שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > גבריאל קלינג: "על השופט בדימוס להמשיך להתנהג כשופט מכהן ולשמור על לשונו"

חדשות

גבריאל קלינג: "על השופט בדימוס להמשיך להתנהג כשופט מכהן ולשמור על לשונו", צילום: השופט גבריאל קלינג ועו"ד אורי ישראל פז. צילום: Charisma Pixel
גבריאל קלינג: "על השופט בדימוס להמשיך להתנהג כשופט מכהן ולשמור על לשונו"
19/10/2014, עו"ד אורי ישראל פז

את ספרו החדש "אתיקה של שופטים" כתב השופט בדימוס ד"ר גבריאל קלינג במשך עשר  שנים, שבמהלכן ביקר וערך מחקר עם שופטים בכל העולם. בריאיון לביטאון "גילוי נאות", של מחוז הדרום בלשכת עוה"ד, מספר קלינג כיצד שמשו אורוול וקפקא השראה לחוק הגנת הפרטיות ומדוע המלחמה בהצפת המקצוע היא מיותרת

 

"השופט צריך לדעת מה זה פייסבוק. יש כיום צורך להכשיר את השופטים להשתמש באינטרנט כדי לקבל מידע", כך טוען השופט בדימוס ד"ר גבריאל קלינג בריאיון מיוחד לרגל צאת ספרו החלוצי על כללי "אתיקה של שופטים", שכונסו ב-562 עמודים שהוציאה לאור לשכת עורכי הדין, וכבר הפך למעין תנ"ך על שולחנו של כל שופט שקיבל עותק מהנהלת בתי המשפט בהוראת הנשיא גרוניס.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

את ספרו החדש כתב במשך שנים רבות, שבמהלכן ביקר וערך מחקר עומק עם שופטים באוסטרליה, קנדה, סקוטלנד, ספרד ואנגליה. ד"ר קלינג הוא שכתב בעצמו את כללי האתיקה שעליהם מבוסס ספרו, בתפקידו כחבר בוועדה בראשות השופט מישאל חשין, והם אינם מתמקדים רק בפעולתו של השופט על כס השיפוט, אלא מתייחסים למכלול התנהגותו של השופט כאדם, גם מחוץ לאולם בית המשפט.

השופט מתנהל במטען של איסורים כדי לזכות באמון הציבור, כשהתנהלות השופט בבית המשפט מוגבלת ביותר: אסור לו להתיידד עם עורך דין המופיע בפניו, לנסוע ברכבו של עורך הדין, לומר לעורך הדין מה שהוא חושב עליו, אסור להלבין פניו של עורך דין גם כשזה מגיע לו, אסור לשופט לשוחח שיחת חולין עם עורך דין לפני או אחרי הדיון, אסור לשופט לומר לעד בפניו שהוא שקרן או את מה שהוא חושב עליו, ואסור לשופט להתבדח בבית המשפט שמא הרוח הקלה בדבריו תפגע בבעל דין או בעורך דינו. גם אם תגובתם של באי בית המשפט מעודדת את השופט להמשיך להתבדח – על השופט לתת לעצמו דין וחשבון על כך שקהלו בבית המשפט הוא קהל שבוי. בקיצור, על השופט לשמור פיו ולשונו, ומומלץ שיהיה פסיבי בבית המשפט.

גם התנהלותו היומיומית של השופט בחברה ומחוץ לכס השיפוט היא מוגבלת ביותר. כך, אסור לשופט להיות חבר במפלגות פוליטיות ולהביע דעות פוליטיות, אסור לשופט להתבטא בענייני דיומא השנויים במחלוקת ציבורית, אסור לשופט להיות חבר בהנהלת בית משותף, אסור לו להיות חבר בהנהלת תזמורת או לקבל במתנה עט ששוויו למעלה מ-370 שקל.

ואם רוצה השופט להיות מעורב בוועד ההורים של בית ספר בו לומד בנו – עליו להתייעץ עם ועדת האתיקה. רוצה השופט להיות חבר בצוות לתכנון שנת הלימודים ולארגן קבלת פנים, להיות חבר בוועדה אקדמית או לשמש יו"ר ועדת מלגות – עליו לבקש רשות מנשיא בית המשפט העליון. לשופט גם אסור לעשות לעצמו יחסי ציבור, להתראיין בטלוויזיה או לעיתון ללא אישור מכבוד הנשיא. דינם של רוב השופטים להישאר אלמונים ונקיים משיקולים זרים.

