שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > נדחתה תביעת לשון הרע של תושבי הישוב איתמר נגד עיתונאית "הארץ" נרי ליבנה

חדשות

נדחתה תביעת לשון הרע של תושבי הישוב איתמר נגד עיתונאית "הארץ" נרי ליבנה , צילום: צילום: Getty images Israel
נדחתה תביעת לשון הרע של תושבי הישוב איתמר נגד עיתונאית "הארץ" נרי ליבנה
01/09/2014, עו"ד לילך דניאל

התובעים טענו כי בתוכנית "פוליטיקה" ששודרה בסמוך לאחר רצח בני משפחת פוגל אמרה ליבנה כי איתמר היא התנחלות של אנשים "תוקפניים במיוחד", וכי אחת לשנתיים יוצא משם רוצח. ביהמ"ש קבע כי התובעים סילפו את דבריה של ליבנה, שהיו התרשמות אישית המבוססת על עובדות שלא נסתרו, ועל כן הם אינם מהווים לשון הרע

בית משפט השלום דחה את תביעת לשון הרע שהגישו שלושה מתושבי היישוב איתמר שבשומרון נגד עיתונאית "הארץ" נרי ליבנה בגין דברים שאמרה בתכנית "פוליטיקה" בערוץ הראשון. בתביעה טענו תושבי איתמר כי בתכנית ששודרה סמוך לתום 30 ימי האבל על בני משפחת פוגל, אמרה ליבנה כי איתמר היא התנחלות של אנשים "תוקפניים במיוחד" וכי אחת לשנתיים יוצא משם רוצח, והתייחסה לחלק מהתובעים כרוצחים שיצאו מהישוב. השופטת תמר בר אשר צבן קבעה כי התובעים סילפו את דבריה של ליבנה וכי דבריה היו התרשמות אישית שלה, שהתבססה על עובדות שלא נסתרו.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

באפריל 2011 השתתפה ליבנה בתכנית "פוליטיקה" ששודרה בערוץ הראשון, סמוך לתום שלושים ימי האבל על חמשת בני משפחת פוגל שנרצחו בביתם שבאיתמר. את התכנית הנחה עודד שחר ובאולפן נכחו מלבד ליבנה גם פרופ' רחל אליאור מהחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, דוברת מועצת יש"ע לשעבר אמילי עמרוסי, אל"מ (במיל') יהואר גל, וכן קרנית גולדווסר והרב אביחי רונצקי, לשעבר הרב הראשי לצה"ל, תושב איתמר וראש הישיבה הגבוהה בישוב. במסגרת התכנית, התקיים דיון שנועד לבחון אם לרצח הנורא ולתגובות שגרר בציבור הייתה השלכה על הפערים הקיימים בעמדות הפוליטיות שבין תומכי ההתיישבות ביהודה ושומרון לבין מתנגדיה ואם הייתה לרצח השלכה על היחס לתושבי איתמר.

בשלב מסוים במסגרת הדיון, פנה המנחה אל ליבנה ושאל אותה אם היא חשה הזדהות עם כאבם וזעמם של תושבי איתמר, ובתגובה ענתה כי ברור שהיא מרגישה הזדהות עם הכאב נוכח הרצח הנורא, אולם הוסיפה כי "זה לא עמעם במיל את ההתרשמות שלי עם זה שאיתמר היא התנחלות אגב, של אנשים תוקפניים במיוחד. יצאו משם כמה וכמה רוצחים...אחת לשנתיים בערך יוצא מישהו מאיתמר ורוצח מישהו". בשלב זה קטע הרב רונצקי את הדברים ופרץ ויכוח בין השניים, שבמהלכו, לטענת התובעים, התייחסה ליבנה אל התובעים 2-3, גדי טנא וירון דגני, כרוצחים שיצאו כביכול מהישוב, בעוד שהם מעולם לא הואשמו ולא הורשעו בעבירת רצח, אלימות או משהו המתקרב לכך. לאור האמור, עתרו התובעים לחייב את ליבנה בפיצוי של 200 אלף שקל בעילת לשון הרע בגין דבריה.

