חדשות

ביה"ד לעבודה קבע כי עורכי הדין השכירים, שעזבו לטובת המשרד המתחרה שהקים השותף הפורש עו"ד ליעד וטשטיין, לא קיבלו תמורה או הכשרה מיוחדת המצדיקה את הגבלת עיסוקם וכי אין מניעה שימשיכו לטפל בלקוחות שעזבו בעקבותיהם, אולם התנהלותם בגדרה אף העתיקו ומחקו ממחשביהם במשרד קבצים שונים עולה כדי הפרת חובת האמון

בית הדין האזורי לעבודה קיבל חלקית בקשה למתן סעדים זמניים נגד חמישה עורכי דין שכירים שנטשו את עבודתם במשרד עורכי הדין ד"ר עו"ד שלמה כהן ושות', ללא הודעה מוקדמת מספר ימים לאחר עזיבתו של עו"ד ליעד וטשטיין שהסתכסך עם בעל המשרד, ועברו לעבוד במשרד מתחרה שהקים. השופטת הדס יהלום קבעה כי העובדים אמנם לא קיבלו תמורה או הכשרה מיוחדת המצדיקה את הגבלת עיסוקם וכי אין מניעה שימשיכו לטפל בלקוחות שעזבו את המשרד המקורי, אולם התנהלותם בגדרה אף העתיקו ומחקו ממחשביהם במשרד קבצים שונים הנוגעים ללקוחות, עולה כדי הפרת חובת האמון המוגברת החלה עליהם וחוסר תום לב קיצוני. לפיכך, נאסר עליהם לטפל בלקוחות שטרם עזבו את המשרד, וכן נקבע כי עליהם להשיב למשרד חומרים שהועתקו ממחשביהם שאינם נוגעים ללקוחות ספציפיים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

עו"ד וטשטיין עבד במשרד שלמה כהן ושות' במשך 22 שנה ושימש מנהל מחלקת ליטיגציית פטנטים במעמד של שותף ברווחים. בנובמבר 2014 עזב וטשטיין את המשרד במפתיע, לטענתו עקב אירוע של התעמרות עד כדי אלימות פיזית מצד בעל המשרד, ובהמשך הקים משרד עצמאי. מספר ימים לאחר מכן הודיעו חמישה עורכי דין שכירים שהועסקו במחלקה תחת ניהולו של וטשטיין על התפטרותם מהעבודה במשרד, לאלתר וללא הודעה מוקדמת, ועברו לעבוד במשרדו החדש של וטשטיין. בעקבות העזיבה, הודיעו חלק מלקוחות המשרד על העברת הייצוג בתיקים שבטיפולו של וטשטיין למשרדו החדש, שם טיפלו בהם העובדים.

משרד שלמה כהן עתר לבית הדין לעבודה בבקשה למתן צווים זמניים, בהם צו המורה לעובדים להשיב לאלתר את קבצי המחשב שהעתיקו או השמידו ממחשביהם המצויים במשרד ולמחוק כל עותק המצוי בידם. כן התבקש צו מניעה האוסר על העובדים לטפל בעניינים ובתיקים שבהם טיפלו במשרד, לייצג או לקיים קשר עסקי עם לקוחות המשרד, לעשות שימוש במידע ובסודות של המשרד ולעבוד אצל עו"ד וטשטיין או לתת לו שירותים בתחומי מומחיותם. נוסף לאמור, התבקש צו המורה לעובדים לבצע העברה מסודרת של התיקים שעליהם עבדו במשרד ולשמור על סודיות מלאה בלתי מוגבלת בזמן בנוגע למידע סודי שהגיע לידיעתם במסגרת עבודתם.

"ערך נוסף" לרשימת הלקוחות

השופטת הדס יהלום קיבלה את הבקשה בחלקה וציינה כי על פי הלכת צ'קפוינט נדרש להצביע על אינטרס לגיטימי של המעסיק בהגבלה כגון קיומו של סוד מסחרי מוגן, הכשרה מיוחדת שניתנה לעובד במהלך עבודתו, תמורה מיוחדת ששולמה לו כנגד התחייבותו לאי תחרות, חובת האמון ותום הלב. עם זאת, מניעת תחרות כשלעצמה אינה נכנסת בגדר אינטרס לגיטימי. בהקשר זה ציינה השופטת כי באחד המקרים קבע בית הדין הארצי שעובדים אשר תוך כדי עבודתם אצל המעסיק פעלו להקמת עסק מתחרה תוך שימוש במידע פנימי הפרו הפרה בוטה של חובת האמון ותום הלב, המצדיקה הגבלת עיסוק.

במקרה זה קבעה השופטת יהלום כי על פי הלכת צ'ק פוינט, אין בהחתמת העובדים על התחייבות לאי תחרות, כשלעצמה, כדי להגביל את עיסוקם. אשר לטענת המבקש בדבר קיומו של סוד מסחרי, נדרש בית הדין לחוות דעת מומחה מטעם המבקש בתחום המחשבים, שקבע על סמך בדיקת המחשבים ששימשו את העובדים במשרד כי סמוך לעזיבתם הם העתיקו ומחקו קבצים רבים הנוגעים ללקוחות המשרד, לרבות מידע עסקי רגיש של הלקוחות. השופטת קבעה כי בשלב זה של ההליך הזמני יש לקבל ראיה זו, כשאת טענות העובדים בעניין קבילותה – לפיהן בדיקת המומחה נעשתה תוך פגיעה בפרטיותם – יש לברר בהליך העיקרי.

