התובע טען כי טיפול הסרת שיער בלייזר שעבר גרם לו לעקמת בפין ולפגיעה בכושרו המיני. ביהמ"ש דחה את התביעה, בין היתר נוכח המסמכים הרפואיים המתעדים עשרות פניות קודמות לרופאים בטענה לכאבים ובעיות שונות באיבר המין, ללא כל ממצא רפואי, לרבות פגיעות מומצאות מזכוכית וממים רותחים
בית משפט השלום דחה תביעה שהגיש תובע שעבר טיפול הסרת שיער בלייזר, בטענה כי הטיפול באזור איבר המין גרם לו למחלת הפיירוני (עקמת בפין). השופט שי מזרחי פסק כי לא ניתן לקבוע כי הטיפול בלייזר הוא הגורם למחלה ואין להתעלם מכך שמרחף סימן שאלה גדול סביב עצם קיומה של המחלה בתובע.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת התובע, המוכר כלוקה בנפשו, הוא חלה בפיירוני (עקמת בפין) כתוצאה מהטיפול הלקוי שהעניק לו רופא בחסות מכון להסרת שיער. התובע טען כי היה על הרופא להבחין כי התובע אינו צלול בדעתו ואינו מבין את שמוסבר לו, ולכן אסור היה לו לבצע את הטיפול בגופו. עוד נטען כי הפגיעה בכושרו המיני נוצרה כתוצאה ישירה מהפגיעה אשר נגרמה לו בטיפול הלייזר שערך בו הרופא, וכי משלא הסכים מדעת לטיפול הנ"ל נוצר מצב לפיו הרופא תקף אותו תוך ניצול בוטה של נכותו הנפשית, הן במעמד חתימתו על טופס ההסכמה תחת השפעת תרופות והן בעת ביצוע הטיפול במקום שונה מהמקום שהתבקש.
הרופא טען כי מדובר בתביעה מופרכת וחסרת בסיס, וכי הטיפול בלייזר אינו יכול להיות הסיבה לתלונות התובע כיום. עוד נטען כי התובע קיבל הסברים בטרם הטיפול וחתם על טופס הסכמה וכי החתימה על הטופס הינה מעבר לנדרש שכן לא מדובר בטיפול אשר נדרשת לו הסכמה בכתב בהתאם לתוספת לחוק זכויות החולה. לטענת הרופא, בנסיבות המקרה ננקטו אמצעי הזהירות המקובלים והסבירים באבחון ובטיפול בתובע, תוך שימוש במיומנות הנדרשת ובסטנדרט הרפואי המקובל, ללא סטייה מהפרקטיקה הנכונה.
השופט שי מזרחי דחה את התביעה וקבע כי עדותו של התובע לוקה בבעייתיות בשל חוסר הקוהרנטיות שבה. ראשית, בעדותו בבית המשפט אישר התובע כי התרופות הפסיכיאטריות שהוא נוטל עוזרות לו לתפקד טוב יותר ולהיות "מפוקס" ומאוזן. מנגד בהמשך עדותו ובתצהירו טען שהיה במצב של חוסר מודעות מוחלט בגלל התרופות במעמד החתימה על טופס ההסכמה לטיפול. כשנשאל כיצד יתכן כי הוא יודע לספר בדיוק כל פרט ופרט מהפגישה עם הרופא, ציין כי גם כשהוא "מסטול" הוא זוכר ויודע.
בעייתיות נוספת העולה מעדותו של התובע נוגעת לעברו הרפואי, ובכלל זה לעובדה כי הוא הרבה לפקוד רופאים ולהתלונן על כאבים ובעיות באיבר המין ובתפקוד המיני, ללא כל ממצא פתולוגי, לרבות פגיעה מזכוכית וממים רותחים, שלגביהם הודה כי הוא המציא את ההתרחשויות האמורות על מנת לקבל טיפול רפואי. הרופאים שבדקו אותו חוזרים ומציינים במסמכים הרפואיים כי לא נמצא כל ליקוי באיבר מינו וכי הבעיה היא כנראה פסיכולוגית. אחד מהם אף ציין "איני יודע מה יש לפציינט זה. ביקשתי שלא יחזור יותר".
השופט ציין כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת הקשר הסיבתי בין המחלה שנגרמה לו לטענתו לבין טיפול הלייזר, ונראה כי גם המומחה מטעמו אינו יכול לקבוע באופן חד משמעי כי הטיפול בלייזר הוא הגורם למחלה, שלדברי השופט, ספק אם קיימת בכלל בתובע.
השופט דחה גם את טענת התובע להיעדר הסכמה מדעת וקבע כי התובע מבקש לאחוז במקל משתי קצותיו. מחד גיסא, להיבנות מטענה באשר לאי כשירות נפשית לחתום על טופס ההסכמה ולהבין את מהותו, ומאידך גיסא, להפגין כשירות וצלילות דעת להעיד בבית המשפט, לחתום על תצהיר ולנסות לשכנע את בית המשפט בדבר פירוט עובדתי ארוך שזכור לתובע מאירוע שהתרחש לפני כ-13 שנה.
ת"א 32701-08
