הסבתא תלתה ארבעה שלטים בשטחים הציבוריים של הבניין, המייחסים לאב סיכון כלפי שתי בנותיו המתגוררות עמו, ומפצירים בשכנים להתקשר למשטרה אם הם שומעים בכי או צעקות. ביהמ"ש קבע כי הפרסום הפוגעני נעשה בחוסר תום לב, מבלי שהנתבעת פעלה לאמת את החשש או לטפל בו בעצמה
אימה של אישה שהייתה בהליכי גירושין לקחה את העניינים מאוד ברצינות בכך שתלתה ארבעה שלטים בשטחים הציבוריים שבבניין המגורים שבו התגורר בעלה של בתה עם בנותיו בנות 4 ו-7. השלטים ייחסו לאב סיכון כלפי הבנות, והתריעו: "לכל דיירי הבית, אם אתם שומעים בכי של הילדות – ר' ו-נ'- מקומה 8 - משפ' ק', האב גר עם הבנות לבד - הוציא צו הרחקה בגלל ניסיון לסחוט ביטול תביעת הבית – בית שהתבצר בו בכוח הזרוע כמו שאתם מכירים אותו, אם שומעים צעקות או בכי להתקשר מיד למשטרה".
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
האב הגיש תביעה לבית משפט השלום בחדרה בטענה כי השלטים, שאליהם נחשפו השכנים בבוקרו של יום שבת רגוע, הם פרסום של לשון הרע, ו דרש לפצותו בסך של 135 אלף שקל, שהוא מלוא סכום הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק איסור לשון הרע ללא הוכחת נזק, בגין פרסום שנעשה בכוונה לפגוע.
הסבתא אישרה בעדותה בבית המשפט את כתיבתם של שלושת השלטים שאותרו במקום בשעות הבוקר של יום האירוע, כמו גם את הבאתם למקום, אך לא סיפקה כל הסבר שיבאר הכיצד, נוכח גרסתה זו, הגיע השלט הרביעי לידי התובע או לבית המשותף.
גרסתה של הסבתא הייתה כי שכנה מהבניין שמתגוררת בסמיכות לתובע התקשרה אליה בשעות הבוקר ומסרה שהיא חוששת שהוא מתעלל קשות בבנות, שכן מדירתו "עולות צעקות ובכיות קשות של ילדים רכים".
אחד השכנים שראה את השלטים כך תיאר את תחושותיו בפני בית המשפט: "כשרואים כזה שלט אתה מקבל 'בום' ולא נעים לראות את זה, אז הרגשתי שאני צריך כמה מילים לדבר איתו ולראות במה מדובר". שכנה אחרת העידה על מה שראו עיניה בעקבות תליית השלטים: "אני זוכרת שהיינו למטה עוד שעה. הייתה שם אוירה מתוחה, הוא כל כך רעד. וניסינו להרגיע אותו והוא התחיל להיות אדום, עלינו לראות שהכול בסדר, הוא אמר תעלו תראו את הבנות, תעלו לראות את הבנות, הבית תמיד פתוח. ועלו שכנים לראות את הבנות".
השופטת קרן אניספלד קיבלה את התביעה וחייבה את הסבתא לשלם לבעלה לשעבר של בתה פיצוי בסך של 60 אלף שקל, מתוכו סך של 40 אלף שקל בגין פרסום שלושה שלטים בעלי תוכן פוגעני ו-20 אלף שקל בגין עשיית הפרסום בכוונה לפגוע. הסבתא גם חויבה לשלם שכר טרחת עורך דין (כולל מע"מ) בסך של 11,800 שקל.
בית המשפט הגיע למסקנה כי ארבעת השלטים דומים וזהים בצורתם החיצונית, בתוכן המילולי שלהם ובכתב היד שבו נרשמו. הסבתא קשרה את עצמה לכתיבת שלושת השלטים שהתגלו בבוקר יום האירוע; היא מוחזקת אפוא כמי שכתבה גם את השלט הרביעי. היא נצפתה כשהיא תולה את השלט הרביעי על הדלת החיצונית של הבניין, במקום שבו נתלה קודם לכן אחד השלטים שנמצאו בשעות הבוקר. היא מוחזקת אפוא כמי שתלתה גם את שלושת השלטים הללו.
