חדשות

הנאשם, ג'ורג' שייניס, הציג עצמו בפני המתלוננת כעורך דין שהגיע מארה"ב ומחפש קשר רציני. בסיום הפגישה ביקש שייניס לעלות לדירתה כדי להשתמש בשירותים, ואז אנס אותה. ביהמ"ש קבע כי גרסתה של המתלוננת הותירה רושם מהימן, בעוד שלטענות הנאשם, שניסה ליחס לה מניע כלכלי ובעיות פסיכולוגיות, לא נמצא כל בסיס

בית המשפט המחוזי הרשיע גבר בעבירות אונס ומעשה סדום אותן ביצע במתלוננת אותה פגש באמצעות אתר הכרויות באינטרנט, לאחר שהציג עצמו בפניה בכזב כעורך דין שהגיע מארצות הברית ומחפש קשר רציני. בית המשפט דחה את טענתו כי המעשים בוצעו בהסכמה החופשית והעדיף את גרסת המתלוננת שהותירה רושם מהימן שהתחזק גם מהתנהלותה לאחר האירוע והן משפת גופה על דוכן העדים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

נגד הנאשם, ג'ורג' שייניס, הוגש כתב אישום שייחס לו עבירות אונס ומעשה סדום. על פי האמור בכתב האישום, יצר שייניס קשר עם המתלוננת, אישה בשנות הארבעים לחייה ואם לילדים, באמצעות אתר ההיכרויות "ג'יי דייט". הנאשם הציג עצמו בכזב כעורך דין, גרוש בן 39, שחזר משהות ארוכה בארה"ב והוא אב לילדה. בהמשך לפנייתו מסרה לו המתלוננת את מספר הטלפון שלה וכבר למחרת בבוקר הם שוחחו.

בהמשך היום התקשר שייניס אל המתלוננת מספר פעמים נוספות והפציר בה להיפגש עמו עד שהתרצתה. לאור האמור, הגיע אל ביתה של המתלוננת בשעת לילה, והשניים נסעו ברכבו לבית קפה ומשם המשיכו לחוף הים. כאשר הגיעו לחוף הים יצאו השניים מהרכב, אז חיבק שייניס את המתלוננת, נישק אותה בפיה וניסה לגעת באיבר מינה, אולם היא אמרה לו בתגובה כי הדבר אינו נעים לה וביקשה כי יחזירה לביתה. כאשר הגיעו לאזור ביתה של המתלוננת, ביקש שייניס לעלות לביתה על מנת להטיל את מימיו והיא נעתרה לבקשתו. המתלוננת והנאשם נכנסו לביתה, שם ישן באותה עת בנה הקטין, אז נכנס שייניס לחדר השירותים בעוד המתלוננת השאירה את דלת הכניסה לבית פתוחה. לאחר מכן, ניגש שייניס למתלוננת והחל לחבק אותה, אך זו אמרה לו כי אינה מעוניינת והחלה לצעוד לכיוון דלת הכניסה על מנת ללוותו החוצה. בשלב זה, חיבק שייניס את המתלוננת שוב תוך שהוא מוביל אותה בניגוד לרצונה לעבר אחד החדרים, ועל אף שזו ניסתה להדפו דחף אותה לעבר המיטה וביצע בה את המעשים הנטענים, כאשר כל העת המתלוננת מתנגדת ומבקשת ממנו להפסיק.

נתונים אטרקטיביים

השופט דניאל פיש קיבל את גרסתה של המתלוננת בכל הנוגע לאירועים טרם ההגעה לדירה, ובפרט בנוגע למצגים שהציג בפנייה שייניס אודות זהותו הבדויה. השופט ציין כי המתלוננת הוסיפה בעדותה פרטים שסיפר לה שייניס שאין זה סביר שהיתה מסוגלת להמציאם, כגון תאריך בחינות לשכת עורכי הדין שהוא היה אמור לעבור לטענתו או העובדה שהוא משפץ משרד. המתלוננת העידה עוד כי טרם המפגש היא וחברה חיפשו פרטים על שייניס וראו את תמונתו בפייסבוק, דבר שגרם לה לשקול לבטל את כל ההתקשרות עמו נוכח מראהו הבלתי מושך לשיטתה, אך נמלכה בדעתה לאחר שחברתה שכנעה אותה שלא לפסלו על הסף נוכח נתונים שנראו מתאימים כגון גילו, מקצועו וביסוסו הכלכלי. לפיכך, סבר השופט פיש כי אילו ידעה המתלוננת שאופן הצגתו של הנאשם באתר ההיכרויות לא הייתה אמת – הקשר בין השניים כלל לא היה מתפתח.

