בפסק דין מקדמי שניתן השבוע קבע בית המשפט כי אדם אפשר וייחשב כתושב חוץ גם אם משפחתו מתגוררת בארץ.
גישה חדשנית זו נוגדת את עמדת רשויות המס, אשר בהתאם לה, ברוב המקרים בהם משפחתו של אדם מתגוררת בישראל בעוד אותו אדם מקיים חיים כלכליים וחברתיים מחוץ לישראל, ייחשבו מגורי המשפחה בישראל כעוגן חשוב לקיבוע מרכז חייו ותושבותו של היחיד בישראל
באותן נסיבות, דובר במערער אשר פרש משירות הקבע שלו והחל לעבוד בחברה בשם דמקו. בעקבות עבודתו זו, עברו המערער ומשפחתו להתגורר בסינגפור בשנת 1994 עד לשנת 1998, בה סיים המערער את עבודתו בדמקו וחזר עם משפחתו לישראל.
עם שובו לישראל, החל המערער לעבוד בחברת פרטנר כמנהל צוות הנדסי בתחום התקשורת הסלולרית. בשנת 2001 חתם המערער על הסכם העסקה עם גורם בסינגפור, ובעקבותיו, עבר המערער להתגורר בסינגפור בעוד שמשפחתו ממשיכה להתגורר בישראל. המערער הועסק על ידי אותו גורם עד לשנת 2005, אך הוא ממשיך להתגורר בסינגפור ופועל כיועץ טכני ועסקי לחברות טכנולוגיות זרות המבקשות להיכנס לשווקים בדרום מזרח אסיה ובסינגפור.
לגישת המערער הוא אינו תושב ישראל במהלך השנים 2001-2005 ואילו עמדת רשויות המס הינה כי באותן שנים המערער הינו תושב ישראל אשר הכנסותיו מעבודתו בסינגפור חייבות במס באותן שנים.
בית המשפט המחוזי מפי כב' הש' אלטוביה מגן בוחן את תושבות המערער בכל אחת משנות הערעור וקובע כי ביחס לשנת 2001 (בה שהה המערער תקופה של 224 ימים בישראל ובמהלכה החזיק בדרכון ישראלי, כמו גם לאור העובדה שבשנה זו רוכזו מירב האינטרסים הכלכליים, המשפחתיים והחברתיים של המערער בישראל), מרכז חייו של המערער היה בישראל.
בית המשפט ממשיך ובוחן את תושבות המערער בגין השנים 2002-2005, במהלכן הועסק המערער ע"י הגורם בסינגפור והמשיך לעבוד בסינגפור, תוך שהוא מקים שם עסק.
