חדשות

ביה"ד לעבודה קבע כי התובע, שהועסק כנהגו של נתניהו בתקופה שהיה ראש האופוזיציה ולאחר מכן כנהגה של אשת רוה"מ, לא זכאי לתשלום מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה, וציין כי הוא ערך את תחשיביו באופן מטעה תוך התעלמות מהנתונים המופיעים בתלושי השכר ובהסכמים בין הצדדים

בית הדין לעבודה בירושלים דחה את תביעתו של נהג ראש הממשלה לשעבר לתשלום הפרשי שכר בגין אי תשלום שעות נוספות ושעות עבודה בימי המנוחה, וקבע כי התובע ערך את תחשיביו באופן מטעה ולא כלל בהם סכומים שקיבל, העולים במצטבר על הסכום שאותו הוא תובע.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובע, אלי אלר, שימש נהגו האישי של בנימין נתניהו כשהיה ראש האופוזיציה, ולאחר בחירתו של נתניהו לראש ממשלה עבר לשמש כנהגה של אשת ראש הממשלה.

תחילה הועסק בכנסת במשרת סטודנט תמורת שכר שעתי, אולם לאחר כשנה עבד תמורת שכר גלובלי אשר נקבע במסגרת "חוזה מיוחד להעסקת עובד במשרת אמון נהג (מחליף) – יו"ר האופוזיציה". בשלושת החודשים הראשונים של עבודתו של אלר במשרד ראש הממשלה, הוא עבד בחוזה לפי הדירוג המינהלי, ואילו לאחר מכן ועד לסיום עבודתו עבד בחוזה מיוחד להעסקת עובד – נהג שר.

אלר פוטר בנובמבר 2009, לאחר שבקשתו לשנות את סידור העבודה הקבוע שלו בשל צרכי לימודיו סורבה, והוא קיבל פיצויי פיטורים בית ודמי הודעה מוקדמת.

"הדין אינו לבלרו של התובע"

בתביעה שהגיש לבית הדין לעבודה טען אלר כי הוא זכאי לתשלום בגין שעות נוספות ושעות עבודה בימי מנוחה שבועית. אלא שבכל הנוגע לתקופת עבודתו בכנסת על פי הסכם הסטודנטים, התברר כי אלר ערך את תחשיביו באופן מטעה ולא התחשב בסכום ששולם לו על ידי הכנסת לאחר הגשת התביעה ובהפרשי השכר ששולמו לו באופן שוטף לאחר קבלת דיווח השעות בחודש העוקב, בנוסף על השכר שקיבל על פי הערכה גלובלית. השופטת שרה ברוינר ישרזדה העירה כי "בית הדין אינו לבלרו של התובע ולא יבצע את התחשיבים במקומו. עם זאת, ולמען הסר כל ספק, ערך בית הדין תחשיב שווי ההפרשים, מתוך התלושים שהציג התובע... וממנו עלה בבירור כי התובע קיבל המסגרת רכיב ההפרשים למעלה מ-45 אלף שקל – קרי, הרבה מעבר לסכום ההשלמה אותו הוא תובע".

השופטת הדגישה כי "האופן המטעה שבו ערך את תחשיביו, תוך התעלמות ברורה מנתונים העולים בפשטות מתלושי השכר, היא חוסר תום לב מובהק, והדברים יבואו לידי ביטוי במסגרת הכרעה בשאלת ההוצאות".

התובע עתר לתשלום הפרשי שכר בגין שעות נוספות ועבודה בימי המנוחה גם בתקופת עבודתו לפי חוזה משרת אמון נהג. הסכם זה קבע כי היות והעובד מועסק בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, חוק שעות עבודה ומנוחה לא יחול עליו, והוא יקבל שכר גלובלי המחליף את כל רכיבי השכר בסך כולל של 10,000 שקל. למרות זאת, ותוך התעלמות מהאמור בהסכם, ערך אלר תחשיבים משלו על יסוד ערכי שעה בלתי רלוונטיים, לשיטתה של השופטת ברוינר ישרזדה.

תפקיד המחייב אמון ודיסקרטיות

השופטת הבהירה כי עבודתו של התובע דרשה אמנם רמה גבוהה של אמון אישי, בשל הקרבה הפיזית הגבוהה לראש האופוזיציה ולאחר מכן לראש הממשלה ולאשתו, אולם אין הדבר דומה למשרות אמון כגון מנהל כללי, יועץ משפטי, מהנדס ראשי ועוד, הנושאים באחריות מיוחדת ומקבלים שכר גבוה התואם את האמון האישי הנדרש מהם.

התובע טען כי במהלך עבודתו היה חשוף לשיחות טלפון ואף לקיום פגישות ציבוריות ואישיות של נתניהו כראש אופוזיציה, היה מודע למקומות שאליהם נסע ועוד. על כך העירה השופטת כי "האמון שנדרש מהתובע אינו נובע מיכולתו והבנתו המקצועית בתחום עיסוקו כנהג, אלא מכך שהוא בעל עיניים ואוזניים, ולפיכך חב בדיסקרטיות באשר למה שנחשף אליו, באקראי, תוך כדי עבודתו. מאידך, שעות העבודה הבלתי שגרתיות והרבות אף הן אינן נובעות מהאמון שהמעסיק נותן בו כי יתגייס לטובת צרכיו, אלא מהיותו נלווה למי ששעות עבודתו כאלה". משכך, קבעה השופטת, לא ייפלא כי אף ששכרו של התובע גבוה יחסית לתחום עיסוקו, אין הוא שכר גבוה במיוחד באופן כללי.

על יסוד האמור, דחתה השופטת גם את תביעתו של אלר לתשלום הפרשי שכר גם בתקופת העבודה במשרד ראש הממשלה, שהתבססה על בסיס שכר השעה שנקבע בחוזה שאינו רלוונטי לתקופה שבגינה תבע.

השופטת ברוינר ישרזדה קבעה כי סיום העסקתו של התובע היה ביוזמתו, בגדר "התפטרות מוסכמת", שכן משרד ראש הממשלה לא היה מוכן לקבל את בקשתו לשינוי היקף שעות העבודה. משכך, לא היה מקום לעריכת שימוע ולא קמה עילת תביעה לפיצוי בשל היעדרו.

לסיכום ציינה השופטת כי "מחלוקת בדבר מהותם של יחסים בין הצדדים היא לגיטימית וראויה להתברר. מאידך, עריכת תחשיבים בלתי רלוונטיים, תוך התעלמות מן המופיע בתלושי השכר וכן מן האמור בהסכמים בין הצדדים, אין לה מקום. התנהלות זו, אשר הטריחה את הנתבעים לנהל הגנה, ראוי לה שתבוא לידי ביטוי בהוצאות שנפסוק, ובמיוחד בהתחשב בסכום התביעה, שהועמד במקור על סך העולה על 220 אלף שקל". לאור האמור, חייבה השופטת את אלר בתשלום הוצאות הכנסת ומשרד ראש הממשלה ושכ"ט עורך דינם בסך של 8,000 שקל לכל אחד.

סע (ירושלים) 10534-03-12