דגש מיוחד שם ד"ר קלינג בספרו על התנהלותם הראויה דווקא של השופטים בדימוס, שלדעתו כמי שבעצמו שופט מחוזי בדימוס, "עלינו להמשיך להתנהג כמו שופט מכהן ולשמור על לשוננו".

"על הלשכה להפסיק להילחם בהצפת המקצוע"

"המכללות למשפטים קמו באשמת או הודות ללשכת עורכי הדין, וכל הסיפורים האחרים הם סיפורי איוולת", אומר קלינג, ומספר כי בשנות ה-80 המאוחרות ילדי השופטים התקשו להתקבל ללימודי משפטים בפקולטות האוניברסיטאיות שהיו מאוישות עד אפס מקום מעל 100 סטודנטים במחזור. השופטים נאלצו לשלוח את ילדיהם לארה"ב, לאנגליה ואפילו לאיטליה כדי שילמדו משפטים ושילמו במיטב כספם. התופעה הדאיגה במיוחד את ד"ר גבריאל קלינג, כי הצעירים מצאו על מדשאות הדשא של הקמפוסים הזרים את אהבת חייהם והשתקעו בארצות הנכר.

"אני מעורה בנעשה בארץ, ולכולם יש פרנסה. אז נכון שיש רבים שעוזבים את מקצוע עריכת הדין, ואין בכך כל רע. כשהקמנו את הפקולטה בחיפה, ביקשנו להכשיר פקידות משפטית ולא ליטיגטורים. זה עדיין קורה ועורכי דין לא מופיעים בבתי המשפט. רבים מתלמידיי במכללת כרמל לומדים משפטים כחלק מעיסוקם במקצועות אחרים".

ממרומי גיל 80 שמלאו לו השנה, ד"ר קלינג הוא מיחידי הסגולה שעליהם נאמר "נאה דורש – נאה מקיים", הנוהג להמחיש לתלמידיו באוניברסיטת תל אביב ובמכללת כרמל כיצד מימש בחייו את "המקצוע הנהדר", כלשונו, בו בחר. "אני הדוגמה הטובה לכך שניתן לעשות במקצוע שלנו המון דברים: הייתי מרצה באקדמיה ועודני מרצה, שימשתי שופט מחוזי, יעצתי בחקיקה ועוד. אני אוהב את מה שעשיתי בחיי. עבדתי קשה וסחבתי תיקים מבית המשפט הביתה, וכשכולם ישנו אני עבדתי, מאז ועד היום אני עובד עד השעות הקטנות של הלילה".

בשנות ה-80 ניהל קלינג מביתו במרכז תל אביב משרד עורכי דין משגשג, שבו עסק בהנפקה הגדולה ביותר של חברה ממשלתית בישראל, חברת "מבני תעשיה". לפני כ-25 שנה שימש ד"ר קלינג יו"ר המועצה הארצית של הלשכה, לאחר שהספיק לאייש תפקידים בכירים כיו"ר ועדת האתיקה וועדת החקיקה, חבר מערכת כתב העת "הפרקליט". במשך 17 שנה ישב קלינג פעמיים-שלוש בשבוע בוועדות הכנסת מטעם לשכת עורכי הדין, מבלי שנשא תפקיד רשמי כלשהו בלשכה עצמה. "בלי לוביסטים ובלי תקציבים, הצלחתי להעביר אז את רוב החוקים הנוגעים ללשכה", הוא נזכר בערגה.

אבי החוק החלוצי להגנת הפרטיות

קלינג הוא זה שחולל מהפכה בכינונו של חוק הגנת הפרטיות בישראל, והפך אותנו כחלוצים ואור לגויים בנושא. "השחקן יוסי ידין הגיש בזמנו תביעה לבית המשפט, מאחר שעל אריזה של אפיפיות, ופלות, הופיעה תמונתו. היו לו שתי טענות כלפי בית החרושת 'צ.ד.': הראשונה, שזו פגיעה בשמו הטוב, מכיוון שהציבור (שחקנים, חבריו) חושב שאין לו פרנסה; והשנייה, שיש לו זכויות על התמונה שלו. בית המשפט המחוזי קבע: אין זכות כזאת".

