בחברה קטנה המהווה "מעין שותפות" בין בעלי מניות בודדים שיש ביניהם קרבה, נמצא כל אחד מהם בסיכון להיות מקופח או מודר מהמתרחש בה. בית המשפט מוסמך לתת פתרונות למניעה או ליציאה ממבוי סתום, אולם אין בכך תחליף לתכנון מראש באמצעות תקנון או הסכם
שני אחים, עופר וחן, הקימו בשנת 1995 חברה לייצור, פיתוח ושיווק מוצרי פלסטיק. שמחים ומאושרים רשמו את החברה יחדיו, נרשמו כבעלי מניות שווים וכמנהלים, הועסקו על ידי החברה והתפרנסו ממנה וניהלו חיים יפים. היחסים בין האחים היו מעולים וכל החלטה התקבלה על ידם במשותף ובהבנה.
עשר שנים לאחר הקמת החברה, לאחר שהגיעו להישגים יפים ביקשו להתפנות מעט למשפחותיהם, החליטו האחים במשותף למנות לחברה מנכ"ל ומינו את אלי, חבר ותיק ומוכשר. כחלק מהאמון שנתנו באלי, העניקו לו שליש ממניות החברה. לאחר שינוי זה, החזיקו עופר, חן ואלי בחלקים שווים במניות החברה – שליש לכל אחד.
בתום תקופה שבה קיבלו כל השלושה תשלומים משני סוגים – שכר דירקטורים ושכר עבודה – נקלעה החברה לקשיים. עופר טען כי אלי קיבל החלטות שהובילו את החברה לגירעון ולכך שהחברה לא עמדה בתחזיות עסקיות. חן, שהיה חבר טוב של אלי, צידד בעמדתו ושלל את טענותיו של אחיו עופר.
עופר הציע כי לאור המצב, יפחיתו בעלי המניות את שכרם וזימן לשם כך ישיבת דירקטוריון. בינתיים הסכימו ביניהם חן ואלי לדחוק את עופר מן החברה אותה הקים ביחד עם אחיו. בישיבה שהתקיימה הודיעו חן ואלי לעופר, באופן חד צדדי, על הפסקת העסקתו בחברה בטענה שבכך יהא כדי לצמצמם את הוצאותיה. מאז אותה ישיבה, החריפו היחסים בין הצדדים; חן ואלי ניתקו את עופר מהקשר לחברה והוא הודר מהמתרחש בה.
מאחר שכל אחד מהצדדים מחזיק בשליש ממניות החברה, אפשר שפעם יצביעו עופר וחן כנגד אלי ופעם אלי וחן כנגד עופר. במקרה זה החליטו חן ואלי להצביע באופן קבוע כנגד עמדתו של עופר, וזה נאלץ לפנות לבית המשפט בטענה שקופח.
במקרים מסוג זה, כאשר מדובר בחברה קטנה שבה בעלי המניות מצויים בקשר מתמיד, מוסמך בית המשפט ליתן פתרונות למניעת או הפסקת מבוי סתום, או למצב שבו בעל מניות אינו מעורב בחברה או סובל מסוגים אחרים של קיפוח. לאחרונה, במקרה דומה, פסקה השופטת דניה קרת מאיר מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בת.א. (ת"א) 22395-07-12 אודי ברקי נ' אלי מאנע (טרם פורסם, ניתן ביום 23/07/14), כי לבעל מניות מיעוט יכול שיהיו ציפיות, כי חברה עם מעט בעלי מניות ואף כאלו שיש קרבה ביניהם, היא חברת מעטים המהווה "מעין שותפות". על כן, כאשר העסקתו של בעל מניות שכזה מסתיימת שלא ביוזמתו אלא ביוזמת בעלי המניות האחרים, הרי שיש מקום לראות בהפסקת עבודתו צעד שעלול להצטייר כקיפוח של המיעוט.
בית המשפט ציין כי בפסיקה אף אומצה הגישה כי בחברת מעטים הפסקת היוועצות בבעל מניות עשויה להיחשב כקיפוח. מכל אלה ואחרים, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לתת סעד לצד הנפגע ממעשיהם של בעלי הכוח בחברה. במקרה דנן, התקיים קיפוח של התובע, מעצם הצטברותם של מעשים שונים, וזאת על אף שאין בכל אחד מהמעשים לכשעצמו כדי לבסס טענת קיפוח. לבסוף, בית המשפט עשה שימוש בסעיף 191 לחוק החברות והורה לבעלי המניות בחברה לרכוש את מניותיו של בעל המניות שקופח. לאור הקרבה בין הצדדים והרושם כי הם אינם מסוגלים לשתף פעולה בניהול החברה לאחר שהגיעו למבוי סתום, מצא בית המשפט כי התוצאה הרצויה ביותר הינה הפרדת הצדדים. בית המשפט היה ער לעובדה שקונה מרצון לא יקנה את אחזקת המיעוט של התובע ולכן הורה לנתבעים לרכוש את מניותיו.
המקרה האמור מלמד על חשיבותו של תקנון או הסכם בין הצדדים המסדיר את מערכת היחסים המשפטית בין בעלי המניות, התנהלותם השוטפת ואת ציפיותיהם בינם לבין עצמם ובינם לבין החברה, עניין שמקבל משנה תוקף לאחר שהחברה מצליחה, פעילה ואף מצרפת בעלי מניות נוספים, אשר לא אחת טורפים את הקלפים.
רצוי להתייעץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום על מנת שאלה יבחנו היטב את הנסיבות הספציפיות הקיימות במקרה שבו בעל מניות מיעוט חש כי הוא מקופח, וזאת לאורן של הלכות בתי המשפט והוראות הדין ובמטרה להעריך את סיכוייו של הצד הנפגע מבקש הסעד. ניתן למנוע התרחשויות כאלו מראש בהסכם שיתאים לאופיים של המתאגדים ולפעילות החברה.
עו"ד שלומי תורג'מן הוא מרצה באוניברסיטת בר אילן ובמכללת שערי משפט, מייסד משרד ש. תורג'מן. עו"ד רן בייליס הינו ראש המחלקה המסחרית של משרד ש. תורג'מן, ועוסק בעיקר בתחום העסקאות הבינלאומיות, מיזוגים ורכישות, תאגידים, מקרקעין והליטיגציה המסחרית.
לקריאה נוספת, ראו:
מקימים עסק יחד? הקדישו זמן ומחשבה לבעיות שבדרך
