חדשות

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של אסיר המרצה 30 שנות מאסר בגין שלושה ניסיונות פיגוע כושלים שביצע בהיותו פעיל של ארגון החמאס, וקבע כי שינוי אידיאולוגי שעובר אסיר ביטחוני מהווה אינדיקציה חשובה לגבי פוטנציאל השיקום שלו, אולם על מנת להיווכח שלא נשקפת ממנו עוד סכנה לציבור נדרשת אינדיקציה להתקדמות ממשית באפיק הטיפולי

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של אסיר המרצה 30 שנות מאסר בגין שלושה ניסיונות פיגוע כושלים שביצע בהיותו פעיל של ארגון החמאס, על ביטול החלטת וועדת השחרורים להורות על שחרורו המוקדם בנימוק שעבר שינוי אידיאולוגי ממשי. השופטת אסתר חיות קבעה כי שינוי אידיאולוגי שעובר אסיר ביטחוני מהווה אינדיקציה חשובה לגבי פוטנציאל השיקום שלו, אולם על מנת להיווכח שלא נשקפת ממנו עוד סכנה לציבור אין די בפוטנציאל שיקומי ונדרשת אינדיקציה להתקדמות ממשית באפיק הטיפולי. במקרה זה, המבקש נמצא בראשית דרכו הטיפולית ולכן נקבע כי אם בתוך פרק זמן של שנה תתקבל חוות דעת חיובית לגביו ניתן יהיה לשוב ולשקול בחיוב את שחרורו המוקדם.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המבקש, סלהב נאאל, הוא תושב מזרח ירושלים שהורשע באמצע שנות התשעים בעבירות של קשירת קשר לפשע, ניסיון רצח, שוד בנסיבות מחמירות וניסיון להיזק בחומר נפץ ונידון ל-30 שנות מאסר. את העבירות האמורות ביצע המבקש בגיל 18 כחבר בארגון החמאס.

הכרעת הדין בעניינו של המבקש מלמדת על מעורבותו בשלושה ניסיונות לבצע פיגועים שכשלו: באירוע הראשון שדד המבקש באיומי סכין רכב, ולאחר שזה מולכד בבלוני גז ומטעני חבלה הסיע אותו לחניון של בניין בירושלים אך תקלה טכנית הביאה לכישלון הפיגוע. באירוע השני, הסיע המבקש ברכבו מטען חבלה שהיה מיועד למחבל מתאבד שתכנן לבצע פיגוע באוטובוס בשוק מחנה יהודה בירושלים, אך אף שהמחבל לחץ על מפסק ההפעלה בעלותו על האוטובוס המטען לא התפוצץ. באירוע השלישי, חבר המבקש לשני אנשים נוספים וקשר עמם קשר לידות רימון ולירות על רכב צבאי, אולם הרימון לא התפוצץ והרכב לא נפגע.

המבקש השתייך לארגון החמאס עם כניסתו לכלא, אך כחמש שנים לאחר מכן החליף את שיוכו לארגון הפת"ח ומילא תפקידים בכירים במסגרת ארגון האסירים, לרבות שימוש כדובר הארגון בכלא ומעורבות בצעדי מחאה.

שינוי אידיאולוגי

בשנים האחרונות ממאן המבקש להשתתף בצעדי מחאה שנקטו אסירים ביטחוניים, בהם שביתות רעב, ואף הביע בכתב את התנגדותו לכך. כמו כן, לבקשתו, הסירו גורמי השב"ס בשנת 2013 את השתייכותו הארגונית של המבקש כליל והוא החל לקבל טיפול סוציאלי פרטני. לאחר שסיים לרצות שני שלישים מתקופת מאסרו, הובא עניינו לדיון בפני ועדת השחרורים, אשר החליטה על שחרורו המוקדם בתנאים לאחר שמצאה כי התנהגותו בכלא לאורך 20 שנות המאסר הייתה תקינה וכי הוא עבר שינוי אידיאולוגי ממשי.

בעקבות החלטה זו הגיש היועץ המשפטי לממשלה עתירה מנהלית אשר התקבלה ברוב דעות. בית המשפט קבע כי המבקש לא ביצע שינוי מהותי בתפיסותיו האידיאולוגיות שיש בו כדי להפחית ממסוכנותו במידה הנדרשת כדי לשחררו על תנאי. ראשית, נקבע כי החומר המודיעיני שהוגש בעניינו של המבקש אינו מלמד על התנהגות תקינה בין כתלי הכלא, שכן הוא המשיך למלא תפקיד ארגוני משמעותי בין כותלי הכלא בהיותו דובר האסירים. זאת ועוד, בית המשפט סבר כי עזיבת ארגון הפתח לא נבעה בהכרח משינוי אידיאולוגי של המבקש, וכי קריאת החומר המודיעיני בכללותו מלמדת כי המבקש הוא אסיר מתוחכם המנסה לתמרן את דרכו בכלא לצורך השגת שחרור מוקדם בכל דרך אפשרית. לאור האמור נקבע כי החלטת ועדת השחרורים אינה סבירה וכי יש לבטלה. מנגד סבר שופט המיעוט כי התרשמותה של ועדת השחרורים, לפיה המבקש עבר שינוי אידיאולוגי משמעותי, מושתתת על אדנים מוצקים.