קלינג היה מיודד עם מנכ"ל משרד המשפטים דאז, חיים קלוגמן, שאחרי פסק הדין הציע לחוקק חוק להגנת הפרטיות, והקים ועדה בהשתתפות השופטים יצחק כהן ואהרן ברק, פרופ' נחום רקובר, עו"ד אמנון גולדנברג וקלינג עצמו. משרד המשפטים הגיש אז לוועדה דו"ח של 250 עמודים שבו קבעה ועדה אנגלית שאין צורך בחוק להגנת הפרטיות, כי הציבור האינטליגנטי של המאה ה-20 מכבד את הפרטיות. לימים, הירצחה של הנסיכה דיאנה שינה את העמדה הבריטית המקובעת.

"בעולם לא היו חוקים דומים, ובכל זאת ניסחנו הצעת חוק", מספר קלינג. "החוק בעיני נועד קודם כל לחנך את העם ולא להוות נורמות להעמדה לדין".

הגם שמדובר בסוף שנות ה-70, כחובב טכנולוגיה מודרנית, התעקש קלינג גם לכתוב בחוק הגנת הפרטיות "משהו על מחשבים". זאת, בזמן שהיו בארץ רק מחשבים שחלשו על חדרים שלמים במכון ויצמן. השופט כהן אמר: "לא ראיתי מחשב בחיי, איך אתה רוצה שאכתוב?", "אם כך", הציע קלינג, "נקים ועדה אחרת עם אנשי מחשבים". "שר המשפטים שמואל תמיר הקים מיד ועדה חדשה, ו'בתור עונש' הייתי חבר בה", הוא מספר. "ישבנו כאן בבית, קלוגמן ואני, וניסחנו פרק על מאגרי מידע ממוחשבים. התבססנו על '1984' של ג'ורג' אורוול (על מכשיר טלוויזיה שממנו ניתן לראות מה מעשיך בבית) ועל 'הטירה' של פרנץ קפקא (על האדם שהתרוצץ בטירה ואיש לא רצה לדבר איתו מבלי שידוע לו על מה ולמה. זהו הדבר הנעלם, שקורה גם לאדם המנסה להתגייס לצה"ל ומישהו קובע שהוא צורך סמים והתיק דלף). צירפנו אותו לחוק, והוא עדיין קיים שם, משנת 1980".

במבט לאחור, החוק הוכיח את ההצדקה לקיומו, אך האם צריך לעדכן אותו למאה ה-21?

"סברתי שכעבור עשר שנים החוק יתוקן ויותאם למציאות המתפתחת, אבל במשרד המשפטים עסוקים בחוק המשילות... החוק הוא מיושן. פרק ב' של החוק על מאגרי מידע ממוחשבים דורש תיקונים רבים בעקבות המהפכה הטכנולוגית משנת 1980 ועד היום. אז עשו אמנם כמה תיקונים, אבל לא מספיק. גם חוק המחשבים שלימים חוקק, המתרכז בעיקר בסוד מסחרי – כביכול זאת הבעיה המרכזית של עולם המחשוב – מכיל דברים מעוותים בקשר לדיני הראיות.

החשיפה הבלתי נמנעת לתקשורת

האם לדעתך לשופט מותר להיחשף לפרסומים על המשפט המתנהל בפניו?

"השופט יושב בתוך עמו. אי אפשר לבוא ולומר לשופט: 'תתנתק. אל תפתח עיתון ואל תסתכל טלוויזיה'. לא ניתן לצפות לכך שכששופט יתיישב על הכורסא בשיחות הסלון בשבת נפסיק לדבר על פוליטיקה. השופט רשאי לשמוע דעות, וצריך להיות מספיק נבון כדי לשקול את הדברים".

אינך חושש מפני השפעת הצדדים על הכרעת השופטים באמצעות העברת מסרים דרך כלי התקשורת?

"כשופט מכהן, תמיד קראתי יותר מעיתון אחד. כך אתה מקבל מגוון דעות, ונחשף לתמונה רחבה. אי אפשר להגיד לשופט רוזן לבטל את המנוי על העיתון, כי זאת איוולת. הנושא מסובך. על השופט לדעת שאסור לו להיות מושפע מהתקשורת. עליך להיות מושפע ממה שקורה באולם בית המשפט.

