חדשות

השופט איתי הרמלין פסק פיצוי לאדם שזוכה מעבירת חנייה ועמד על אי השוויון המובנה בכדאיות הכלכלית של ההליך: לעירייה משתלם לסרב לבטל דו"חות גם כאשר יש לכך סיבה מוצדקת, שכן העלות השולית של ההליך עבורה היא אפסית. הנאשם, מנגד, בוחר לעתים במודע למחול על זכויותיו ולשלם

אי שוויון מובנה בכדאיות הכלכלית של ניהול הליך משפטי בעבירות חנייה מעודד את העירייה לסרב לבקשות מוצדקות לביטול דו"חות, ומנגד מביא את הנאשמים למחול על זכויותיהם ולשלם את הקנס, גם כאשר יש להם טענות הגנה טובות. כך עולה מפסק דין של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב, אשר העניק פיצוי לאדם שזוכה מעבירת חנייה בגין הוצאותיו בניהול ההליך.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המבקש קיבל דו"ח חנייה על סך של 250 וביקש להישפט. עניינו נדון יחד עם תיק נוסף בגין דו"ח אחר בפני השופט אשר גולדין. השופט גולדין עיין בתמונות והרשיע את הנאשם בכתב האישום האחר, מבלי לקבוע את התיק להוכחות ולזמן את הפקח העירוני שרשם את הדו"ח, ואילו את התיק הנוכחי קבע למועד אחר לשמיעת עדים.

לא זכה מן ההפקר

חודש לפני הדיון המיועד, הודיעה המדינה לבית המשפט על חזרה מאישום מהטעם שהפקח העירוני שרשם את הדו"ח עזב את עבודתו בעירייה. עוד באותו היום הורה השופט על זיכויו של המבקש, אולם זה ביקש לקיים את המשפט כדי שגרסתו תוכח.

בספטמבר 2014 עתר המבקש לפיצוי של 3,600 שקל בגין הוצאות המשפט על התיק שבו זוכה, בגין שתי התייצבויות לדיונים בבית המשפט, מספר ביקורים במקום שבו חנה כדי להוכיח את טענותיו, תכתובות, טלפונים, פקסים וכיו"ב. לטענתו, הוא נכה שחנה אמנם במקום המסומן כאסור לחנייה, אלא שלפי הוראותיו של חוק החנייה לנכים, מותר היה לו לחנות במקום האסור לחניית הציבור, בהתקיים נסיבות מסוימות, ולכן הוא חנה כדין.

בפסק הדין ציין השופט איתי הרמלין כי בהחלט ייתכן שהמבקש לא זכה מן ההפקר בזיכויו בעקבות חזרת התביעה מן האישום, ושגם בעקבות שמיעת ראיות היה מזוכה מאשמה. יתר על כן, יתכן גם שבחינת טענותיו לגופן הייתה מעלה כי מראש לא היה מקום לרשום לחובתו דו"ח. עם זאת, השופט ציין כי אין באפשרותו לקבוע בוודאות כיוון שהתביעה חזרה מן האישום בטרם הוצגו ראיות בבית המשפט, אשר היו יכולות להכריע בין גרסתו העובדתית לבין גרסתו של פקח החנייה, אשר ציין בדו"ח כי מדובר בחנייה שחסמה נתיב נסיעה וגרמה להפרעה ממשית לתנועה.

עוד ציין השופט כי הסיבה לחזרה מן האישום במקרה זה כלל אינה מחויבת המציאות. "העובדה שעד התביעה אינו עובד עוד בעירייה אינה מחייבת חזרה מן האישום. אין כל מניעה חוקית לזמן את הפקח לעדות גם אם אינו עובד עוד בעירייה. דינו של הפקח בהקשר זה הוא כדינו של כל עד אחר. מדובר בהחלטה מודעת של המאשימה לחזור מן האישום מטעמים תועלתניים. מניעי ההחלטה הם ככל הנראה כלכליים (לטובת העירייה ולטובת עובדיה לשעבר). בהחלטה זו אין כל פסול כמובן, ואולי היא אף מוצדקת עניינית, אך אין משמעות הדבר שאין לה מחיר".

