שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > המחוזי: רופא אינו מחויב לפרט את כל האלטרנטיבות לטיפול כשאין הבדלים ביניהן

חדשות

המחוזי: רופא אינו מחויב לפרט את כל האלטרנטיבות לטיפול כשאין הבדלים ביניהן, צילום: צילום: Getty images Israel
המחוזי: רופא אינו מחויב לפרט את כל האלטרנטיבות לטיפול כשאין הבדלים ביניהן
03/12/2014, עו"ד לילך דניאל

 

ביהמ"ש קבע כי על מנת לעמוד בדרישת הגילוי, על הרופא לשתף את המטופל בקיומן של אסכולות רפואיות שונות ובשיקולים לבחירה בהן, אולם אין תקדים למקרה שבו הבחירה היא בין שתי שיטות קיבוע טכניות: "יש להציב גבול לפירוט המידע, שאם לא כן יהיה על הרופאים לפרט את שיטות ההרדמה, חומרי ההרדמה, השימוש בתרופות שונות ועוד"

בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את תביעתה של מטופלת שעברה ניתוח גב כושל בבית החולים "הלל יפה", וניתוח נוסף לתיקון המצב. השופטת אסתר שטמר קבעה כי לא היתה התרשלות בביצוע הניתוחים עצמם וכי התובעת קיבלה את ההסברים הנדרשים והראויים למטופל במצבה. עם זאת, נפסק לה פיצוי בסך של 100 אלף שקל בגין אבחנתו השגויה של הרופא את מצבה טרם הניתוח. בתוך כך, קבעה השופטת כי אין לחייב רופא להבהיר מיוזמתו למטופל את כל האלטרנטיבות הטכניות לטיפול במצבו כאשר אין הבדלים משמעותיים ביניהן, בניגוד לעצם הצורך בניתוח.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובעת סבלה לאורך שנים מכאבים עזים בגב המגבילים אותה בתנועה ובתפקוד, ועל כן הגיעה למרפאתו הפרטית של הרופא המנתח, וזה אבחן כי היא סובלת מ"ספונדילוליסטזיס" מולדת, שהיא החלקה של חוליה בעמוד השדרה על גבי חוליה. בהתאם לכך, עברה התובעת ניתוח בבית החולים הלל יפה, שכלל כריתת הקשת האחורית להרחבת תעלת השדרה, שתל עצם דו צידי, וקיבוע חד צדדי של עמוד השדרה.

לרוע המזל התברר לאחר הניתוח הראשון כי שתל העצם לא התאחה, וכי אחד הברגים של התקן הקיבוע נשבר ולכן בוצע ניתוח נוסף לתיקון המצב. עם זאת, גם לאחר הניתוח השני התברר כי שני ברגים של התקן הקיבוע נשברו. לאור האמור, הגישה התובעת תביעה לבית המשפט ובה טענה להתרשלות הרופא ובית החולים בביצוע הניתוח הראשון ולאי עמידתם בחובת הגילוי המוטלת עליהם. לטענת התובעת, לא נבחר הניתוח הנכון למצבה, שכן נוכח הספונדילוליסטזיס המולדת היה על הרופא לקבע את עמוד השדרה בקיבוע דו צדדי שיתמוך תמיכה חזקה יותר באיחוי שתלי העצם.

השופטת אסתר שטמר קיבלה את התביעה בראש הנזק של פגיעה באוטונומיה, וציינה כי אבחנת הרופא בזמן אמת בשני הביקורים שקדמו לאשפוז התובעת לצורך הניתוח הראשון הייתה של ספונדילוליסטזיס מולדת. עם זאת, במחלוקת הרפואית לגבי האבחנה הנכונה, שוכנעה השופטת, בהתאם לדעות המומחים ויתר הראיות, כי התובעת סבלה דווקא מספונדילוליסטזיס ניוונית, המאופיינת בתזוזה של החוליות המתניות. עוד נקבע כי הניתוח שבחר הרופא לבצע, שכלל קיבוע חד צדדי, היה אחת הדרכים האפשריות והמקובלות לטפול במחלה שממנה סבלה התובעת ושגרמה לכאבים הקשים בגבה וברגלה ולקשיי ההליכה שלה. משכך, הגם שטעה באבחנת התובעת והגם שהניתוח הראשון נכשל – אין לראות בעצם בחירת הקיבוע החד צדדי משום רשלנות מצד הרופא.

אשר לניתוח השני, סברה השופטת שטמר כי לא הוכחה סטייה מרמת זהירות סבירה של מנתח גב טוב בעצם ההחלטה על ביצועו או באופן ביצועו, וכי כאביה של התובעת מלמדים לכל היותר על מימוש הסיכון הטבוע והידוע בביצוע הפרוצדורה הרפואית. לפיכך, בהיעדר התרשלות בביצוע הניתוחים נדחתה התביעה בעוולת הרשלנות.

עוד קבעה השופטת כי נוכח האבחנה השגויה של מחלתה המדויקת של התובעת, ממילא יש לקבוע כפועל יוצא כי כל הסבר שנתן לה אודות המחלה השגויה בהכרח הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו. עם זאת, מאחר שלא מתקיים קשר סיבתי בין אי הידיעה לבין ביצוע הניתוח, התובעת אינה זכאית לפיצויים בגין נזקי גוף, אלא יש לפסוק לה פיצוי בגין הנזק הלא גופני שנגרם מהפגיעה באוטונומיה, בסך של 100 אלף שקל. זאת, שכן למעשה התובעת נותחה בניתוח שלא הסכימה לו. עם זאת, נדחתה טענתה להיעדר הסכמה מדעת בכך שהניתוחים בוצעו ללא שהוסברו לה הסיכונים הכרוכים בהם, שכן גם התובעת הסכימה שבנוסף לחתימת טופס ההסכמה בפני המתמחה הרופא עצמו הסביר לה במרפאתו הסבר "ארוך ומפורט מה יהיה אחרי הניתוח".

עוד צוין כי אין מניעה שמתמחה הוא שיסביר למטופל את ההסבר הקודם לחתימה על הטופס, אולם ראוי לאפשר למטופל זמן מספיק להרהר בנושא ולהתייעץ לגביו לאחר קבלת ההסבר.

השופטת שטמר קבעה כי על מנת לעמוד בדרישת הגילוי על הרופא לשתף את המטופל בקיומן של אסכולות רפואיות שונות ובשיקולים לבחירה באסכולה מסוימת על פני אסכולה אחרת, אולם אין תקדים בפסיקה למקרה שבו האפשרויות לא היו בבחירה בין אסכולות רפואיות או בין סוגי טיפול, אלא בין שתי שיטות קיבוע שהן עצמן אינן אלא חלק "טכני" בניתוח. לשיטתה של השופטת, החולה הסביר אינו מצפה להיות מעורב בבחירה בין צורת קיבוע כזו או אחרת אלא אם כן נשאל הרופא על כך באופן מפורש. זאת, שכן בעוד שעצם הצורך בניתוח הוא נושא שהחולה יבחן היטב ויתייעץ לגביו – פרטי ביצועו נדמים מעבר לנדרש. עוד סברה השופטת כי יש להציב גבול לפירוט המידע שאם לא כן יהיה על הרופאים לפרט את שיטות ההרדמה, חומרי ההרדמה, השימוש בתרופות שונות להקלת כאבים וכד'.

 

ת"א 25012-02-12

 

 

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:217
קומיט וכל טופס במתנה