השופטת יהלום ציינה עוד כי רשימת הלקוחות של המשרד הוכרה בפסיקה כסוד מסחרי, אך רק כאשר היא מחזיקה "ערך נוסף" כלשהו מלבד קיבוץ שמות הלקוחות במקום מסוים. לדעת השופטת, גם לו היה נקבע שרשימת לקוחותיו של המשרד מהווה סוד מסחרי, הרי שלא הוכח בשלב זה שנעשה שימוש אסור במידע זה על ידי העובדים או מי מהם. זאת, שכן מהראיות עולה לכאורה שעו"ד וטשטיין היה זה שטיפל בלקוחות המשרד בתחום לטיגציית הפטנטים, ועל כן שמות הלקוחות, לרבות אנשי הקשר, היו ידועים לו באופן אישי ולא היה לו צורך בקבלת מידע זה מהעובדים. למסקנה דומה הגיעה השופטת בנוגע לרשימת אנשי הקשר אצל הלקוחות, שכן לא הוכח במידה מספקת שקיים ערך מוסף לרשימה זו או כי היא מקנה יתרון למי שיקבלה.

מאזן הנוחות נוטה לטובת הלקוחות

עוד נדרש בית הדין לשאלה האם השקיע המעסיק בהכשרת העובדים או בתמורה מיוחדת. בעניין זה, נמצא כי תמורת התחייבותם לאי תחרות קיבלו העובדים 400-800 שקל לחודש, אלא שלדעת השופטת יהלום, תשלום תוספת בשיעורים אלו אינו מהווה "תמורה מיוחדת" שיש בה כדי להצדיק הגבלת עיסוקם לאחר סיום התקשרותם עם המעסיק, בשים לב לכך שמדובר בתוספת בשיעור נמוך ביחס לשכרם (בין 3% ל-6%). לכך יש להוסיף את העובדה שתוספת זו שולמה לעובדים לכאורה מתחילת עבודתם במשרד, עוד לפני שהוחתמו על התחייבות לאי תחרות. אשר להכשרה מיוחדת, הובהר כי במסגרת עבודתם במשרד רכשו העובדים ידע ומיומנויות הייחודיים לתחום לטיגציית הפטנטים, אולם לא הוכח לכאורה כי מדובר בהכשרה מיוחדת הדורשת השקעת משאבים מיוחדים באופן החורג מהתמקצעות בתחום כתוצאה מעצם העיסוק בו. המשרד אף לא טען כי הושקעו משאבים מיוחדים כלשהם בהכשרת העובדים מלבד העסקתם במשרד ושיבוצם לעבוד במחלקה. לפיכך, נקבע כי הכישורים שרכשו העובדים אינם בגדר סוד מסחרי של המעסיק המצדיק את הגבלת עיסוקם לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים.

השופטת יהלום מתחה ביקורת על תום ליבם של המשיבים, וציינה כי העובדים החליטו לעזוב את עבודתם במשרד ימים ספורים לאחר שעו"ד וטשטיין עזב את המשרד בטריקת דלת. העובדים עזבו ללא מתן הודעה מוקדמת וללא העברת חומרי העבודה בצורה מסודרת, כשטענותיהם בדבר סביבת עבודה "בלתי אפשרית" הועלו לראשונה בתגובתם ולא נטענו במכתבי ההתפטרות שמסרו. בנוסף, העובדים לא פנו אל בעל המשרד לפני עזיבתם בטענות לגבי התנהלות בלתי מקובלת בגינה הם שוקלים להתפטר ומיד לאחר התפטרותם הועסקו על ידי וטשטיין שהפך למתחרה משמעותי של המשרד בתחום לטיגציית הפטנטים ואף העביר אליו חלק מלקוחות המשרד בהם המשיכו העובדים לטפל. לא זו אף זו, בסמוך לעזיבתם את המשרד העתיקו העובדים ומחקו ממחשביהם במשרד קבצים שונים הנוגעים ללקוחות. התנהלות זו, נקבע, עולה כדי הפרת חובת האמון המוגברת החלה על העובדים במסגרת יחסי העבודה וכן עולה כדי חוסר תום לב קיצוני המצדיק על פי הפסיקה הטלת מגבלות על עיסוקם.

השופטת התייחסה למאזן הנוחות וקבעה כי על סמך חומר הראיות הוכח לכאורה כי עלול להיגרם נזק חמור לצדדים שלישיים – לקוחותיו של עו"ד וטשטיין, שאינם צד לסכסוך בין הצדדים. זאת, שכן מדובר בתיקים מורכבים שהטיפול בהם אורך כבר מספר שנים, ולכן מתן צו שימנע מהעובדים להמשיך ולטפל בהם עלול להסב נזק חמור ללקוחות אלה. מנגד, נזקו של המשרד כתוצאה ממעשי העובדים ניתן לכימות כספי ולפיצוי. עם זאת, בכל הנוגע ללקוחות שנכון להיום טרם עברו להיות לקוחותיו של המשרד החדש, ניתן צו כמבוקש.

בסופו של דבר, הבקשה התקבלה חלקית. ניתן צו מניעה האוסר על העובדים לטפל בלקוחות שטרם עברו למשרד החדש עד למועד מתן החלטה זו, וזאת למשך שלושה חודשים. כן ניתן צו המורה לעובדים להשיב למשרד חומרים שהועתקו ממחשביהם שאינם נוגעים ללקוחות ספציפיים וכן חומרים השייכים ללקוחות המשרד.

סע"ש 25953-12-14

האמור בידיעה מתייחס למשרד עורכי הדין ד"ר שלמה כהן ושות'. למשרד שלמה כהן ושות' – עורכי דין ומגשרים אין קשר לידיעה.