המדינה סגרה את ענף גידול האווזים בשנת 2005, וקבעה מענק לחקלאים הצפויים להיפגע מהמהלך, המותנה בהתחייבות לחדול לחלוטין מעיסוק בגידול ופיטום אווזים. ביהמ"ש דחה את טענת הנתבעים, זוג נשוי בעל עסק משפחתי של מפטמת אווזים, לפיה הבעל שאינו כשיר לעמוד לדין גידל אווזים על דעת עצמו, וחייב אותם להשיב את המענק
בית משפט השלום קיבל תביעה שהגיש משרד החקלאות נגד בני זוג שהתחייבו לחדול מעיסוקם בגידול ופיטום אווזים תמורת מענק של מאות אלפי שקלים, וחייב אותם להשיב למדינה סך של 330 אלף שקל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בשנת 2005 החליטה ממשלת ישראל לסגור את ענף גידול האווזים ולסייע לחקלאים הצפויים להיפגע ממהלך זה. לפיכך, הוקם צוות בראשותו של סמנכ"ל בכיר לייצור ולכלכלה במשרד החקלאות ונקבע מענק אשר הותנה בהתחייבות לחדול לחלוטין מעיסוק בענף במשך תקופה בת חמש שנים. הנתבעים הם זוג נשוי שעסקו יחדיו במשך שנים רבות במפטמת אווזים. בעקבות ההחלטה האמורה, התחייבו בני הזוג בשנת 2006 לחדול מעיסוקם בפיטום אווזים וקיבלו את המענק בסך של 330 אלף שקל.
עם זאת, במהלך שנת 2007 גילתה המדינה כי הנתבעים ממשיכים לגדל אווזים ולכן הגישה את התביעה שבה עתרה לחייבם להשיב את המענק שקיבלו. הנתבעים מצדם הכחישו את טענות המדינה וטענו כי הבעל, שאינו כשיר לעמוד לדין, גידל אווזים על דעת עצמו ללא ידיעת אשתו הנתבעת, ולא בהיקף ובאופי המהווים הפרת המוסכם והצדקת השבת כספי המענק שקיבלו השניים.
השופט ארז יקואל קיבל את התביעה וקבע כי אין להפריד בין הנתבעים בהקשרי עיסוקם המשותף, כמו גם בעניין הבקשה, ההתחייבות והמענק שניתן להם. כך, הוכח כי הנתבעים עסקו יחדיו בענף האווזים במשך עשרות שנים, כאשר האישה אישרה בעדותה שתיק העסק במס הכנסה נפתח על שם בעלה וכי שמו לא נמחק מעולם מכותרת התיק. כמו כן, טענתה כי התיקים במע"מ ובביטוח לאומי נפתחו על שמה בלבד לא נתמכה בראיות אובייקטיביות כגון מסמכים מטעם רשויות המס או ביטוח לאומי.
עוד הוסיף השופט כי אף שהאישה ביקשה לצמצם את חלקו של הבעל בעסק המשפחתי והכחישה כי היה שותף בניהולו, אישרה לפרוטוקול הדיון כי היה בא ועושה הכל, כשגם הוא עצמו אישר שמאז תחילת שנות התשעים סייע לאשתו בניהול העסק וכי היה בקשר עם ספקי מזון, ציוד חימום ובנקים. אם בכך לא די, ציין השופט יקואל כי הבעל אף הופיע בפני ועדה שמינה שר החקלאות לבחינת התקנת תקנות פיטום בענף האווזים וכי בני הזוג אף הגישו עתירה לבג"צ בגדרה העידו על עצמם כי עיסוקם היה גידול ופיטום אווזים וכי נאלצו להפסיק זאת.
השופט יקואל ציין עוד כי האישה אמנם נרשמה כ"חתומה מטה" על ההתחייבות לחדול מהעיסוק, אולם במקום המיועד לחתימה מתנוססת דווקא חתימת הבעל בשמו המלא אף שלידה נרשם "בשם" האישה. לאור האמור, קבע השופט כי הנתבעים פעלו כיחידה משקית משפחתית אחת לצורך הבקשה, ההתחייבות וקבלת המענק, וכי השניים הפרו את התנאי החלופי שנקבע בהתחייבות בדבר אי עיסוק ישיר או עקיף בעסק של גידול אווזים. זאת, שכן נוסח ההתחייבות הוא רחב וניכר כי מדובר בתנאים שאינם מצטברים ולכן די בכך שיופר אחד מהם כדי לגבש הפרת ההתחייבות.
לאור האמור, חויבו השניים ביחד או לחוד להשיב למדינה את כספי המענק שקיבלו בסך של 330 אלף שקל ולשאת בהוצאות המדינה בסך של 35 אלף שקל.
ת"א 4218-09 משרד החקלאות נ' רן רפאל ואחנון ואח' (שלום ראשל"צ – א' יקואל)
