חדשות

עורך הדין, שהועסק על ידי הרשות כיועץ חיצוני, תיאר בעתירתו סאגה קפקאית של מעשי רדיפה, התעמרות ודיכוי. לעתירה צורף תצהיר בן 150 עמודים, רובו בכתב יד, נוכח "יד נעלמה" המשבשת את פעילותם של מחשבים ומדפסות. בג"ץ דחה את העתירה והורה לבחון את הטענות בערכאה הדיונית

שופטי בג"ץ דחו את עתירתו של עו"ד דוד לוי לביטול כתב האישום שייחס לו גניבה בידי מורשה של למעלה מ-17 מיליון שקל. בעתירתו תיאר עו"ד לוי סאגה קפקאית של רדיפה ודיכוי על ידי רשות המסים, וטען כי "יד נעלמה" התירה את דמו. השופטים אסתר חיות, חנן מלצר ונעם סולברג דחו על הסף את העתירה וקבעו כי דרך המלך לטעון נגד עצם הגשת כתב אישום היא לפני הערכאה הדיונית שאליה הוגש, וכי מסכת הטענות העובדתיות מצריכה להיכנס בעובי הקורה ולתמוך אותה בראיות.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

עו"ד לוי, בן 59 מרעננה, הועסק על ידי רשות המסים כיועץ משפטי חיצוני וטיפל בגביית חובות של נישומים. מכתב האישום עלה כי בין השנים 2001-2011 גנב לוי כספים שקיבל לידיו בנאמנות ממכירה ומימוש נכסי חייבים, אך לא העבירם לתיק ההוצאה לפועל ולרשות המסים אלא שלשל אותם לכיסו.

לוי עתר לבג"ץ בבקשה לבטל את כתב האישום ותיאר בעתירתו סאגה של מעשי רדיפה, התעמרות ודיכוי על ידי רשות המסים הנמשכת זה שבע שנים ושיאה בהגשת כתב האישום נגדו.

לעתירה צירף לוי תצהיר המחזיק למעלה מ-150 עמודים, מרביתם בכתב יד. את התנהלותו זו תלה במעלליה של "יד נעלמה", אשר זה למעלה משנה משבשת את פעילותם של מחשבים, מדפסות ושאר מכשירים שבהם הוא מבקש לעשות שימוש, חרף מאמציו הבלתי נלאים לחמוק ממנה.

בתצהיר עצמו טען לוי בפירוט רב ובחריפות נגד התנהלותה של רשות המסים בכלל ונגדו בפרט. בין היתר, טען כי "אגב פעולותיה... אשר המצפון האנושי מזדעזע אל מולן, הופרו כל חירויות הפרט של העותר לרבות חופש העיסוק, חופש הביטוי, צנעת הפרט וחירות הקניין". עוד טען לוי למסע רדיפות שבו הוא נתון מזה 7 שנים, מסע שראוי, לדבריו, להיות בפרק האחרון והמשלים של "המשפט", יצירתו הספרותית של פרנץ קפקא.

בנוסף, מתאר לוי כיצד "השתלט הפשע המאורגן על צמרת רשות המיסים", ובכלל זה טען כי הרשות העלימה עין מהפרת דיני המס בידי קבלן בניין מסוים ואף מחקה חובות מס של חייבים, לרבות אלה שעניינם היה נתון בטיפולו, כדי למוטט כלכלית את משרדו בחוסר תום לב ומשיקולים זרים. טענות נוספות התייחסו להפניית לקוח עבריין אליו מתוך מטרה לאפשר את "תפירת התיק" נגדו, להצרת צעדיו ולהפעלת בנק לאומי על ידי "יד נעלמה" על מנת "לתפור" לו התחייבות לתשלום כספים.

ב-28 בנובמבר הגיש לוי בקשה לצוות על ראש אגף חקירות וכן על הגורמים המוסמכים במשטרה להעניק לו הגנה מפני פגיעה גופנית בו, שכן לטענתו, הגשת העתירה לבית המשפט גרמה ל"יד הנעלמה" להתיר את דמו, ואין היא בוחלת באמצעים עד כי הוא מרגיש מותקף בביתו מבלי יכולת לישון ולנוח. כך, תיאר לוי, בשני אירועים שונים חש בריח חריף בביתו, כמו גם בבית אמו, אשר מנע ממנו לישון והסב לו כאב ראש חזק. השופטת אסתר חיות ציינה בהחלטתה כי "ככל שהעותר חש מאוים, הוא רשאי לפנות ישירות אל משטרת ישראל, וזאת מבלי להביע עמדה לגוף טענותיו".

שופטי בג"ץ דחו את העתירה על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי, וקבעו כי דרך המלך לטעון נגד עצם הגשת כתב אישום היא לפני הערכאה הדיונית אליה הוגש. השופטים ציינו כי לא מתקיימים בעניין זה אותם טעמים מיוחדים וחריגים שבהם יידרש בית המשפט לבטל את כתב האישום, ודחו את טענת ההגנה מן הצדק, שכן זו צריכה להישען על תשתית עובדתית ברורה וחד משמעית, שאינה מצריכה הבאת ראיות והערכתן, ועולה ממנה מידה קיצונית של פגיעה בתחושת הצדק.

"תצהירו של העותר מלמד בבירור כי לא כך הם פני הדברים בעניין שלפנינו", ציינו השופטים. "מסכת הטענות העובדתית המסועפת עליה מבקש העותר להשתית את טענותיו מצריכה להיכנס בעובי הקורה ומחייבת לתמוך את ההתרחשויות הנטענות בראיות כדבעי. משכך, אם וככל שיעמוד העותר על טענותיו, פתוחה לפניו הדרך להעלותן בערכאה הדיונית אליה הוגש כתב האישום. מצדנו, איננו נוקטים עמדה ביחס לטענותיו".

בג"ץ 7836/14

לקריאה נוספת, ראו:

עו"ד ששימש כונס נכסים מואשם בגניבת 17 מיליון שקל שקיבל לידיו בנאמנות