חדשות

ביה"ד הרבני פסק לגרושה חלק בהכנסות העתידיות של משרד עורכי הדין שמנהל הבעל לשעבר, אך קבע כי נוכח חיובו הבלעדי של האב במזונות הילדים, "פיצוי בגין קושי הגירושין ואי השוויון המגדרי המובנה חברתית הוא במסגרת תביעת הכתובה, ולא במסגרת איזון המשאבים"

כיצד יש להעריך מוניטין עסקי ואישי במשרד עריכת דין? שאלה זו מטרידה לא פעם את עורכי הדין שעוסקים בענייני משפחה, בפרט כשהלקוח המתגרש או בצד שכנגד הוא עורך דין ויש לחלק את הרכוש המשותף בינו לבין אשתו באיזון משאבים שוויוני.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

מקרה כזה הגיע לאחרונה לשולחנם של הדיינים הרב יצחק רפפורט, הרב מימון נהרי והרב יוסף יגודה, מבית הדין הרבני בחיפה. הדיין רפפורט ציין בפסק הדין המרכזי שכתב כי רואה החשבון שמינה בית הדין הרבני כלל בחוות דעתו מוניטין עסקי על בסיס הערכת כושר ההשתכרות של הבעל, והסביר לדיינים כי קיים שילוב של מוניטין עסקי ואישי גם יחד.

אין יצור כלאיים

הרב רפפורט פסק עקרונית כי "במהותו, מוניטין עסקי שייך בעסק בר מימוש באמצעות מכירה. המוניטין העסקי הוא ערך מוסף המוטמע בעסק מעבר ליכולתו האישית של בעל העסק, ויכולת אישית אינה בת העברה. ככלל, במשרד עריכת דין שמועסק בו עורך דין יחיד – הבעלים של המשרד – אפשר להניח כהנחה ראשונית כי לא קיים מוניטין עסקי. יוצא מן הכלל הוא מקרה בו עורך הדין בעל המשרד הוא בעל מוניטין אישי ופרסום רב, והסכמתו או רצונו לבחור בעורך דין מסוים כשותף או בעלים כאשר הכנסתו של עורך דין נוסף אל מתחת למטרייה של משרדו האישי מהווה גושפנקא וסמל איכות. במקרה שכזה אפשר לבחון אם המוניטין האישי הוטמע בעסק וקהל הלקוחות הקיים או קהל הלקוחות הפוטנציאלי הנוכחי ישכור את שירותי המשרד אפילו ייפקד מקומו של בעל המוניטין האישי. לעומת זאת, במשרד שמועסקים בו עורכי דין שכירים אפשר להניח שקיים מוניטין עסקי, וזאת מעצם העובדה כי קיימת כדאיות לבעל מקצוע חופשי לעבוד כשכיר במשרד אחר. לעומת זאת, במקרה שקיימים שותפים שווים במשרד, קשה יותר לקבוע אם קיים מוניטין עסקי, מאחר שהדבר תלוי במוניטין האישי של כל אחד מהשותפים ובאופן גיוס הלקוחות".

את הקביעות העקרוניות הללו יישמו הדיינים על המקרה שהגיע אל שולחנם, בו מדובר היה במשרד על שם הבעל. "קיומו של המשרד נובע מהכרח פונקציונלי ולא כאמצעי להשגת מוניטין", אפיין הדיין רפפורט. "שם המשרד כשם הבעל ואם יומר מקומו של הבעל בעסק יש להניח כי הלקוחות הקודמים לא יחזרו לשכור את שירותי המשרד, ומה עוד שרואה החשבון בחן את מצבת לקוחותיו של הבעל, ולא נמצאו לקוחות חוזרים – קהל הלקוחות מתבסס על לקוחות מזדמנים". לכן קבעו הדיינים כי לא קיים מוניטין עסקי במשרדו של הבעל, מה שאינו מורה על אי קיומו של מוניטין אישי ונכסי קריירה.

הדיינים הבהירו עקרונית כי "המוניטין האישי בר האיזון הוא ההשבחה האישית של אחד מבני הזוג המתבטאת בתוספת יכולת השתכרות בימי הנישואין, וזו נובעת מרכישת מיומנות אישית בניכוי ההשפעה של הכישורים הטבעיים של בעל המוניטין האישי".