השאלה היא איפה עובר הקו האדום?

"אני מאמין בחינוך. במשך שש שנים הייתי ממונה על המשמעת באוניברסיטת תל אביב. אחת לשבוע ישבתי בוועדת המשמעת והשתדלתי לא להעניש, אלא לחנך, להסביר ולפרסם. כך גם אני עושה כיו"ר ועדת הערעורים על הדין המשמעתי במכללת כרמל בתופעת ההעתקות. גם כשישבתי במשך 15 שנה כשופט מחוזי בתל אביב ולפעמים הופיעו בפניי עורכי דין שעברו עבירות אתיות – לא שלחתי ללשכה אפילו תלונה אחת. זימנתי את עורכי הדין ללשכתי והסברתי שהדבר לא היה צריך לקרות".

וזה מה שאתה ממליץ לשופטים לעשות – לא להגיש תלונות נגד עורכי דין לוועדת האתיקה?

"אני מאמין בחינוך, ולכן בספרי על אתיקה של השופטים אני ביקורתי כלפי ההחלטות של נציב תלונות הציבור על השופטים".

גם כשופט מחוזי העדפת להשתמש בגזר על פני ענישה במקל?

"למזלי, עסקתי בעיקר בתחום האזרחי, אבל ישבתי גם בהליכים פליליים ובערעורים. ניסיתי עד כמה שרק אפשר לא לשלוח עבריינים לבתי הסוהר. אינני מאמין שבית הסוהר הוא המקום המשנה את ההתנהגות של בני האדם. הסטטיסטיקה מראה זאת. ואפילו להיפך. האם הפושעים יוצאים משערי הכלא אנשים טובים יותר?! לכן אני מאמין בחינוך גם של עבריינים, ככל שניתן לנסות להסביר להם. יש רק תחום אחד שבו אינני מאמין בחינוך, בעבירות תעבורה. דהיינו אותן עבירות שמבצעים במודע, עלינו להעניש את העבריינים".

"תפסיקו למנות ילדים לשיפוט"

האם אתה שלם עם התופעה הרווחת כיום של עורכי הדין שהפכו גם ליחצ"נים של הלקוח בכלי התקשורת?

"לדעתי, כל זמן שהמשפט מתנהל השימוש ביחצ"נים ודוברים הוא פסול. עורך הדין צריך לעשות את עבודתו בבית המשפט ובשביל בית המשפט, ולא לנהל מערכה ציבורית. לצערי, זה לא קורה".

בעקבות פניות משופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, הדן כיום בערעורים משמעתיים של עורכי הדין, בימים אלה מעדכן השופט קלינג את ספרו המפורסם על כללי האתיקה של עורכי דין. הספר, שיצא לראשונה לפני 12 שנה, אזל מזמן מהחנויות – תופעה נדירה לכשעצמה עבור ספר משפטי. "התחלתי בעדכון של איסור הפרסומת והשימוש של עורכי הדין ביחצ"נים".

תופעה רווחת כיום היא מינוי לשיפוט בגיל צעיר, שנים ספורות לאחר ההסמכה לעריכת דין.

"לא פעם עשיתי דברים שאולי הזיקו לי, כמו שאמרתי לשמגר ולברק: 'תפסיקו למנות ילדים לשיפוט!'. השקפתי היא שאסור ללכת לשיפוט בגיל צעיר. כשהייתי בן 41 הציעו לי להתמנות לשיפוט, וסירבתי ללכת לשיפוט ל-30 שנה. אני נגד פרישה מוקדמת. השיפוט צריך להיות מקסימום 15-20 שנה. לכן, לא נשחקתי ונהניתי מהשיפוט. מינויים של שופטים צעירים גורם עוול גם למתמנים וגם למערכת, ואין שום סיבה שעם מספר עורכי הדין שיש כיום לא יתמנו לשיפוט מגיל 50 ומעלה".

יש צורך בניסיון חיים כדי לשפוט אנשים?