דיווח או התרשמות אישית

השופטת תמר בר-אשר צבן דחתה את התביעה וקבעה כי הדברים שיוחסו לליבנה סילפו את דבריה. השופטת ציינה כי קיים הבדל עצום בין מצב שבו עיתונאי, שוטר או בעל תפקיד מופיע בתוכנית לשם דיווח על אירועים ואומר שתושבי מקום מסוים הם "תוקפניים במיוחד", לבין מצב שבו אגב דיון העוסק באותו מקום מדבר אחר הדוברים על התרשמותו שלו, האישית והסובייקטיבית, היכולה להיות נכונה או שגויה. השופטת הוסיפה כי נראה שלא בכדי בחרו התובעים להשמיט את המילים "ההתרשמות שלי" מתחילת המשפט שאמרה ליבנה, שכן יש בכך כדי לשנות את הקשרו ואת רוח הדברים.

אשר להמשך דבריה של ליבנה, ציינה השופטת בר אשר צבן כי בתכנית היא נראית בבירור מקריאה נתונים מתוך דף שהחזיקה בידה על מעשי רצח שיוחסו בתקשורת לתושבי איתמר. המשפט "אחת לשנתיים בערך יוצא משם רוצח" לא נאמר ברצף למשפט "איתמר היא התנחלות של אנשים תוקפנים במיוחד", אלא נאמר כחלק מרצף דבריה של ליבנה שבעיקר נקטעו בדבריו של הרב רונצקי. השופטת ציינה כי ליבנה פירטה מתוך הכתב מספר מקרי רצח שעל פי המידע המצוי ברשותה בוצעו בידי תושבי איתמר. מכאן, שעל פי המבחן האובייקטיבי עולה שכוונתה של ליבנה בדבריה הייתה שעל פי התרשמותה ועל סמך הנתונים שברשותה, באיתמר ישנם אנשים תוקפניים שכן יצאו משם מספר רוצחים וכי הם אותם אנשים תוקפניים ולא כל תושבי איתמר. משכך, קבעה השופטת, הדברים שאמרה אינם מהווים לשון הרע.

העובדות לא נסתרו

השופטת בר אשר צבן התייחסה לדברים שאמרה ליבנה בעניין טנא ודגני וציינה כי בחלק מדבריה של, שנקטעו פעם אחר פעם על ידי הרב רונצקי, אמרה ליבנה כי "באוקטובר 2000 יצא מישהו מאיתמר, פצעו שלושה גברים ונהרג רביעי. נעצרו שני מתנחלים. גד טנא וירון דגני. אה. הם נעצרו ושוחררו". על רקע זה, קבעה השופטת כי ליבנה לא אמרה שמי מהתובעים הוא רוצח, אלא כי "יצא מישהו מאיתמר" וכי "נעצרו שני מתנחלים" תוך שנקבה בשמותיהם של התובעים. ליבנה אף לא אמרה שהם הואשמו או הורשעו ואף הוסיפה כי הם שוחררו ממעצר. התובעים עצמם אף לא חלקו על כך שנעצרו ושוחררו באירוע האמור, ולכן קבעה השופטת כי דבריה של ליבנה היו אמת ויש לדחות את התביעה המתייחסת אליהם.

למעלה מן הצורך, בחנה השופטת בר אשר צבן האם לכל התובעים או לחלקם יש עילת תביעה נגד ליבנה ואם עומדות לה ההגנות שבחוק. בעניין זה, ציינה השופטת כי ספק אם הגנת "אמת בפרסום" היא רלוונטית במקום שבו אין מדובר בכתבת תחקיר אודות אירוע מסוים אלא באמירות המהוות התרשמות סובייקטיבית הנשענת על מידע ממקורות אחרים. מכל מקום, דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת שיש בפרסום המתייחס למעשי המתה משום "עניין ציבורי" שהוא אחד מיסודותיה של ההגנה. מלבד זאת, עומדת לליבנה הגנת תום הלב בהבעת דעה, נוכח ההבחנה בין התרשמותה ש"איתמר היא התנחלות של אנשים תוקפניים במיוחד" לבין העובדות שעליהן ביססה את התרשמותה, אשר לא נסתרו. בנסיבות אלו, קבעה השופטת, גם אם אמרה ליבנה דברים קשים, צורמים וכואבים, הרי שדבריה חוסים תחת הגנת תום הלב שבהבעת דעה.

 

ת"א 39580-02-12

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:125
קומיט וכל טופס במתנה