חדשות

התובעות, מקימות אתר האינטרנט "הורים ממליצים", טענו כי בכתבה שפורסמה בעיתון הוצג האתר, המיידע הורים אודות המתרחש בגני הילדים, באופן שלילי, כאתר של הורים העוסקים בריגול ובמעקב. ביהמ"ש קבע כי הכותב הציג את פעולות ההורים ככורח המציאות מבלי לייחס לה אופי פלילי ולכן לא מדובר בלשון הרע

בית משפט השלום דחה תביעת לשון הרע שהגישו שתי אמהות, שהקימו אתר אינטרנט המיידע הורים אודות המתרחש בגני הילדים של ילדיהם, נגד עיתון "מעריב" בגין כתבה שבה הוצג האתר כאתר שאופיו "ריגול". השופטת ריבה ניב קבעה כי הדברים אינם עולים כדי לשון הרע וכי ממילא קמה לנתבעים הגנת אמת בפרסום.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובעות הקימו אתר אינטרנט בשם "הורים ממליצים", שמטרתו להביא לידיעת ההורים את הנעשה בגני הילדים שבהם שוהים ילדיהם. בשנת 2011, פורסמה בעיתון מעריב כתבה אודות האתר, שכותרתה "סיירת הריגול של ההורים המודאגים". בכותרת המשנה של הכתבה נכתב כי קבוצת הורים לילדים בגנים שעליהם אין פיקוח מנהלים בין היתר "מעקבים אחרי גננות", "הצצות חשאיות לגן", ומפעילים אתר אינטרנט שבו מרוכזים הממצאים. כמו כן, נלוו לכתבה תמונות אילוסטרציה שצילמה התובעת 2, וזאת מבלי לתת לה קרדיט כצלמת.

התביעה הוגשה נגד העיתון, העורך והכתב, בטענה כי כותרת הכתבה מציגה מצג שווא כאילו הקימו "סיירת ריגול", באופן המאיר אותן באור שלילי ויש בו קונוטציה שלילית הנושקת לעבירה פלילית. עוד נטען כי האתר שם לו למטרה לשתף פעולה עם הגנים והארגון המאגד אותם, בעוד שהכתבה והאמור בה סיכלו לחלוטין את שיתוף הפעולה עם הארגון ולכן לאחר הכתבה חדל האתר לפעול במטרתו המקורית והחיובית.

השופטת ריבה דחתה את התביעה ברובה וקיבלה את טענת הנתבעים כי הביטויים "ריגול" או "ממצאים פליליים" אינם מיוחסות לתובעות דווקא, אלא להורים המוסרים את ממצאיהם לאתר, ובהקשר הדברים הקורא הסביר יבין כי אותו ריגול בא לשרת מטרה חיובית.

עוד קבעה השופטת כי מגוף הכתבה עולה כי הכותב מבקר את אי הפיקוח הרגולטורי ומציג את פעולות ההורים ככורח המציאות מבלי ליתן לה נופך שלילי או פלילי, כנטען על ידי התובעות. משכך, לא מדובר בלשון הרע.

לחילופין, קבעה השופטת כי ממילא עומדות לנתבעים הגנת החוק בדבר אמת בפרסום. בעניין זה, צוין כי התובעות, שביקשו לקדם את האתר, הן שניסחו את ההודעה לעיתונות שנשלחה לכתב אשר תוכנה תואם את הכתוב בכתבה. עוד נקבע כי דובר בכתבה אינפורמטיבית שאינה מהווה ביקורת ואף לא הבעת דעה כלשהי, וכי לא הייתה חובה חוקית, מוסרית או חברתית של ממש לפרסמה אלא עניין עיתונאי גרידא. לאור האמור, דחתה השופטת ניב את התביעה, אך פסקה לתובעת 2 פיצוי בגין השמטת שמה מהתמונות שהופיעו בכתבה, בסך של 7,000 שקל – סכום ההוצאות שאמורות היו להיות מוטלות על התובעות.

ת"א 28300-04-12