חדשות

השופט יצחק ענבר קרא לבתי המשפט לצנן את התמריצים לעריכת הסדרי הסתלקות מתוגמלת מתביעות ייצוגיות – תשלום גמול למייצגים תוך ויתור על סעדים כספיים של מיליונים שקלים, שכן אלו מעודדים הגשת תביעות סרק והסתלקות מתביעות מבוססות לכאורה, מכבידים על בית המשפט וגורמים לזילות מכשיר התובענה הייצוגית

הסדרי "הסתלקות מתוגמלת" מתביעות ייצוגיות, קרי הסכמה על הסתלקות תוך תשלום גמול למייצגים תוך ויתור על סעדים כספיים של מיליונים שקלים, הפכו לתופעה הולכת וגוברת בתובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון, המעודדת הגשת תביעות סרק והסתלקות מתביעות מבוססות לכאורה. כך קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת דיון בחמש בקשות הסתלקות מתביעות שהוגשו נגד חברות מזון. השופט יצחק ענבר קרא לבתי המשפט לפעול לצינון התמריצים להגשת הסתלקויות אלו, כאשר דרך המלך לעשות כן היא להימנע מאישור תשלום גמול ושכר טרחה למסתלקים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המבקשים הגישו כל אחד בנפרד בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד חברות מזון שונות, בגין הפרת הוראות דין העוסקות באופן סימונם של מוצרי מזון. עוד בטרם הוגשו התגובות לבקשות אלה, הגישו חמשת המבקשים בקשות נפרדות לאישור הסתלקותם מהתביעה. המשותף לכל המקרים הוא שבכולם הוסכם כי המשיבות יתאימו את הסימון המפר להוראות הדין ובכולם הגיעו הצדדים לתובנה כי נוכח הסדרת הסימון התייתר המשך ניהול בקשות האישור, על אף שאלו כללו גם סעדים כספיים בסך מיליוני שקלים בשל נזקי העבר לחברי הקבוצות. כמו כן, בכל המקרים הסכימו המשיבות לשאת בגמול למבקשים בסכומים הנעים בין 1,000 ל- 2,500 שקל, ובשכר טרחה לבא-כוח המבקשים בסכומים הנעים בין 17 אלף ל-30 אלף שקל.

חיסכון בזמן שיפוטי יקר

השופט יצחק ענבר קיבל את הבקשות ברובן אך ציין כי בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית במספרן של בקשות אישור בתחום סימון מוצרי מזון, כאשר חלק לא מבוטל מהן הוגש על ידי "שחקנים חוזרים", וגם בקשות ההסתלקות היו דומות זו לזו עד כדי זהות. השופט ציין כי גם הבקשות שלפניו הן חלק ממגמה רחבה ההולכת ומשתרשת לפיה הסדרי "הסתלקות מתוגמלת" הופכים לדרך הסיום הנפוצה והמקובלת של תובענות ייצוגיות בתחום סימון מוצרי מזון. בבקשות אלה ובמקרים רבים נוספים התבקש בית המשפט לאשר סעד של פיצויים שנאמד במיליוני שקלים, אך בטרם "יבשה הדיו" על בקשות האישור ואף קודם שהמשיבות הגישו את תשובותיהן הגיעו המבקשים ובאי כוחם למסקנה כי ניתן להסתפק בהתאמת הסימון לדין. לפיכך, ציין השופט, מתעוררת השאלה האם פרקטיקת ההסתלקות המתוגמלת משרתת את תכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות ואת טובתו של הציבור.

השופט ענבר הוסיף כי בתי המשפט נוהגים לאשר הסדרי הסתלקות מתוגמלת כדבר שבשגרה, עניין שניתן לייחס לכך שאישור ההסדרים מפנה זמן שיפוטי יקר לטובת יתר המתדיינים הממתינים לבירור דינם, מבלי שהוא יוצר מעשה בית דין המונע מחברי הקבוצה להגיש תביעות אישיות. עם זאת, נוכח מגמת העלייה הניכרת במספרם של  הסדרים מתעצמים סימני השאלה שהועלו לעיל ומקבלים מימד מהותי. לכן, הורה השופט ענבר על איחוד חמש הבקשות ועל קבלת עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה באשר לסוגיית ההסתלקות המתוגמלת על היבטיה.

