התובעת ששימשה בתפקיד בכיר בחברה לשיווק תרופות סבלה מדחיפות ותכיפות במתן שתן שחייבו אותה להפחית את שעות עבודתה. השופט דורי ספיבק: יש לאמץ פרשנות מרחיבה למונח "אדם עם מוגבלות" שבחוק
מנהלת בכירה בחברה לשיווק תרופות וטכנולוגיות רפואיות, שפוטרה לאחר שלקתה בדלקת שלפוחית השתן, תפוצה ברבע מיליון שקל. כך פסק השופט דורי ספיבק, מבית הדין לעבודה בתל אביב, שהצביע על הצורך לאמץ פרשנות מרחיבה למונח "אדם עם מוגבלות" בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובעת עבדה במשך מספר שנים בתפקיד בכיר בחברת תרופות. בשלב מסוים במהלך עבודתה היא נתקפה בכאבים עזים ואובחנה כסובלת מתסמונת שלפוחית השתן (דלקת) שמסתבר שהיא מחלה נפוצה למדי (0.5% מהאוכלוסייה) הנפוצה הרבה יותר בקרב נשים מאשר גברים (1:9). בעטיה של המחלה היא סבלה לא רק מכאבים עזים, אלא גם מדחיפות ותכיפות במתן שתן, באופן שפגע באיכות חייה, וחייב אותה לעבור ניתוח וטיפולים רפואיים שונים.
התובעת עדכנה את מעסיקיה על מצבה הרפואי וביקשה על פי אישור מרופא תעסוקתי שניתן לה, לעבוד במשך שש שעות ביום וללא נסיעות. לטענתה, היא הופלתה על ידי מעסיקיה עקב מוגבלותה זו, עד שבסופו של דבר אף פוטרה מסיבה זו. בעקבות כל זאת, הגישה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה שבמרכזה טענתה כי התנהלות החברה הנתבעת בעניינה היתה הפליה האסורה בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
בפסק הדין התבררה, בין היתר, השאלה המשפטית האם הבעיה הרפואית ממנה סבלה התובעת עולה עד כדי "מוגבלות" כהגדרתה בחוק, לאור טענה שהעלתה החברה המעסיקה, לפיה תפקוד התובעת לא הוגבל באורח מהותי באחד מתחומי החיים, כפי שנדרש על פי החוק לצורך כניסה להגדרה.
בפסק הדין דחו השופט דורי ספיבק, ונציגי הציבור נעה נוריאל ואיתן גולדמן את טענת הנתבעת בעניין זה, וקבעו כי עניינה של התובעת אכן נכנס לגדר החוק, ולגופה של התביעה נקבע שהיא אכן הופלתה בשל מוגבלותה ובסופו של יום אף פוטרה עקב מוגבלותה.
נפסק שעל הנתבעת לפצות את התובעת בסך 144 אלף שקל (שמונה משכורות) בגין הפרת הוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ועוד 108 אלף שקל (שש משכורות) בגין פיטורים שלא כדין ללא שימוע. כן חויבה הנתבעת בהוצאות משפט בסך 12 אלף שקל. מסכומים אלה רשאית הנתבעת לנכות סך 8,744 שקל בגין ימי מחלה ששילמה לתובעת ביתר.
השופט ספיבק מתח ביקורת חריפה על טענת החברה כאילו חוק השוויון לא חל על העובדת, כי היא לא הייתה מוגבלת באופן מהותי בשום תחום מתחומי החיים העיקריים. כבר נפסק בעבר שגם לקות זמנית היא מוגבלות, ציין בית הדין והצביע על הצורך לאמץ פרשנות מרחיבה למונח "אדם עם מוגבלות", וזאת בהסתמך על מאמריהן של שתי החוקרות המובילות בישראל בתחום זכויות האדם לאנשים עם מוגבלות: פרופ' נטע זיו מאוניברסיטת תל אביב וד"ר שגית מור מאוניברסיטת חיפה.
