חדשות

ביה"ד הארצי לעבודה דחה את ערעורו של מנהל מכירות בעיתון "ידיעות אחרונות" על אי ההכרה בו כנפגע עבודה בעקבות אירוע אוטם לבבי שבו לקה במהלך ישיבת מכירות. השופטת לאה גליקסמן דחתה את הטענה כי הישיבה היתה אירוע חריג או יצרה עליית מדרגה במתח שממנו סבל המערער, על רקע הוצאת מהדורת סוף השבוע של העיתון המתחרה

בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורו של מנהל מכירות ב"ידיעות אחרונות" על אי ההכרה בו כנפגע עבודה בעקבות אירוע אוטם לבבי שבו לקה במהלך ישיבת מכירות. לטענת המערער, האירוע נבע מהלחץ והמתח שבהם היה שרוי נוכח התחרות עם עיתון "ישראל היום", שאיים על תפוצתו ורווחיותו של העיתון, ובפרט מהדורת סוף השבוע שיצאה באותה תקופה לראשונה. השופטת לאה גליקסמן דחתה את התביעה וקבעה כי לא היה כל אירוע חריג או יוצא דופן בישיבת המכירות, שיצר "עליית מדרגה" במתח שממנו סבל המערער.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המערער, שלום רפפורט, היה בעלים עצמאי של קו חלוקת עיתוני "ידיעות אחרונות" בשרון החל מאמצע שנות השמונים. בהמשך, החל המערער לעבוד גם כסוכן מכירות עצמאי, וב-2008 אף מונה כמנהל שכיר של מחלקת ההפצה והמכירות של העיתון באזור השרון. בשלהי 2009, לקה המערער באוטם שריר הלב ועל כן פנה למוסד לביטוח לאומי על מנת שיכיר בו כנפגע עבודה.

בתביעתו, טען רפפורט כי בתקופה הסמוכה לאירוע האוטם נכנס לשוק העיתונות מתחרה חדש – "ישראל היום", אשר חולק בחינם והחל לכרסם בתפוצת "ידיעות". עובדה זו, לטענת המערער, הכניסה את מערכת העיתון ללחץ, מתח ואף לחששות כלכליים. לא זו אף זו, לימים נערך "ישראל היום" לפרסם גם מהדורת סוף שבוע, אשר הציבה סיכון ממשי וחמור על תפוצת מהדורת סוף השבוע של "ידיעות" שהיא על פי הנטען המהדורה הרווחית, החשובה והגדולה ביותר, שעיקר המאמצים מופנים אליה הן במכירת שטחי פרסום והן לעניין תפוצת העיתון. כתוצאה מכך, הדרישות והלחץ שהופעלו על מנהלי ההפצה ונציגי המכירות ב"ידיעות" גברו באופן משמעותי, כשמבחינתו של רפפורט, היה מדובר במאבק על מקום העבודה ופרנסת המשפחה.

לטענת רפפורט, מספר ימים לפני צאת מהדורת סוף השבוע הראשונה של "ישראל היום" נערך יום מכירות מרוכז שבו יצאו כל סוכני המכירות של המרחב לשטח במטרה להביא כמה שיותר עסקאות ולקוחות פוטנציאליים ולהגדיל את התפוצה, ובסופו נערכה ישיבה להצגת ההישגים, במהלכה היו כל המשתתפים בחרדה והאווירה הייתה קשה. במהלך הישיבה, כשקם המערער להכין קפה, התמוטט לפתע ארצה ועבר דום לב.

בית הדין האזורי דחה את תביעתו של רפפורט להכיר בו כנפגע עבודה, וקבע כי מהעדויות לפניו עולה כי עבודתו הייתה מעצם טיבה כרוכה בלחץ קבוע ותמידי. עוד נמצא כי המערער היה מצוי במצב של לחץ נפשי שנמשך על פני תקופה ממושכת על רקע כניסתו של "ישראל היום" לשוק העיתונות שנתיים קודם לכן, ובייחוד לאור העובדה ש"ישראל היום" החל להוציא מהדורת סוף שבוע. מהעדויות עלה כי עובדי העיתון, ובכללם המערער, נערכו באופן אינטנסיבי על פני תקופה לקראת יציאת המהדורה הראשונה של סוף השבוע של "ישראל היום". עם זאת, בית הדין לא שוכנע שהמערער חווה "עליית מדרגה" או "מתח שיא" כלשהו בימים הסמוכים ליום האירוע או ביום האירוע עצמו. בעניין זה, עלה מהעדויות כי יום האירוע עצמו היה יום מכירות שגרתי יחסית מהסוג שנערך פעם או פעמיים בחודש. יתר על כן, עלה שבניגוד לטענות המערער, מהדורת סוף שבוע הראשונה של "ישראל היום" יצאה כחודש לפני האירוע הלבבי ולכן נקבע כי הניסיון להצמיד את הוצאתה למועד האירוע הלבבי כשל.

רפפורט ערער על החלטת בית הדין האזורי, אולם גם בית הדין הארצי דחה את טענותיו. השופטת לאה גליקסמן ציינה כי כדי שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה יש תחילה לקבוע את קיומו של אירוע חריג בחיי עבודת המבוטח המצדיק מינוי מומחה רפואי. כן נפסק כי מתח מתמשך בעבודה, אפילו כזה המשתרע על פני ימים או שבועות, אינו עולה ככלל כדי "אירוע חריג" כאמור, אולם ייתכן שיוכר על רקע מתח מתמשך במקרה שבו בסמוך לפני האירוע נוצר שיא או עליית מדרגה חריגים באותו מתח מתמשך.

במקרה זה סברה השופטת כי הערעור נסב בעיקר על קביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן. אחת הקביעות הללו היא שהמערער לא הוכיח כי ביום האירוע הלבבי או במועד סמוך לו חווה "עליית מדרגה" או "מתח שיא" ביחס לתקופה הממושכת שבה היה שרוי במתח בשל כניסת עיתון "ישראל היום" לשוק או בשל יציאת מהדורת סוף השבוע שלו. מעבר לכך, המועד שצוין בתצהירו של המערער ותצהירי העדים מטעמו ליציאת מהדורת סוף השבוע של "ישראל היום" לראשונה, לא תאמו את העובדה כי המהדורה יצאה חודש לפני כן. עוד נדחתה טענת המערער כי אירוע הישיבה ויום המכירות כשלעצמם הם בגדר אירוע חריג, בשים לב לכך שאלו נערכים פעם בחודש, ובהם נבחן כל סוכן על פי התוצאות בשטח מול כלל הסוכנים.

עב"ל 42735-08-13