לגופו של עניין, עמד השופט על חשיבות הגשתן של תביעות ייצוגיות ראויות ומבוססות בתחום סימון מוצרי מזון, וקבע כי הנחת המוצא היא שתביעות בתחום זה עשויות לקדם תכליות ראויות ומשכך על בית המשפט לאמץ מדיניות שיפוטית המייצרת תמריצים להגשתן וניהולן. זאת, לצד צינון התמריץ להגשתן של תביעות סרק מזה ולהגשת בקשות הסתלקות מתביעות מבוססות לכאורה מזה. בעניין הסתלקות מתביעות, מבחין החוק בין בקשת הסתלקות המוגשת לאחר אישור התובענה הייצוגית לבין בקשה המוגשת לפני האישור, אז מוקנה לבית המשפט שיקול דעת האם לפעול לאיתורו של מבקש או בא-כוח מייצג חלופי. לפיכך, קבע השופט ענבר, מלבד השאלה האם לאשר את בקשות ההסתלקות, על בית המשפט לבחון האם לאשר את תשלום הגמול ושכר הטרחה למבקשים והאם לפעול לאיתור מבקשים ובאי כוח מייצגים חילופיים.

רווח קל ומהיר

השופט הדגיש כי בחינת הנתונים לאשורם מלמדת כי חסרונותיהם ונזקיהם של הסדרי הסתלקות מתוגמלת בתחום סימון מוצרי מזון הם גבוהים לאין שיעור מיתרונותיהם. זאת, שכן לא זו בלבד שהסדרים אלו אינם מייצרים הרתעה של ממש אלא שאישורם מתמרץ את הגשתן של תביעות סרק ושל הסתלקויות מתביעות מבוססות לכאורה בהינתן האפשרות לסיים את התובענות בהסתלקויות שרווח קל ומהיר בצדן.

עוד צוין כי בתי המשפט מוצפים במאות תביעות ייצוגיות שמגישיהן גמרו מראש אומר להסתלק מהן ולכן המצב הקיים שבו הסדרי הסתלקות מתוגמלת הולכים והופכים ל"ברירת מחדל" מכרסם בתכליותיו של חוק תובענות ייצוגיות, מכביד על הנתבעים ועל בית המשפט שלא לצורך וגורם לזילות מכשיר התובענה הייצוגית. לפיכך, סבר השופט ענבר כי על בתי המשפט לפעול לצינון תמריציהם של התובעים ובאי הכוח המייצגים לערוך הסדרי הסתלקות מסוג זה ודרך המלך לעשות כן הנה להימנע מאישור תשלום גמול ושכר טרחה למסתלקים. לצד זאת הבהיר השופט כי הוא אינו שולל את היתכנות אישורו של הסדר הסתלקות מתוגמלת במקרה המתאים, אולם מדובר בחריג לכלל בלבד.

אשר לשאלה האם יש לפעול לאיתורם של תובעים ובאי כוח מייצגים חלופיים, סבר השופט כי בסמכותו זו של בית המשפט ראוי לעשות שימוש רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, שבהם הנזק העלול להיגרם על ידי ההסתלקות לאינטרס הציבורי או לחברי הקבוצה הוא מיידי, מוחשי וניכר שכן רק אז יהיה בכוחו לגבור על משקלם המצטבר של השיקולים הנוגדים. בהקשר זה, יש לתת גם משקל משמעותי לא רק למהות התובענה וחוזקה לכאורה, אלא גם לשלב שבו מצוי הדיון בבקשת האישור.

בסיכומו של דבר, בקשות ההסתלקות אושרו, למעט הגמול ושכר הטרחה שהוסכם על תשלומם למבקשים ולבאי כוחם.

ת"צ 1469-02-13