ביהמ"ש קבע כי השיעורים הזניחים של החומר פוטסיום סורבט (202 E) אינם מחייבים את סימונו על פי התקן, וכי המבקשת לא הציגה חוות דעת מומחה המלמדת על תכונותיו המזיקות של החומר ולא הוכיחה כי נגרם לה נזק כלשהו מצריכת המוצרים
בית המשפט המחוזי דחה בקשה לתובענה ייצוגית נגד תנובה, בטענה כי זו הטעתה את לקוחותיה בכך שלא סימנה את קיומו של חומר משמר E202 על אריזות מעדני "יופלה" ו"פרילי" מתוצרתה. השופט יגאל גריל קבע כי השיעורים הזניחים של החומר במוצרים אינם מחייבים את סימונו על פי התקן הרלוונטי, וכי המבקשת כלל לא הוכיחה שנגרם לה נזק.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת המבקשת, בספטמבר 2013 פורסם תחקיר באתר "כלכליסט" אשר בתגובה אליו הודתה תנובה כי המוצרים "יופלה פרי" ו"פרילי" המיוצרים והמשווקים על ידה מכילים חומר משמר מסוג "פוטסיום סורבט" (המסומן כ-E202) אולם היא נמנעה מלציין חומר משמר זה ברשימת רכיבי המוצרים. לדברי המבקשת, היא חסידה של אוכל בריא שאיננו מכיל תוספי מזון בלתי נחוצים, ולכן נוהגת לרכוש את מוצרי תנובה בשל טעמם הטוב ובשל היותם נטולי חומרים משמרים, ולפני כל קניה נוהגת לבדוק את רשימת הרכיבים והערכים התזונתיים של המוצרים. לטענתה, לאחר שקראה את הכתבה היא נדהמה לגלות שתנובה מסתירה מלקוחותיה את העובדה שהמוצרים מכילים חומר משמר, ונגרמה לה בחילה בשל המחשבה כי במשך שנים הכניסה לקיבתה חומרים שלא הייתה מסכימה לצרוך אותם.
לפיכך, טענה המבקשת כי תנובה מפרה בין היתר את הוראות תקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי מזון), הקובעות חובה ברורה לסמן את החומר המשמר ברשימת הרכיבים של מזון ארוז מראש. בנוסף, הפרה החברה את הוראות החוק בכך שעשתה מעשה העלול להטעות את הצרכן לגבי טיב, מהות, מרכיבי המוצר והתועלת והסיכונים הכרוכים בשימוש בו, ולא גילתה לצרכן אודות תכונות הידועות לה המפחיתות באופן משמעותי מערכו. עילות נוספות שהעלתה המבקשת הן הפרת חובה חקוקה, רשלנות, חוסר תום לב, מצג שווא ועשיית עושר ולא במשפט. הפיצוי הכולל לחברי הקבוצה הוערך על ידי המבקשת ב-450 מיליון שקל.
השופט יגאל גריל דחתה את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית וקבע כי לפי הוראת סעיף 105 של תקן ישראלי 285 העוסק ספציפית ביוגורט, ניתן שלא לסמן את דבר הימצאותו של החומר המשמר E202 במוצר ובלבד שריכוזו הסופי קטן מ-1,000 מ"ג (0.001 ק"ג) בקילוגרם אחד, קרי לא יותר מאשר 0.1% מהמוצר הסופי. הואיל ואין מחלוקת ששיעור החומר במוצרים מושא הבקשה אינו עולה על הקבוע בסעיף, קבע השופט כי תנובה לא הפרה חובה חקוקה, ולכן המבקשת לא עמדה בנטל להצביע כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה.
לחילופין, קבע השופט כי המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה להצביע כי נגרם לה לכאורה נזק גוף כתוצאה מצריכת המוצרים שכללו את החומר המשמש, לא הגישה חוות דעת מומחה ממנה ניתן ללמוד על תכונות מזיקות כלשהן של אותו חומר משמר בשיעורים הנמוכים שנמצאו במוצר ולא הסבירה מדוע הימצאותם של חומרים אחרים כגון מווסתי חומציות מסוג חומצת לימון וסודיום ציטראט במוצרים אינה מפריעה לה.
השופט העיר כי הפסיקה הכירה בכך שייתכנו מקרים שאינם קלים לכימות, בהם הפגיעה תיחשב כ"זוטי דברים", וכי ניתן להחיל כלל זה על המקרה שבפניו.
ת"צ 24398-09-13