עוד התקבלה גרסת המתלוננת לפיה התנהגותו של שייניס כלפיה בעת ששהו בחוף הים גרמה לה להבין שאינה מעוניינת בקשר עמו, בניגוד לגרסתו שלו לפיה השניים התגפפו בהסכמת המתלוננת וכי הוא זה שהציע להפסיק את המגעים.

מכאן, עבר בית המשפט לדון בסלע המחלוקת בין הצדדים, קרי האם יחסי המין בין הנאשם למתלוננת היו בהסכמה חופשית כפי שטען הנאשם, או שמא דובר בעבירות מין שבוצעו במתלוננת בכפיה ובניגוד לרצונה כטענת המאשימה. לדעת השופט פיש, מדובר במקרה מובהק של "גרסה מול גרסה", אלא שלאחר שמיעת העדים ושקילת הראיות הנוספות העדיף את גרסת המתלוננת על פני גרסתו של שייניס. השופט ציין כי המתלוננת טענה באופן עקבי שלא הזמינה את שייניס לעלות לדירתה, וגם גרסתה באשר לדרך בה הצליח שייניס "לתמרן אותה" לידי כך שהרשתה לו לעלות לדירתה לא השתנתה מהעימות ועד לעדותה בבית המשפט. לעומת זאת, גרסתו של שייניס לא הייתה עקבית לאורך כל הדרך.

לא חלש הוא עדיין לא

גם באשר לאירועים בדירה קבע השופט כי עדותה של המתלוננת ניתנה בצורה שוטפת ומפורטת והותירה רושם מהימן, בשים לב לכך שהיא לא ניסתה להסתיר או לכסות על חלקים של האירועים שלא נוחים לה ואף הודתה בקיום מעשים מיניים משותפים בהסכמה במפגש בבית הקפה. כמו כן, המתלוננת הודתה שהיה בכך כדי להציגה באור לא מחמיא, הודתה שהתנגדותה למעשיו כלפיה בדירה לא הייתה אגרסיבית, קולנית ותקיפה בשל חששה מכך שבנה יתעורר ופחדה משייניס שנראה לה באותה הזדמנות כמפחיד מאוד, ואף לא ניסתה להסתיר כי לא הייתה בטוחה שנאנסה. חרף האמור קבע השופט פיש כי אין ספק מעדותה כי היא הבהירה לשייניס שהמעשים מנוגדים לרצונה, וכי היעדר הביטחון האם אכן דובר באונס נבע ככל הנראה מהיעדר ידיעה לגבי המשמעות המשפטית של האירועים. לפיכך, ראה השופט את מוכנותה של המתלוננת לגלות את היעדר הביטחון האמור כנקודה אשר מוסיפה למהימנותה הכללית. עוד ביקש השופט להדגיש כי אין חובה שהקרבן יתנגד למעשים באופן פיזי כלשהו כדי להצביע על אי הסכמה למגע המיני, וכי כשאישה אומרת "לא", אף כשהוא נשמע חלש, משמעותו לא ותו לא.

גם מהתנהלות המתלוננת לאחר עזיבת הנאשם את דירתה התרשם השופט מכך שהייתה במצוקה, לרבות דברים שכתבה לחבר באמצעות תכנת ה"ווטסאפ", העובדה שמחקה את הנאשם מדף הפייסבוק שלה, והמסרונים שהוחלפו בין השניים למחרת בהם הטיחה המתלוננת בנאשם כי הוא "לקח בכוח" וכי אמרה לו שאינה מעוניינת ושהוא התעלם. תגובות אלו, נקבע, אינן עולות בקנה אחד עם תיאור הנאשם את האירוע כמערכת יחסים מינית, בה המתלוננת נהנית ומסכימה לה.  לכלל האמור, הוסיף בית המשפט את התנהגות המתלוננת בעת מתן עדותה, אשר לוותה בפרצי בכי והשתיקות, תנועותיה ושפת גופה העידו עליה שהיא מעידה "מדם לבה" על דברים קשים שאירעו לה. כן נדחו מניעים שונים שניסה שייניס לייחס למתלוננת, החל מבעיות פסיכולוגיות ורצון בנקם וכלה במניע "כלכלי", שלכולם לא נמצא בסיס.

מכל האמור הגיע בית המשפט למסקנה שיש לקבל את גרסת המתלוננת כמהימנה באופן מובהק, לדחות את גרסתו של שייניס כבלתי מהימנה ולקבוע כי הלה ביצע במתלוננת את המעשים המיניים שיוחסו לו בכתב האישום, בניגוד להסכמתה.

תפ"ח 51550-10-13