חדשות

הארגון היציג של עובדי הבנק הבינלאומי עתר לקבלת הבונוס השנתי שנמנע מהעובדים עקב העיצומים שנקטו במהלך 2013. ביה"ד לעבודה הבהיר כי ללא הוראה מחייבת בהסכם קיבוצי, הבונוס אינו חלק מתנאי העבודה, ובתשלום חלקי שלו אין משום רמיסת זכות השביתה, אלא חלק מפעילות לגיטימית של המעסיק למזעור נזקיו הכלכליים

בית הדין האזורי לעבודה הכריע בבקשה שהגישו הארגון היציג של עובדי הבנק הבינלאומי וועד העובדים, ביחס לשאלה האם עובדים הבנק זכאים לתשלום הבונוס השנתי חרף העיצומים שנקטו במהלך שנת 2013, וקבע כי משתשלום הבונוס אינו קבוע בהסכם בין הצדדים עומדת לבנק הזכות לשלול או לדחות את תשלומו לאחר שהעובדים נוקטים בעיצומים במשך חודשים רבים. זאת, כשאין מדובר בצעד עונשי או בצעד שיש בו כדי רמיסת זכות השביתה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המבקשים הם ארגון העובדים היציג של עובדי הבנק הבינלאומי וועד העובדים של הבנק. נוכח הישגי הבנק ותשואותיו בשנת 2013 הוחלט כי יינתן לפקידי הבנק בונוס בגובה של 0.8 מהמשכורת, שהורכב משני סוגים: בונוס קולקטיבי המחולק לכל פקידי הבנק באופן שווה וללא קריטריונים, ובונוס אישי המחולק לכל עובד על פי קריטריונים המבוססים על הערכות אישיות, הישגי הסניף והצוות.

לאחר פקיעת תוקפו של ההסכם הקיבוצי בין העובדים להנהלת הבנק, הוכרז על סכסוך עבודה בבנק במסגרתו שבתו העובדים והושבתו מעת לעת סניפים ויחידות מסוימות, כאשר שכרם של העובדים נוכה על פי ימי השביתה בפועל. בחודש פברואר 2014 שלח הבנק מכתב לוועד ולכל אחד מפקידי הבנק, בו הודע להם כי יקוזז סכום של 5% מהבונוס בגין כל יום עיצומים מלא וחלק יחסי בגין כל יום עיצומים חלקי. הוועד השיב לבנק כי קיזוז הבונוס הוא בניגוד לדין ופוגע בעובדים השובתים ובזכות השביתה, אולם הבנק השיב כי עובד ששובת אינו זכאי לבונוס עבור אי עבודה.

השופטת אריאלה גילצר כץ ציינה כי תשלום בונוס לעובדים משמש ככלי ניהולי וכחלק מהזכות הקניינית של המעסיק, כאשר זה משולם על פי שיקול דעת של המעסיק ואין צורך בהיוועצות עם ארגון העובדים או עם הועד אלא אם נקבע אחרת בהסכם אישי או קיבוצי. במקרה זה, קבעה השופטת, נקבע תשלום הבונוס לעובדים בהסכם הקיבוצי בין הצדדים, אולם משזה הגיע לקיצו הבונוס אינו מהווה עוד חלק מתנאי עבודתם של פקידי הבנק ולעובדים לא קמה זכות מוקנית לקבלתו.

עוד צוין כי על פי הפסיקה, בעת שביתה עומדת למעסיק הזכות להפחית או לשלול שכר עבודה. משכך, הדעת נותנת כי כפי ששלילת שכרם של עובדים בעת שביתה לגיטימית, כך גם שלילת תשלום הבונוס במלואו או בחלקו. לכן, משהבנק אינו מחויב לשלם בונוס מכוח הסכם עומדת לו הזכות לשלול או לדחות תשלום בונוס לאחר שהעובדים נוקטים בעיצומים במשך חודשים רבים. זאת, בפרט כאשר בונוס הוא תשלום הניתן כאות והערכה לעבודה איכותית ומאומצת שתוצאותיה משפיעות על רווחיות המעסיק.

השופטת הדגישה כי הפחתת הבונוס במקרה זה אינה מהווה פעולה עונשית, שכן פעולה עונשית היא שלילה של זכות מוקנית ואילו הבונוס הוא זכות התלויה בהחלטת הבנק. לסיכום, נקבע כי אין בתשלום החלקי של הבונוס משום רמיסת זכות השביתה, אלא חלק מפעילות לגיטימית למזעור נזקים כלכליים.

עם זאת, השופטת

יחד עם זאת, הבהירה השופטת כי הבנק לא היה רשאי לנכות באופן קולקטיבי את הבונוס ללא אבחנה בין עובד לעובד, להבדיל מהפחתה על פי ימי העיצומים או השביתות. בעניין זה, קבעה הפסיקה כי כאשר מתקיימים עיצומים במקום העבודה, רשאי המעסיק לשלם רק חלק משכרם של העובדים הנמנים עם הקבוצה הנוקטת בעיצומים, ונאסר עליו לבצע ניכוי שכר גורף לכלל העובדים.

הבנק חויב לערוך חישוב מחדש של הניכוי, תוך שמירה על זכותו לשלול או להפחית את תשלום הבונוס לעובדים באופן יחסי בגין ימי עיצומים שאותם נקט כל עובד ועובד.

ס"ק 24182-04-14