השופט מנחם קליין חייב בהוצאות משפט שתי חברות ביטוח והעיר כי עורכי הדין שלהן היו צריכים להפעיל שכל ישר ולהימנע מלהגיע להתדיינות בבתי המשפט על זוטות של חישובי ריבית פיגורים, שיכלו להסתיים בשיחה קצרה ביניהם
"בתי משפט עמוסים לעייפה וזקוקים לשיתוף פעולה מצד עורכי הדין בכדי להימנע מהשחתת זמן בטיפול ב'זוטות' שיכולות להסתיים בשיחה קצרה בין עורכי דין מנוסים, תוך הותרת זמן איכותי לבתי משפט בכדי לדון ולהכריע במחלוקות 'אמיתיות'". כך פסק עקרונית השופט מנחם קליין מבית משפט השלום בתל אביב בעקבות הטחת דברים בין עורכי דין באולמו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
"במהלך הדיון הוטחו דברים כאלו ואחרים מצד לצד שמוטב שלא היו נאמרים באולמי", תיאר השופט קליין. "נראה כי 'קצר בתקשורת' בין באי-כוח הצדדים היא שמנעה שיחה ישירה שהיתה מייתרת כל ההליך שבפניי שכן לאחר שנים של התדיינות בשתי ערכאות, ראוי היה שעניין ההוצאות והריביות, שהם בסכומים זעומים לעומת המחלוקת הכללית, תמצא את פתרונה מחוץ לכותלי בית המשפט בדרך של היגיון פשוט ומתבקש".
הקביעה הנחרצת של השופט קליין נאמרה במסגרת פרשת התביעה שניהל דניאל אביחיל נגד חברות הביטוח "הכשרת היישוב" ו"אבנר איגוד ביטוח לנפגעי רכב". הפיצוי שנפסק לאביחיל נאמד על סך למעלה מ-550 אלף שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.2%. חברות הביטוח ערערו על פסק הדין, וגם אביחיל הגיש הודעת ערעור שכנגד מטעמו. חברות הביטוח ביקשו מערכאת הערעור לעכב את ביצוע מחצית מסכום הפיצוי שנפסק, ולאחר שקיבלו אישור מבית המשפט שילמו לאביחיל סך של 340 אלף שקל על חשבון הסכום שמגיע לו לפי פסק הדין.
לבסוף, הערעור שהגישו חברות הביטוח התקבל באופן חלקי, נדחה הערעור שכנגד שהגיש אביחיל והופחתו הפיצויים בשל תביעתו והועמדו על סך 393 אלף שקל ובתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 15.2%. שופטת בית המשפט המחוזי יהודית שבח העבירה לשופט קליין את ההכרעה בבקשת חברות הביטוח לחשב ולקבוע מה הסכום שנותר להם לשלם לאביחיל על פי פסק הדין, בכדי להורות לגזברות בית המשפט המחוזי מה הסכום מתוך הפיקדון שיועבר לאביחיל ואיזה יתרה תוחזר לחברות הביטוח.
לחברות הביטוח היו שתי טענות מרכזיות בפני השופט קליין: ראשית, הוא לא פסק הוצאות משפט בפסק הדין שעליו הן ערערו. שנית, מאחר שניתן עיכוב ביצוע על ידי ערכאת הערעור, הרי שאין להצמיד לסכום הפיצויים תוספת ריבית פיגורים בסך של כ-5,000 שקל.
השופט קליין דחה את שתי הטענות הללו, ופסק כי "תמים דעים אנוכי עם טענת בא-כוח המבקש כי בכדי לבטל את החיוב בגין הוצאות המשפט שפסקתי, צריך היה לערער על כך במפורש, לטעון זאת בעיקרי טיעון ולקבל התייחסות מפורשת מערכאת בתרא [שנייה] על טעות שנפלה בפסק הדין בעת פסיקת ההוצאות". ואילו בנוגע לחישוב ריבית הפיגורים, השופט קליין לא מצא מקום לחייב את חברות הביטוח, בעקבות הרציונל שעומד מאחורי פסיקת ריבית פיגורים.
עם זאת, חברות הביטוח חויבו בהוצאות משפט על ההליך האחרון בגלל התנהלותן הלקויה. "יש לתת את הדעת גם בקשר למדיניות שיפוטית ראויה בקשר להפחתת עומסים", ציין השופט קליין, וחייב בהוצאות הבקשה ובשכר טרחת עורך דין בסך של 3,600 שקל. זאת, הסביר השופט, שכן "לדידי, כל הדיון הזה היה מיותר. מצופה מעורך דין בכלל ובמיוחד העוסקים בתחום זה, להתייחס ביותר כבוד כלפי חבריו למקצוע ולנסות להסדיר סוגיות שכאלו ישירות ביניהם וברוח טובה. שכן על אף כל הפסיקה והניתוח המשפטי שהובא לעיל, הן לעניין הוצאות ההליך והן לעניין שיערוך הסכומים, המדובר בסופו של יום ב-Common sense פשוט ומתבקש".
ת"א 18151-04