במקרה הנדון, הבעל רכש את הכשרתו לפני הנישואין, ועבד מספר שנים כעורך דין שכיר בטרם החל לעבוד כעורך דין עצמאי. גובה ההשתכרות שלו לא השתנה בהכרח לטובה בתקופת הנישואין. כמו כן, לא הוכחה קיומה של מיומנות מוגדרת שנרכשה באופן פעיל עם זיקה מובהקת לקיומו של התא משפחתי כגורם מסייע להשבחה זו. "הזיקה בין רכישת ההכשרה וקיומו של התא המשפחתי נחוצה כדי להעמיד זכות בקניין הגוף של בעל המוניטין האישי", קבע הדיין רפפורט.

עם זאת, הדיינים דחו את קביעתו של רו"ח נתן שטרנפלד, אשר מונה על ידם, לפיה ניתן ליצור יצור כלאיים בין מוניטין עסקי ומוניטין אישי, וציינו כי העסק במקרה שלפניהם כולל אך ורק את הציוד המשרדי וזאת לנוכח העדר מוניטין עסקי. הדיינים הדגישו עקרונית כי "מוניטין בר איזון הוא תוספת יכולת השתכרות של בעל המוניטין ביחס אל עצמו ולא כלפי זולתו, ובהיעדר תוספת השתכרות אין לכלול הכנסה עתידית באיזון המשאבים".

טיעון ספקולטיבי

עוד דחו הדיינים את הטענה שהעלתה האישה, כביכול ביכולתו של עורך דין לווסת את עסקיו משיקולי מס ולגבות ההכנסות במועד עתידי. "בית הדין לא מוצא לנכון להתייחס לטיעון ספקולטיבי", קבעו הדיינים בפסק הדין. "הסכם שכר טרחה מטבעו נחתם בטרם ההתקשרות בין עורך הדין והלקוח, ובכלל זה צורת וזמן התשלום. כאשר החשבוניות המחייבות במס נמסרות ללקוח לאלתר ונגבות בטרם מתן השירות".

עם זאת, הדיינים הסתייגו וציינו: "אמת כי אם היו קיימים הסכמי שכר טרחה המבוססים על אחוזי זכייה והצלחה המשולמים בגמר ההתקשרות היה מקום לשערך זכות יחסית של האישה בתקבול על אף קבלת התקבול בפועל לאחר המועד הקובע, וזאת באופן נקודתי בלבד. עסקאות מסוג זה הן יוצאות מן הכלל, ולא הוצגו ראיות לקיומן של עסקאות מסוג זה לפני בית הדין".

עם זאת, במקרה הנדון התחשב בית הדין בכך שחלק מהלקוחות הם לקוחות קבועים, וגם קיים נפח פרסומי מסוים שנוצר בשל ותק. "שני מרכיבים אלו הם חלק מהמוניטין העסקי בעל השלכות עתידיות שבגינו מגיע לאישה זיכוי כלשהו כחלק בתיווך העסקי של עסקאות עתידיות", קבע בית הדין. "ודאי שמדובר בזכות מוגבלת מאחר שלאחר תקופה יחסית מצבת הלקוחות תתחדש מכוח פעולות שלאחר מועד הקרע. אך כמשקל נגד כנגד הזכויות הפנסיוניות להן זכאי הבעל מעבודתה של האישה נראה הוגן ונכון לזכות את האישה בשליש מהסכום שנקבע על ידי האקטואר וזאת בהיות הוותק אחד משלושת המרכיבים של המוניטין העסקי".

לכן נפסק כי על הבעל לשעבר להעביר לגרושתו סך של 15,812 שקל, חלקה בהכנסות עתידיות של משרד עורכי הדין שהוא מנהל.

בשולי פסק הדין, התייחסו הדיינים להערת האישה כי לא מתקבל על הדעת שהיא, כמי שעובדת כמנהלת חשבונות בתפקיד זוטר, תעביר זכויות במסגרת איזון המשאבים לבעל שהוא עורך דין במקצועו. "מוצא בית הדין לנכון להבהיר כי חוסר הפרשה לחיסכון פנסיוני של עובד עצמאי הוא חזיון נפוץ. וכאשר בני הזוג מחליטים לאכול מפירות הרגע ולא לאגור לעת מצוא הרי שזו החלטה משותפת ושני בני הזוג נהנים מהכנסות אלו במהלך הנישואין".

הדיין רפפורט סיים את פסק הדין בקביעה עקרונית נוספת, לפיה "פיצוי בגין קושי הגירושין ואי-השוויון המגדרי המובנה חברתית ניתן במסגרת תביעת הכתובה, ולא במסגרת איזון המשאבים, ואל לנו לשכוח כי האב הוא הנושא לבדו במזונות הקטינים".

תיק ‏834433/4