עורך דין תושב תל אביב שנקנס בגין חנייה בכחול לבן שלא במקום מגוריו טען כי מספר שבועות מאוחר יותר תוקן החוק כך שהתושבים הורשו לחנות ללא תשלום בכל רחבי העיר, ולכן יש לבטל את הרשעתו. השופט נעם סולברג: "לא כל שינוי של דין עונשי משקף תיקון של חוק ארכאי, מעוות או 'סתם' בלתי ראוי"
בית המשפט העליון דן "בגלגול שלישי" בתביעתו של עורך דין תושב תל אביב שנקנס ב-100 שקל בגין חנייה בכחול לבן שלא במקום מגוריו, כאשר מספר שבועות לאחר מכן תוקן החוק באופן שהתאפשר לתושבי העיר לחנות במקומות חניה מוסדרים ללא תשלום בכל רחבי העיר. השופט נעם סולברג את ערעור המדינה על זיכויו של התושב בבית המשפט המחוזי, וקבע כי אין תחולה לתיקון המקל בעניינו בהסתמך על פרשנות סעיפי חוק העונשין העוסקים בביטול או שינוי של עבירות.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המשיב, עו"ד ליאור חיימוביץ', החנה את מכוניתו בצמוד לאבני שפה שנצבעו בכחול-לבן מבלי לשלם אגרת חניה. זאת, על אף שבאותה העת אפשר חוק העזר לתל אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו) לתושבי העיר להחנות את מכוניותיהם ללא תשלום באזור מגוריהם בלבד. לאור האמור, הוטל על חיימוביץ' קנס בסך של 100 שקל. כמה שבועות לאחר מכן, ובטרם שילם את הקנס, נחקק תיקון מקל לחוק העזר שאפשר לתושבי העיר להחנות את מכוניותיהם ללא תשלום בכל מקומות החניה המוסדרים ברחבי העיר. על רקע התפתחות זו, פנה חיימוביץ' לעירייה בבקשה לביטול הקנס שהושת עליו אך בקשתו סורבה בנימוק שאת העבירה ביצע קודם לכניסת התיקון המקל לתוקפו.
בתגובה, ביקש חיימוביץ' להישפט ובדיון שהתקיים בבית המשפט לעניינים מקומיים הודה במיוחס לו אך בד בבד חלק על פליליותו. בדבריו, הסתמך חיימוביץ' על סעיף 4 לחוק העונשין הקובע כי "נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה – תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה". בית המשפט דחה את טענתו בנימוק שהעבירה לא "בוטלה", שכן עדיין קיימת החובה לשלם אגרת הסדר חנייה במקום חנייה מוסדר ואי התשלום הוא עדיין בגדר עבירה. לפיכך, הוא הורשע ונגזר עליו לשלם את הקנס.
חיימוביץ' לא השלים עם הגזירה והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי אשר קיבל את טענותיו וביטל את הרשעתו. בתחילת דבריו, ציין המחוזי כי חרף בקשותיו ושאלותיו לא הובא לידיעתו האם הגורמים הרלוונטיים בעירייה שפעלו לתיקון החוק סבורים כי עדיין יש מקום כעניין של מדיניות להמשיך ולנהל הליכים ביחס לדוחות שנרשמו לתושבי העיר עובר לכניסת התיקון לתוקפו. עוד ציין בית המשפט כי אמנם האיסור הכללי להחנות במקום חניה מוסדר מבלי לשלם אגרה נותר בעינו גם לאחר התיקון, אולם ביחס לאוכלוסיית תושבי העיר בוטל איסור זה בחיקוק ומכאן שמעשיו של המשיב אינם עולים עוד כדי עבירה. מדובר בשינוי מהותי של חוק עזר שלא נעשה כלאחר יד, ועל כן לא מתקיים הסייג שבסעיף 6 לחוק העונשין לפיו ביטול הפליליות לא יחול על עבירה לפי חיקוק שנקבע בו או לגביו שיעמוד בתוקפו לתקופה מסוימת, או שנובע מטיבו שהוא נתון לשינויים מזמן לזמן. על סמך האמור זיכה בית המשפט את המשיב מהעבירה שהורשע בה.
בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי יש להשיב את הרשעת המשיב על כנה. השופט נעם סולברג קבעה כי המקרה נמנה עם אותם מצבים מיוחדים שבהם יש להעניק רשות ערעור "בגלגול שלישי", נוכח השאלה העקרונית העומדת על הפרק, המעלה סוגיה משפטית נכבדה.
השופט סולברג ציין כי הגישה הרווחת היא כי תחולה רטרוספקטיבית של דין עונשי מקל נראית כצודקת והוגנת. עם זאת, מדובר בחזרה הניתנת לסתירה, היות ולא כל שינוי משקף תיקון של דין ארכאי, מעוות או "סתם" בלתי ראוי. מכאן, קבע השופט, שהפעלתו של סעיף 4 לחוק העונשין אינה יכולה להיות אוטומטית אלא מותנית בהפעלת שיקול דעת שיפוטי.
השופט הוסיף כי לרוב, פקיעתה של נורמה זמנית אינה מלמדת על הכרה חברתית כי מלכתחילה לא היה מקום לאיסור הנדון, אלא כי תמה התקופה הקצובה שבה דווקא היה זה מן הראוי כי האיסור יעמוד בתוקפו. במקרה זה, ציין השופט, אין חולק שהתיקון מושא התיק שיקף הקלה לתושבי תל אביב-יפו והמשיב ביניהם. אלא שה"מפנה" בחירותם של תושבי העיר בהקשר הנדון נבע הן מפריסתם הגורפת של תמרורים המתירים חניה חינם לתושבי העיר במקומות חניה מוסדרים בכל רחבי העיר, והן ממדיניות היעדר האכיפה שאימצה העירייה. אלו אינם מהווים "חיקוק" ואינם משקפים את ביטולה של הנורמה הפלילית כדרישת סעיף 4 אלא את שינויה לקולה בלבד. לאור האמור, נקבע כי יש להשיב על כנה את הרשעת המשיב ולחייבו בקנס.
לתוצאה זו הצטרפו גם יתר חברי ההרכב – השופט עוזי פוגלמן והשופט אליקים רובינשטיין, שהוסיף כי לשיטתו, על הפרשנות לכלול גם התייחסות למדיניות שיפוטית שלא ליתן לחוטא להיות נשכר, כך שמי ששילם את דמי החניה במועדם ייחשב כ"פראייר" ואילו מי שלא שילם יצא שמח וטוב לב "כל הדרך אל הבנק". מכאן, שבהיבט המוסרי-ערכי חלקו של המשיב אינו צריך להיות טוב יותר מאשר כל מי ששילמו את הקנס במועדו.
רע"פ 8273/13