"באים לבית המשפט מתדיינים מבוגרים עם ניסיון חיים ורואים בחור בגיל של הבן שלהם שאמור להכריע בגורלם – זה פוגע בהם. לא מדברים על זה מספיק, אבל בעיני זה רע למערכת למנות שופט לכל כך הרבה שנים".

למה בסוף לא התמנית לעליון, אף שהנשיאים שמגר וברק הציעו לך?

"שאלה מצוינת. כשברק הציע לי את בית המשפט העליון, אמרתי: 'בעוד שנה-שנתיים'. ביקש שאפגש עם שמגר. נקבתי בתאריך, היו דברים שרציתי לסיים. והם חזרו אליי. אבל אז ברק ביקש: 'תסכים ללכת קודם למחוזי?', ונקב בזמן. אחרי קצת התלבטות אמרתי לו: 'אני מוכן' – ועובדה שלא מוניתי לעליון. למה? היו שיחות יזומות עם ברק, שכל פעם סיפר על הצרות שלו במערכת. בסוף, השלמתי עם זה. אין לי אויבים. כשופט מחוזי הרגשתי שאני תורם, והרגשתי בבית. אף פעם לא הרגשתי מקופח".

שופט שיפרוש בשקט לא ייענש

קלינג התנגד בזמנו לעצם הקמתו של מוסד נציב התלונות על השופטים, שנבע בשל אי-הבנה מהו משוב השופטים שהפיצה אז הלשכה. "כמרצה באקדמיה אף פעם לא נעלבתי ממשוב הסטודנטים, שהם פחות מוסמכים מעורכי הדין. אני זוכר מחלוקת פוליטית בין הנשיא ברק ובין הלשכה, שעלו על הבריקדות. ישבתי עם ברק והסברתי לו שמוסד הנציבות לא יפתור את הבעיה".

איפה אתה ממקם את עצמך על הסקאלה במחלוקת לצמצום או להרחבת הסמכויות של נציב התלונות על השופטים?

"אני סבור שיש לצמצם את תפקיד נציב התלונות, מכיוון שיש מספיק גורמים במערכת הממונים על השופטים".

אבל לא פונים אליהם, וגם הסמכות שלהם לדון בתלונות לא ברורה.

"פונים לנשיא. כשהתמחיתי בבית המשפט העליון אצל השופט צבי ברנזון, באחד הימים התקרבתי אל בית המשפט מוקדם בבוקר ושמעתי צעקות אימים ממגרש הרוסים. שאלתי שוטר מקומי מה קורה, והוא סיפר לי ששופט פלוני נמצא אצל הנשיא אולשן. למחרת בבוקר התפרסמה ידיעה בעיתון על שופט פלוני שהודיע כי מסיבות אישיות בתוך שלושה חודשים יפרוש מתפקידו. הנשיא אולשן ידע לצעוק יפה על השופט המחוזי ההוא. השופט נמצא במערכת כל כך בעייתית שאם יעיר לו הנשיא הערה עניינית, הוא לא ירצה להישאר בתפקידו. ואם השופט יפרוש מתפקידו בשקט, הוא יוכל לשמור על הפנסיה, יבואו אליו לבוררויות, הוא לא נענש ולא תלו אותו על עמוד הקלון. זה מספיק. במקרים חמורים יש את בית הדין המשמעתי. סברנו שהוועדה לבחירת שופטים תוכל לנקות קצת את האורוות, ולכן תיקננו את החוק בהתאם. אבל המטרה בתיקון החוק לא היתה תחליף לבית הדין המשמעתי, מה שקרה בפועל, בין השאר, בגלל הנציב".

הצעת החוק להרחיב את הסמכויות של נציב התלונות תקועה במרתפי משרד המשפטים. אך מהן ציפיותיך מתלמידך, הנציב החדש השופט אליעזר ריבלין?

"אני מציע לריבלין למלא את תפקידו ככתוב בחוק, ללא הרחבת סמכויות. כשאזרח מגיש תלונה נגד שופט על התבטאות פוגענית, לא נעמיד את השופט לבית הדין המשמעתי. הנציב יבחן את התלונה, ואם העניין זועק לשמים – יפרסם את החלטתו".

הריאיון פורסם לראשונה בביטאון "גילוי נאות" של לשכת עורכי הדין במחוז דרום, גיליון מס' 11, אוקטובר 2014

 

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:241
קומיט וכל טופס במתנה