חדשות

חברה המפעילה מטווח קליעה עתרה נגד הוראות האגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון פנים, המגבילות ירי במטווחים על ידי מי שאינם מחזיקים ברישיון, הרשאה או היתר. ביהמ"ש המחוזי: ההוראות הולמות את תכלית החוק ומשקפות מדיניות לפיה אין מקום לאפשר ירי חופשי ובלתי מבוקר במטווחים על ידי כל אדם החפץ בכך

בית המשפט המחוזי דחה עתירה מנהלית שהגישו חברה ובעליה המפעילים מטווח קליעה, נגד הוראות קבע שפרסם האגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון פנים, המגבילות ירי במטווח על ידי מי שאינם מחזיקים ברישיון, הרשאה או היתר. השופט יורם נועם קבע כי ההוראות הולמות את תכלית חוק כלי הירייה ומשקפות מדיניות לפיה אין מקום לאפשר "ירי חופשי" ובלתי מבוקר במטווחים על ידי כל אדם החפץ בכך. כמו כן, נדחתה טענת העותרים לפגיעה בחופש העיסוק שלהם ונקבע כי זו ממילא עומדת בתנאי פסקת ההגבלה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

סעיף 7 לחוק כלי הירייה קובע כי מטווח קליעה יוקם וינוהל על פי רישיון בלבד. במסגרת תיקון לחוק נחקק סעיף 7ב לחוק, המורה בין היתר כי "הנמצא במטווח קליעה יקיים בו את הוראות הקבע שהוצאו על ידי הרשות המוסמכת ושהוצגו במטווח במקום הנראה לעין, וכן את ההוראות שניתנו על פיהן".

בשנת 2009 פרסם האגף לרישוי כלי ירייה במשרד לביטחון פנים הוראות קבע לפי החוק, ושלוש שנים לאחר מכן שב ופרסם נוסח מעודכן של הוראות הקבע, המטילות מגבלות על ירי במטווח על ידי מי שאינו מחזיק ברישיון, הרשאה או היתר להחזקה או שימוש בכלי ירייה. כיום חלות הוראות הקבע שפורסמו ב-2013 המגבילות את האפשרות לירי בכלי נשק שאינם אקדח אוויר, רובה אוויר, רובע זעיר או רובה כדוריות לירי בצלחות חרס רק לבעלי רישיון, היתר או הרשאה לכך. כפועל יוצא, לא ניתן לאפשר במטווחי קליעה ירי בכלי נשק שאינם נמנים ברשימה לעיל על ידי אזרחים שאינם מחזיקים ברישיון נשק, וכן על ידי תיירים, אלא בתיאום ובאישור הרשויות הרלוונטיות.

העותרים, חברה ובעליה המפעילים מטווח קליעה, עוסקים באימוני ירי שונים ובכלל זה בהכשרת אנשי אבטחה וכן ב"פעילות תיירותית" בגדרה התאפשר למבקרים – ובפרט לתיירים שמרביתם יהודים ציוניים או אוהבי ישראל – להשתתף באימון צבאי בישראל וכך להתרשם "מהיכולת הצבאית" של המדינה.

במסגרת העתירה תקפו העותרים את הוראות הקבע של 2012 בטענה כי אלו פורסמו תוך חריגה מסמכות, כי לא ניתנה להם זכות טיעון טרם הפרסום וכי ההוראות מסבות פגיעה קשה ובלתי מידתית בחופש העיסוק שלהם. במהלך הדיון בעתירה החליט המשיב, האגף לרישוי כלי ירייה, לבחון את הוראות הקבע פעם נוספת ולאחר בחינה כאמור פורסמו הוראות הקבע החדשות וגובש אף מסמך המפרט את עמדת המשיב לגבי "ירי חופשי" במטווחים. בעקבות האמור, הודיעו העותרים כי הם עומדים על טענותיהם ביחס להוראות הקבע החדשות.

השופט יורם נועם דחה את העתירה וקבע כי הוראות הקבע הן בבחינת הנחיות מנהליות שניתנו מכוח סמכות מפורשת בחוק, והן הולמות את תכלית חוק כלי הירייה ומשקפות את מדיניות המשיב לפיה אין מקום לאפשר ירי חופשי ובלתי מבוקר במטווחים על ידי כל אדם החפץ בכך, ללא מגבלות וללא בדיקות מקדימות. 

אשר לטיעון בדבר פגיעה בחופש העיסוק, הבהיר השופט כי לא מדובר בבחינת שלילת עיסוקם של העותרים או מניעת כניסה לתחום עיסוקם, אלא פגיעה באופן מימוש העיסוק הטבועה למעשה בעצם הפעלת משטר הרישוי שהעותרים כפופים לו. בהקשר זה, כבר נקבע בפסיקה כי כל משטר של רישוי פוגע במידה זו או אחרת בחופש העיסוק של בעל מקצוע זה או אחר, וכי לא כל פגיעה בחופש העיסוק היא על אותה רמה. במקרה זה, קבע השופט, הפגיעה בחופש העיסוק של העותרים עומדת בתנאי פסקת ההגבלה, ובכלל זה בדרישת המידתיות.

לבסוף, דחה השופט את יתר טענותיהם של העותרים, ובכלל זאת פגיעה בשוויון מול מטווח הפועל בתעשייה הצבאית הממשיך לפעול "כרגיל וללא הגבלות", שכן טענה זו נטענה בעלמא ללא כל פירוט, הסבר או תימוכין בדבר אופי הפעילות במטווחי התעשייה האווירית או התעשייה הצבאית. כן נדחו הטענות באשר לפגיעה באינטרס ההסתמכות של העותרים או לפגמים שנפלו בהליך קביעתן של הוראות הקבע.

עת"מ 37249-03-12

לקריאה נוספת, ראו:

קואליציית "האקדח על שולחן המטבח": הגבירו את הפיקוח על נשק אבטחה