חדשות

בימים אלה (27.11.13), ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בענין ג'ולקס שוקי הון בע"מ (ע"א 8285/10 ג'ולקס שוקי הון בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים), בו נקבע כי העברת פעילות של חברה רווחית לחברה הפסדית בתוך אשכול חברות לצורך קיזוז הפסדים הינה עסקה מלאכותית, בהתאם להוראות סעיף 86 לפקודה.

סעיף 86 לפקודה יוצר מנגנון ויסות בין האינטרס של רשויות המס להתמודד עם תכנוני מס לבין האינטרס של הנישום בתכנון מס לגיטימי. סעיף זה מסמיך את פקיד השומה להתעלם מעסקה אם הוא סבור שהינה מלאכותית וכי היא נעשתה כדי להפחית את סכום המס או להימנע מתשלומו.

בהקשר זה קיימת סברה, כי עניינים תאגידיים במהותם - כדוגמת הקמת חברה, פעילות בחברה, העברה של חברה ופירוק של חברה - לא נוגדים ואינם יכולים לנגוד דפוסים רגילים במציאות הכלכלית המורכבת של החיים המודרניים. ההיפך הגמור הוא המקובל: פעילות במסגרת תאגידים הינה פעילות מקובלת ונפוצה ביותר במציאות בה אנו חיים, זאת לרבות פעילויות כרוכות כמו העברת פעילות, העברת מניות, הקמת חברה, פירוק חברה וכיוצ"ב.

האמנם כך הוא?

קביעת בית המשפט העליון במסגרת פסק הדין בעניין ג'ולקס ביחס לעסקה השזורה ברכיבים תאגידיים, מהווה שלב נוסף במגמה הגוברת של בתי המשפט לבחון עסקאות מן הפאן המיסויי במשקפיה של טענת המלאכותיות, באופן השונה מן המבנה התאגידי וההתנהלות התאגידית המקובלת.

בענין ג'ולקס, דובר בגו'לקס שוקי הון בע"מ (להלן: "ג'ולקס"), חברה ציבורית אשר החזיקה במלוא הון המניות של חברת בת בשם ג'ולקס שיווק (1994) בע"מ (להלן: "חברת הבת"). שתי החברות עסקו בתחום התכשיטים עד לשנת 1998. הפסדיה הצבורים של חברת הבת היו עד לסוף שנת 1998 1.6 מיליון ₪ והיא חדלה מפעילותה.  ג'ולקס החלה בשנת 1999 בפעילות בתחום שוק ההון, וזו הפכה לפעילותה המרכזית. כתוצאה מפעילותה זו נצברו לה רווחים, אותם קיזזה כנגד הפסדיה הצבורים במשך השנים 1999 ו- 2000.

במהלך שנת 2002, ובמקביל לפעילותה של ג'ולקס בשוק ההון, ביצעה חברת הבת 16 עסקאות בשוק ההון, עסקאות אשר הניבו לה רווחים, אותה קיזזה חברת הבת כנגד הפסדיה הצבורים. עם סיום עסקאות אלו חדלה חברת הבת מפעילותה.

רשויות המס לא הכירו בקיזוז ההפסדים הצבורים של חברת הבת וטענו כי רישום העסקאות בספרי חברת הבת היווה פעולה מלאכותית, הואיל והעסקאות וההכנסות מהן, היו בהתאם לעמדת רשויות המס, למעשה של ג'ולקס.

בית המשפט המחוזי מפי כב' הש' אלטוביה דחה את הערעור וקבע כי אין לראות בהחלטת המשיב משום שלילת חופש הבחירה של נישום (שהוא בעל שליטה בחברה שבה צבורים הפסדים) להזרים לאותה חברה פעילות של ממש בבחינת שינוי כיוון. יחד עם זאת, קובע בית המשפט המחוזי בפסק דינו כי להעברת חלק מן הפעילות כאמור אל חברת הבת אין טעם מסחרי של ממש ולפיכך, התעלמותו של פקיד השומה מהעברת הפעילות כאמור היתה מוצדקת

במסגרת הערעור שהגישו החברות לבית המשפט העליון, קובע כב' הש' חנן מלצר, תוך שהוא סוקר את ההלכות שנקבעו בעניין המלאכותיות בפסקי דין שונים (ע"א 2965/08 סגנון שירותי תקשוב בע"מ נ' פקיד שומה פתח-תקוה, דנ"א 6983/11 סגנון שירותי תקשוב בע"מ נ' פקיד שומה פתח-תקווה (13.5.2012); ע"א 8876/09 גזית החזקות (מגן מיסודה של גזית אינק) בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 4 (7.3.2012)) כי בית המשפט העליון ער לקריאות לשינוי נקודת האיזון שנקבעה בהלכת רובינשטיין ובפסיקה שלאחריה לטובת הכרה נרחבת יותר באפשרויות הקיזוז של הפסדים.

יחד עם זאת, קובע בית המשפט כי המהלך בו נקטה ג'ולקס איננו מצדיק את ההגמשה המבוקשת או סטיה מאופן ההתמודדות הנדרשת עם הקשיים הרגילים הניצבים בפני חברה השולטת בחברה אחרת, שהיא חסרת פעילות ויש לה הפסדים צבורים. בנסיבות אלו, סבור בית המשפט כי יש קושי בקיזוז הפסדי החברה המפסידה הואיל ועקרון האישיות המשפטית הנפרדת גובר על ההסתכלות הכלכלית של התוצאה המצטברת בפעילות אשכול החברות. 

לאור האמור, קובע בית המשפט העליון כי הפניית העסקאות כאמור לחברת הבת לשם קיזוז ההפסדים הצבורים מול רווחי העסקאות הוא עסקה מלאכותית וכי בהתאם, יש לייחס את ההכנסות מאותן עסקאות לג'ולקס ולא לחברת הבת.

קביעה זו של בית המשפט אשר מהווה, לעניות דעתנו, הרחבה של השימוש בכלי האנטי-תכנוני של סעיף 86 לפקודה גם לעסקאות הנוגעות לפעילות בתוך אשכול חברות, ייתכן ונכונה באשר לנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון, אך לשיטתנו, גישה זו של התערבות בפעילות תאגידית צריכה להיות מצומצמת לנסיבות המקרה דנן ותו לא.

מן הראוי לציין כי לדעתנו בנסיבות העניין ייתכן והעברת הפעילות כאמור נקבעה כמלאכותית כיוון שהזרימו מספר פעולות בודדות בשוק ההון לחברה ההפסדית. ייתכן כי לו היו מזרימים פעילות קבועה ורציפה לתוך החברה ההפסדית, התוצאה היתה שונה לחלוטין.

מן הראוי לקרוא פסק דין זה לאורה של מגמת בית המשפט העליון בהגבלת סמכותו של פקיד השומה לפי סעיף 86 לפקודה להתעלמות מהוראות הדין הכללי. ניתן בהחלט להתעלם כליל מעסקאות לצורך מס, אך זאת תוך שמירה על הרמוניה בין דיני המס לבין הדין הכללי, ועל מנת שלא תגרום הרחבת השימוש בסעיף 86 לפקודה להתערבות בפעילות תאגידית בצורה גורפת.