חדשות

חברה בקבוצת הפייסבוק "התנגדות לעקרונות סדנאות אמנות הפיתוי" כינתה את התובע אנס והוסיפה כי אין לה ספק שביצע בחייו מעשי אונס. ביהמ"ש קבע כי אף שהפרסום נעשה בתום לב והכוונה היתה לא לאונס במובנו הפלילי, אלא ל"אונס אפור" שנעשה תוך מניפולציות על האישה, הרי שמדובר בלשון הרע שלא חלות עליו הגנות החוק

בית משפט השלום קיבל חלקית תביעת לשון הרע שהגיש אדם שכונה אנס בפייסבוק, במסגרת ויכוח על עמדותיו ופרסומיו של "המרכז לאמנות הפיתוי", ופסק לו פיצוי בסך של 25 אלף שקל. הנתבעת, חברה בקבוצת הפייסבוק ""התנגדות לעקרונות סדנאות אמנות הפיתוי – כי נשים הן לא אובייקט", שסברה כי התובע תמך במרכז בתגובה שכתב באתר אחר, טענה כי אין לה ספק שהוא ביצע בחייו מעשי אונס. השופטת יעל קלוגמן קבעה כי אף שהפרסום נעשה בתום לב והכוונה היתה לא לאונס במובנו הפלילי אלא ל"אונס אפור", שנעשה תוך הפעלת מניפולציות על האישה, הרי שמדובר בלשון הרע שלא חלות עליו הגנות החוק.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המרכז לאמנות הפיתוי מציג עצמו כ"מרכז לימודי לגברים איך להגדיל את ההצלחה עם נשים", אולם לשיטת הנתבעת וחברי הקבוצה, הוא מעודד אונס ושימוש באשה כאובייקט מיני. באחד הימים, פרסמה הנתבעת הודעה במסגרת קבוצת הפייסבוק, שבה פנתה אל התובע באופן פומבי וייחסה לו דברים העולים לשיטתו כדי לשון הרע נגדו. בין היתר, כינתה הנתבעת את התובע "האפס הגדול ביותר שנתקלתי בו מימיי", וכן כינתה אותו "אנס" והוסיפה כי אין לה צל ספק שאנס לאורך חייו וכי הוא אדם "טיפש ונחות". בתגובה לדברים אלה כתב התובע כי הם פוגעים בשמו הטוב ודרש מהנתבעת להתנצל ולהסיר לאלתר את הפרסום, אלא שהיא השיבה שאין לה על מה להתנצל.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע הוא "בוגר" של אותו מרכז לאמנות הפיתוי, וכי הוא הצטרף לקבוצה בפייסבוק על מנת להגן על הדעות של סדנאות המרכז והקניט את חברי הקבוצה. לטענתה, לאחר שפורסמה תגובה לכתבה בשם "המרכז לאמנות האונס", היא סברה שהכותב הוא התובע ועל כן כתבה אליו את הדברים מושא התביעה, וכן ציינה כי בפייסבוק ישנם כ-15 אנשים ששמם דומה לשם התובע.

עוד טענה הנתבעת כי התובע פנה אליה בהודעה אישית יומיים לאחר הפרסום בקבוצה וביקש ממנה להסיר את הפרסום תוך שהבהיר לה כי הוא אינו אותו אדם שעל דבריו הגיבה, וכי בהתאם לכך היא הסירה את הפרסום עוד באותו יום. נוסף לאמור, טענה הנתבעת כי בשיח בין חברי הקבוצה אין הם משתמשים במונח "אונס" במובנו הפלילי הרגיל, אלא במובן של "אונס אפור", קרי מעשה שלא ניתן לראות בו קיום יחסי מין מתוך רצון חופשי כיוון שהגבר משתמש במניפולציות שונות כדי להכפיף את האישה לרצונו ומתעלם מסירובה לקיים עמו יחסי מין. לפיכך, סברה הנתבעת כי בהיותו של התובע אחד המשוחחים במסגרת הקבוצה בפייסבוק, היה ברור לו שכאשר היא מכנה אותו "אנס" ומביעה את ביטחונה כי ביצע מעשי אונס – אין כוונתה לאונס במובן הפלילי אלא ל"אונס אפור".

לא מקבלים "לא" כתשובה

השופטת יעל קלוגמן קיבלה את התביעה בחלקה וקבעה כי בהתחשב בשיח הבוטה המקובל כיום בחברה, למרבה הצער, אין לראות עוד הטחת מילות גנאי כגון "אפס" ו"אדם טיפש ונחות" תוך ויכוח כפרסום של לשון הרע. השופטת ציינה כי הנתבעת חזרה בה מדברי גנאי אלה בעדותה בבית המשפט, מה גם שבמסגרת התכתובת בקבוצה כתב עליה התובע כי היא "חסרת שכל וחסרת טקט". משכך, כאשר מדובר בחילופים הדדיים של מילות גנאי תוך כדי ויכוח, גם כזה המתנהל במסגרת רשת חברתית באינטרנט, נראה כי אין לראות בכך לשון הרע לעניין החוק, ולחילופין ניתן לראות בכך "זוטי דברים" שאינם מקימים עילת תביעה.