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של המבקש על ההחלטה, תוך שהכריע בשאלה מהו נטל ההוכחה המוטל על אסיר בטחוני המבקש שחרור מוקדם, קרי האם ניתן להסתפק לעניין זה בשינוי האידיאולוגי שעבר ובהליך טיפולי סוציאלי-פרטני שבו החל, או שמא נדרש להראות התקדמות של ממש באפיק השיקומי.

שופטי בית המשפט העליון, אסתר חיות, יצחק עמית ודפנה ברק ארז, ציינו כי הליך שיקום אפקטיבי נועד בין היתר למנוע את חזרתו של האסיר למעגל הפשיעה ואת הסכנה כי ישוב ויפגע בשלום הציבור, כשחשיבותו של הליך השיקום גוברת במיוחד מקום שבו קיים חשש לרצידיביזם מצד האסיר. במקרה של אסירים ביטחוניים, ציינו השופטים, הרקע לביצוע העבירות הוא על פי רוב אידיאולוגי ומשכך הונהג הליך דו-שלבי בבחינת בקשות טיפול שלהם: בשלב הראשון, אסיר ביטחוני שחל בו שינוי בולט וממשי, הוא ניתק כל מגע עם ארגון עוין וכן ניתנה בעניינו חוות דעת חיובית מטעם שב"כ או גורם בטחוני אחר, יוכל להיפגש לפגישת אבחון עם עובדת סוציאלית. בשלב השני, וככל שייקבע בפגישת האבחון כי יש לאסיר הביטחוני פוטנציאל טיפולי, ישולב האסיר בטיפול פרטני. מכך למדה השופטת כי שינוי אידיאולוגי שעובר אסיר ביטחוני מהווה אינדיקציה חשובה לגבי פוטנציאל השיקום שלו.

יחד עם זאת, נקבע כי על מנת להיווכח שלא נשקפת עוד סכנה לציבור מהאסיר אין די בפוטנציאל שיקומי ונדרשת אינדיקציה להתקדמות ממשית באפיק הטיפולי, אשר תצביע על מהלך שיקומי שיש בו להפיג את החשש ממסוכנותו. זאת ועוד, ככל שהעבירות בהן הורשע האסיר חמורות יותר – כך תידרש מידת שכנוע גבוהה יותר באשר להירתמותו למהלך השיקומי.

פוטנציאל שיקום

במקרה זה התרשמו השופטים כי המבקש אכן עשה כברת דרך ממשית בכל הנוגע לאידיאולוגיה הקיצונית שבה החזיק בעבר, הן נוכח הצהרותיו והן נוכח מעשיו. כך לדוגמה, בשנים האחרונות סירב המבקש להשתתף בצעדי מחאה קולקטיביים מצד האסירים הביטחוניים והוא אף נכון היה לשלם על כך מחיר חברתי. כמו כן, מטענותיו עולה כי הוא מיאן לחזור לשורות ארגון החמאס ו"לזכות" בשחרור במסגרת עסקת שחרור האסירים. כל אלה מעידים, לדעת בית המשפט, על השינוי המשמעותי שעבר המבקש ולכן בצדק נקבע שיש לו פוטנציאל שיקום. עם זאת, במועד בו נדון עניינו של המבקש בפני ועדת השחרורים טרם התקבלה אינדיקציה מטעם גורמי הטיפול באשר להצלחת המהלך השיקומי שבו, ובשתי חוות הדעת העדכניות שניתנו בעניינו הביעו הגורמים הטיפוליים את התרשמותם כי הוא אינו מגלה תובנה לחומרת מעשיו והשלכותיהם, וכי הוא לא רואה צורך בשינוי אישי ותחת זאת עסוק בדרכים השונות להשגת שחרור מוקדם. בהינתן חוות דעת אלו, התקשתה השופטת לקבל את קביעת ועדת השחרורים לפיה המבקש השיג תוצאות חיוביות בהיבט הטיפולי אשר יש בהן כדי לתרום לשיקומו ולהפיג את מסוכנותו.

לפיכך, נקבע כי אם בתוך פרק זמן של שנה תתקבל חוות דעת חיובית מטעם גורמי הטיפול, שממנה יעלה כי המבקש משתף פעולה, וככל שלא יעבור עבירות משמעת בין כתלי הכלא ולא יתגלה חומר מודיעיני שלילי עדכני בעניינו – ניתן יהיה לשוב ולשקול בחיוב את שחרורו המוקדם על בסיס תוכנית שיקומית מתאימה.

רע"ב 5555/14