השופטת אניספלד פסקה כי הסבתא "נקטה הטלת דופי בלתי מרוסנת, ובה בעת נטולת בסיס עובדתי איתן, כלפי התובע; בתוך כך, טענה לסבל יומיומי שהיה נחלתן של הבנות, בשעה שהיו בחזקתו של התובע, זאת על סמך 'דיווח של שכנים המתגוררים בבניין'. אלא שזהותם של אותם שכנים מדווחים נותרה עלומה. הנתבעת, חרף הצגתה את עצמה כמי שיש לה עניין בטובת הבנות-נכדותיה, כלל לא טרחה לברר את פרטיהם כדי שניתן יהיה להפנות אליהם את משטרת ישראל ואת שירותי הרווחה לשם גביית עדותם והגנה על הבנות מפני התובע כפועל יוצא".
בית המשפט פסק עוד כי "מדובר בתוכן פוגעני עד מאוד, כך בהתייחס לכל אחד מן השלטים בנפרד. עצם העובדה שדובר בריבוי שלטים אשר התגלו בשטחים הציבוריים של הבניין בעת ובעונה אחת, כמו גם מטרתם המשתמעת להגן על שלומן של קטינות שחשופות להתנהגות פוגענית ומתעללת מצד אב אלים שאתו הן מתגוררות, העצימה עוד יותר את הדהודו של התוכן הפוגעני האמור. מדובר בתוכן שהאדם הסביר שייחשף אליו לא יוותר אדיש כלפיו, בלשון המעטה".
מפסק הדין עולה כי לאחר הופעת השלטים, וחרף הסרתם המיידית, התובע מצא את עצמו בעמדה בה הוא נדרש להתגונן מפני תוכנם ולספק הסברים לשכניו אשר נחשפו אליהם. דעתם הונחה רק לאחר שהתובע קשר בין השלטים לסכסוך שהתנהל בינו לבין אמן של הבנות. ההסברים נדרשו כדי להרגיע את השכנים, שלא נותרו אדישים לתוכן השלטים, ועל מנת להניח את דעתם ביחס לתובע. "נוכח תוכנם המהדהד של השלטים ועצימותו הגבוהה, נקל להבין שזו הייתה השפעתם – השפעה שלא חלפה ובטלה רק בשל הסרתם המיידית", קבע בית המשפט.
בית המשפט שלל את טענת תום הלב של הסבתא וקבע כי "הנסיבות שאפפו את הפרסום, כפי שהוכחו וצוינו לעיל, מעידות דווקא על היעדר תום לב של הנתבעת. לו באמת קיבלה הנתבעת שיחת טלפון שהתריעה בפניה על צעקות ובכי שעולים מדירת התובע ואשר חורגים מגדר הרגיל, הציפייה הסבירה הייתה שתפעל תחילה לאימות החשש בכך שתגיע למקום, תעמוד מחוץ לדירת התובע ותעשה מאמץ להאזין לאשר נעשה בתוכה. לו באמת נשמעו מתוכה קולות בכי וצעקות רמים, גם הנתבעת הייתה נחשפת אליהם – והיה ביכולתה לזמן, על בסיס ידיעתה שלה, את פקידת הסעד ואת המשטרה, מבלי שתידרש לרתום שכנים וזרים לפעולה. הוכח כי התובע שהה בבוקר יום האירוע בדירתו, עם הבנות; כך בעת שקיבל את פנייתה הטלפונית של פקידת הסעד וכך גם לאחר מכן, עד למועד בו נקרא על ידי שכנו א.ב. לרדת אל קומת הלובי ולצפות בשלטים שנתלו שם. בכך שהנתבעת פעלה לתליית השלטים מבלי שעשתה כל מאמץ לאמת את החשש לשלום הבנות-נכדותיה, כל זאת בפעולה פשוטה שלא הצריכה השקעת מאמצים ומשאבים, יש כדי לשלול את תום לבה".
ת"א 26348-09-11
