חדשות

עורך דין ששימש יועץ משפטי של חברה במשך שנה קיבל עליו לייצג אותה בהליכים משפטיים שהסתבכו והתארכו לטענתו באופן מהותי ובלתי צפוי. ביהמ"ש דחה את ערעורו על ההחלטה שלא לאשר לו שכר טרחה המחושב על בסיס שעתי וקבע כי החובה להסדיר מראש את נושא שכר הטרחה מוטלת על עורך הדין ולא על הלקוח

בית המשפט המחוזי דחה ערעור של עורך דין ששימש יועץ משפטי של חברת אתרים לקבלת שכר טרחה ראוי על בסיס שעתי ולא על בסיס ההסכם עם החברה. בית המשפט קבע כי דווקא המורכבות הרבה ואריכותם היתרה של ההליכים חייבה את עורך הדין להודיע כי לא יהיה מוכן להסתפק בשכר טרחה המבוסס על ההסכם, ובכך שלא עשה כן יצר מכשול בפני החברה ועליו לשאת בתוצאת מחדלו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המערער שימש במשך כשנה יועץ משפטי חיצוני לחברת אתרים תמורת שכר טרחה חודשי קבוע ("ריטיינר") בסך של 1,500 דולר. שכר הטרחה ניתן עבור שירותי ייעוץ, פרט לניהול משפטים ובוררויות. עוד נקבע בהסכם כי בגין ניהול משפטים ובוררויות ישולם לעורך הדין שכר טרחה לפי התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין בהנחה של 75%.

החברה מסרה לטיפולו של עורך הדין מספר תביעות משפטיות וערעורים, שבגינם תבע שכר טרחה ראוי בסכום כולל של 624 אלף שקל. חברת אתרים טענה מנגד כי במרוצת השנים שולם לו שכר טרחה בסכום העולה על המוסכם, ואף הגישה תביעה שכנגד. בית משפט השלום ערך בחינה כוללת של מאזן החיובים והגיע למסקנה כי החברה זכאית לסך של 682 שקל ששולם לתובע ביתר, ולנוכח הסכום הפעוט דחה את התביעות ההדדיות.

עורך הדין ערער על פסק דינו של בית משפט השלום וטען כי לא היה מקום לקבוע כי הוא מושתק מלטעון לשכר ראוי או תעריף אחר זולת התעריף המינימלי, שכן ההסכם לא חל לאחר תום תקופת העסקתו כיועץ משפטי חיצוני של החברה, כך שכל חישוביו של בית המשפט היו שגויים. עוד טען כי הסיבוכים המשפטיים שחלו בתביעות שניהל היו מדהימים ובלתי צפויים, באופן שהתעריף המינימלי אינו יכול לשאתם. לכן, טען המערער, על מנת למנוע עיוות דין, יש ללכת בדרך של חיוב לפי שעות.

החברה טענה בתגובה כי החובה להסדיר את שכר הטרחה שישולם עבור טיפול משפטי מוטלת על עורך הדין ולא על הלקוח, וכי מחדלו של עורך הדין בקביעת שכר הטרחה ייזקף לחובתו בעת קביעת שכר הטרחה המגיע לו.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע במחלוקת העקרונית בשאלה האם הסכם שכר הטרחה חל על ההליכים המשפטיים, מקובלת עליו עמדתו של בית משפט השלום לפיה ההסכם המשיך לחול ולחייב את הצדדים.

השופטים ישעיהו שנלר, ד"ר קובי ורדי וחגי ברנר ציינו כי בעלי הדין לא היו צדדים זרים זה לזה עובר לשכירת שירותיו המקצועיים של המערער. מדובר בחברה ממשלתית מחד, ובמי ששימש קודם לכן כיועץ משפטי חיצוני שלה מאידך. על כן, המערער ידע היטב כי החברה אינה רשאית לשכור לעצמה עורכי דין תמורת תשלום החורג מן התעריף שהכתיבה רשות החברות הממשלתיות. "ברי אפוא, כי כאשר שכרה החברה את שירותיו של המערער לאחר תום התקופה הפורמלית של הסכם שכר הטרחה, היא עשתה כן מתוך הנחה טבעית שהתעריף אותו תידרש לשלם למערער בגין שירותיו הוא הנקוב בהסכם שכר הטרחה, שהרי ממילא לא הייתה רשאית להתחייב לתעריף גבוה יותר", נכתב בפסק הדין. בנסיבות אלה, קבעו השופטים, ניתן היה לצפות מהמערער, בהיותו עורך דין ותיק ומנוסה, כי אם אכן ביקש לסטות מהסכם שכר הטרחה לרגל סיום תפקידו כיועץ משפטי חיצוני של החברה, היה מודיע על כך מראש. אולם, לא רק שהמערער לא עשה כן, אלא שרק עם תום מתן השירותים המשפטיים, בחלוף שנים לא מעטות, הוא העמיד לראשונה את החברה על העובדה שאיננו מסתפק בשכר הטרחה לפי ההסכם, אלא דורש שכר ראוי, המחושב על בסיס שעתי לפי תעריף שקבע לעצמו באופן חד צדדי.

עוד צוין כי בנסיבות העניין ניתן לקבוע כי בין הצדדים נכרת חוזה בדרך של התנהגות לפיו ישולם למערער שכר טרחה לפי המנגנון שנקבע בהסכם הקודם, שהרי כאשר מסרה החברה למערער את הטיפול בהליכים המשפטיים, היא עשתה כן מתוך הנחה מובנת מאליה שבגין הליכים אלה, תשלם למערער את שכר הטרחה בהתאם להסכם שנהג ביניהם קודם לכן, והמערער, שקיבל לטיפולו את התיקים בלא שהעמיד את החברה על טעותה, נתן לכך את הסכמתו שבשתיקה. בכך יצר המערער מכשול של ממש בפני החברה, ועליו לשאת בתוצאת מחדלו זה.

השופטים ציינו את הכלל הקובע כי החובה להסדיר מראש את נושא שכר הטרחה מוטלת על עורך הדין ולא על הלקוח, וראוי שהסדר כזה יועלה על הכתב, והדגישו כי דווקא המורכבות הרבה ואריכותם היתירה של ההליכים היא שחייבה את עורך הדין להודיע כי לא יהיה מוכן להסתפק בשכר טרחה המבוסס על ההסכם וכי הוא מבקש לקבל שכר לפי בסיס חישוב שעתי.

ע"א 47491-05-13