תמריץ שלילי לבטל דו"חות

בפסק הדין תיאר השופט הרמלין את הבעייתיות בניהול הליך בעבירות חנייה: "עבירות החנייה הן עבירות ברירת קנס שהקנס הקבוע בצדן נמוך מאד. במצב דברים זה קיים תמריץ שלילי לתושב שנרשם נגדו דו"ח חניה לבקש להישפט בגין הדו"ח כפי שמתיר לו החוק. סכום הדו"ח הוא כה נמוך שעצם ביטולו כחיוב כספי אינו מצדיק כלכלית במקרים רבים את הטרחה הכרוכה בניהול משפט. יתר על כן, קיים אי שוויון מובנה בכדאיות הכלכלית של ניהול ההליך על ידי שני הצדדים המעורבים בהליך. זאת, כיוון שבעוד עורכות הדין המייצגות את העירייה מייצגות אותה בעשרות תיקים הקבועים להקראה באותו היום, נאלץ הנאשם להתייצב למשפט בגין דו"ח בודד. זאת ועוד, הפקחים שרשמו את הדו"חות כלל אינם מתייצבים לישיבת ההקראה, ונאשם שעומד על כך כי הוא אינו אשם נאלץ להתייצב לישיבה נוספת שבה תשמע עדות הפקח.

"יתר על כן, בשל אופיים הפעוט של התיקים השתרש בקרב חלק מן השופטים נוהג שבמסגרתו חלק מן הנאשמים מורשעים מיד עם תשובתם לאישום אף על פי שהם כופרים באשמה, וזאת על בסיס ראיות שהוצגו שלא במסגרת הליך הוכחות ומבלי שנשמע עד התביעה (הפקח). כפי שהוזכר לעיל, כך נהג השופט גולדין בתיקו הנוסף של המבקש. אם אין די בכל אלה, הרי שעל נאשם שמורשע עשוי להיות מוטל קנס גבוה יותר מזה שהיה קבוע בברית הקנס, כפי שאמנם גזר השופט גולדין על הנאשם בתיקו הנוסף".

המסקנה הנובעת מכך, כתב השופט, היא כי קיימים תמריצים שליליים רבים לניהול תיקי חנייה על ידי מי שנרשמו לחובתם דו"חות. מטרתם החיובית החשובה של תמריצים אלו היא כי לבית המשפט יובאו אך ורק תיקים שבהם לנאשם יש טענה ממשית להגנתו. אולם, החשש הוא כי התמריצים השליליים הם כה גדולים, עד כי גם נאשם שיש לו טענת הגנה טובה לא יבחר לבקש להישפט והחלטתו הרציונלית תהיה למחול על זכויותיו. מנגד, לעירייה אין כל תמריץ כלכלי ממשי להיעתר לבקשות מוצדקות לביטול דו"חות, שכן העלות השולית של ניהול ההליך עבורה היא אפסית ולא מוטלת עליה כל סנקציה בגין סירוב בלתי מוצדק לבטל דו"ח.

מכל אלה, הדגיש השופט הרמלין, עולה כי יש מקום לאזן במשהו את מערך התמריצים הנוגעים לניהול משפט בעקבות קבלת דו"ח ובו ברירת קנס. "בצד הטלת קנסות מוגדלים על חלק מן הנאשמים שבחרו לנהל משפט ללא שעומדת להם אפילו טענת הגנה לכאורית, יש מקום אם כן לפסוק הוצאות משפט לטובת הנאשמים המעטים יחסית המזוכים מאשמתם כיוון שהדו"ח נרשם להם שלא בצדק".

במקרה זה, הבהיר השופט הרמלין כי זיכויו של המבקש בעקבות חזרת התביעה מן האישום, גם אם מדובר בתופעה חיובית, נעשתה מטעמים הנוגעים לרווחתה של העירייה או של עובדיה לשעבר ולא מכל טעם חוקי או ענייני. בנסיבות אלו, לא מדובר בטעם לחזרה מאישום המשנה את מאזן התמריצים כאמור. השופט הבהיר כי הואיל וזיכויו של הנאשם בא בטרם נשמעו ראיות, נחסמה הדרך בפני בית המשפט לבחון לעומקן את טענותיו המהותיות באשר לאשמתו, ולכן יש להניח לטובת הנאשם כי זיכויו הוא זיכוי מלא, ועל כן יש הצדקה למתן פיצוי.

בגובה הפיצוי התחשב השופט בפניותיו הרבות של הנאשם לעירייה בבקשות לביטול הדו"ח בטרם פנה להישפט ובהתייצבותו לדיון, ופסק לו פיצוי בסך של 500 שקל. הסכום הנמוך נובע מהרצון שלא להרתיע את התביעה מפני חזרה מן האישום, שהיא לרוב חיובית כאשר היא נעשית בשיקול דעת.

תיק מס' 65963332

לקריאה נוספת ראו:

מאות דו"חות וקנסות חניה לרכב נכה עלו לעיריית ת"א בפיצוי של 25 אלף שקל 

בית המשפט חייב את עיריית תל אביב לפרסם מדיניות אכיפת חוקי החניה