למסקנה שונה הגיעה השופטת בכל הנוגע להכפשות העובדתיות של הנתבעת כלפי התובע, לפיהן הוא אנס ואפילו אנס סדרתי, כיוון שאין לה צל ספק שביצע מעשי אונס לאורך חייו. השופטת קבעה כי אף שניתן לקבל את טענת הנתבעת בעניין הכוונה לאונס "אפור" ולא אונס "רגיל", הרי שאין בכך כדי לשנות לעניין היותו של הפרסום הפוגע בגדר לשון הרע. מתן המשמעות הנכונה לאמור בפרסום הפוגע צריך להיעשות תוך התייחסות לנסיבות הספציפיות לגבי תוכנו. במקרה זה, ציינה השופטת, קרקע הוויכוח בין הצדדים הייתה לגבי הדעות והעמדה שיוחסו למרכז לאמנות הפיתוי, נוכח התנגדותם של חברי קבוצת הפייסבוק כלפי הגישה שמעודדת גברים לא לקבל "לא" כתשובה, אלא להפעיל על האישה מניפולציות ואמצעי פיתוי והשאה שונים, כדי להשיג בסופו של דבר את הסכמתה לקיים יחסי מין. מעיון בחומר הרב שצירפה הנתבעת לתצהירה עולה כי לשיטת הנתבעת וחברי קבוצתה, מעשי אונס "אפור" הם שפלים, בזויים וחמורים לא פחות מאשר אונס אלים, לפחות מההיבט המוסרי, כך שעל פי עמדה זו אונס "אפור" הוא אונס לכל דבר. לפיכך, הסיקה השופטת קלוגמן כי גם אם הנתבעת לא התכוונה בפרסום לאונס במובנו הפלילי המובהק, אין בכך כדי לשנות לעניין היותם של הדברים בגדר לשון הרע כלפי התובע.

השופטת הוסיפה כי אמנם מלכתחילה לא כיוונה הנתבעת את הפרסום כלפי התובע, אך כשהתבררה הטעות בזיהוי לא משכה את דבריה ולא התנצלה אלא אף "הסבה" את דבריה בפרסום הפוגע כלפי התובע. עוד הובהר כי יש הבדל רב בין הבעת דעה נגד דעה אחרת, לבין ייחוס "עובדתי" של מעשי אונס, פלילי או אפור, לאדם ספציפי אשר הפרסום הפוגע מתייחס אליו.

הכפשה אישית עובדתית

השופטת קלוגמן דחתה את טענת ההגנה של הנתבעת ל"הסתכנות מרצון", נוכח בחירתו של התובע להצטרף אל הקבוצה במטרה להכעיס. בעניין זה נקבע כי הקבוצה הוקמה אמנם על מנת להתנגד לדעות של המרכז לאמנות הפיתוי, אך היא לא העמידה כתנאי להצטרפות אליה דעות זהות או תואמות לאלה של מקימיה אלא היוותה פלטפורמה פתוחה לשיח ציבורי. כמו כן, קבלת הטענה תסכל את תכליתו של חוק לשון הרע ותרוקן אותו מתוכן בכל הנוגע ללשון הרע שמפורסמת במסגרות שיח כאלה. משכך, מקום שהפרסום הפוגע חרג מגבולות הביקורת או הבעת עמדה וגלש להכפשה אישית-עובדתית שאמיתותה לא הוכחה – לא יחולו על פרסום זה ההגנות שבחוק.

עוד נקבע כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את אמיתות טענתה כי התובע ביצע מעשי אונס אפור, והיא אף הודתה בתצהירה כי עובדה זו התבססה על מסקנה שהסיקה ולא על ידיעה עובדתית. השופטת קיבלה את טענת הנתבעת כי הפרסום נעשה בתום לב, כחלק מהטחת הדברים שהיתה נהוגה בין התובע לבין חברי הקבוצה. עם זאת, נקבע אף הנתבעת עומדת בתנאי הסף הכללי לתחולת ההגנות על פי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, הרי שלא  מתקיימות ההגנות הספציפיות בדבר הבעת דעה או ביקורת לגיטימית. זאת, בין היתר, שכן הבעת הדעה בפרסום הפוגע לא היתה על התנהגותו או על יצירתו של התובע אלא על התנהגותו או יצירתו של אדם אחר, שסברה בטעות כי הוא התובע.

השופטת הדגישה כי חרף חשיבותו של עיקרון חופש הביטוי, יש הבדל ניכר בין הבעת דעה, אפילו בלשון בוטה, לבין פרסום כי אדם מסוים ביצע מעשים נקלים ושפלים כמו אונס "אפור", מה גם שבלשונו הנחרצת של הפרסום לא נכללה כל הסתייגות לגבי מהות האונס. כן הוזכר כי מדובר בפרסום מכפיש וחמור ב"הודעה קבוצתית" שפתוחה לפחות ל- 50 חברי הקבוצה בפייסבוק, מבלי שהנתבעת טרחה אפילו לוודא כי התובע הוא אותו אדם שכתב באתר אחר את התגובה שקוממה אותה.

בקביעת גובה הפיצוי, שקלה השופטת בין היתר את הסרת הפרסום על ידי הנתבעת כעבור יומיים ואת העובדה שלא נגרמה לתובע פגיעה של ממש במקום עבודתו או בקרב בני משפחתו ומכריו.

תא"מ 42103-12-10