כך פסק השופט אריאל צימרמן, שדחה תביעה שהגיש עו"ד דוד עוזר לאחר שביקש לערוך בתל אביב אירוע מחאה פומבי על הפללת צרכני קנאביס, בטענה שהעירייה, המשטרה וחברת הבטיחות "רשגד" ששכר התרשלו, הפלו אותו בשל דעותיו והערימו עליו קשיים שגרמו לכך שנאלץ לבסוף לבטל את האירוע. עוה"ד עוזר אף חויב לשאת בשכר טרחת עורכי הדין של הנתבעות, בסך כולל של 40 אלף שקל
עורך הדין דוד עוזר נמנה עם קבוצת אקטיביסטים שהחליטה לקיים מצעד ועצרת פומביים כדי למחות על "מדיניות ההפללה של צרכני קנאביס בישראל". האירוע, שזכה לשם "צועדים ללגליזציה", תוכנן להתקיים באוקטובר 2012 ועוזר היה אחראי על ריכוזו וניהולו מבחינה כספית.
בתחילה, ביקש עוזר לקיים את האירוע בכיכר "אתרים" בתל אביב וקיבל את אישור העירייה, אבל בהמשך מצא כי המקום אינו מתאים וכל מקום אחר שמצא נדחה לטענתו על ידי העירייה. לבסוף, אישרה העירייה את קיום האירוע בפארק "צ'רלס קלור", הממוקם על חוף ימה הדרומי של תל אביב. בהתאם לכך, פנה עוזר למשטרה לצורך רישוי האירוע, אך שם פגש לדבריו בשני שוטרים שהתייחסו אליו באופן מבזה ומשפיל ועמדו על כך שיפנה לעירייה בבקשה לקבל רישיון עסק, דרישה אותה הגדיר עוזר כ"הזויה ובלתי חוקית".
עוינות כלפי מפגינים
חרף עמדתו זו, החליט עוזר לפעול בכל זאת לקבלת רישיון עסק ולכן פנה לחברה להנדסה ובטיחות בשם "רשגד", לצורך הכנת דו"ח בטיחות תמורת כמה אלפי שקלים. בין לבין, דרשה העירייה לקיים את האירוע בחלקו הדרומי של הפארק, וחרף סברתו של עוזר כי המקום אינו מתאים לקיום האירוע סבר נציג רשגד כי אין כל קושי לקיימו שם.
מכל מקום, לאחר שקיבל את דו"ח הבטיחות פנה עוזר לעירייה ולמשטרה, אז דרשה המשטרה לדבריו כי מארגני האירוע יציבו 35 מאבטחים ויקימו גדר במקום העצרת שגובהה שני מטר. בהמשך, לאחר ביקור המשטרה במקום, גרסה זו כי לא ניתן לקיים את העצרת בדרום הפארק מבחינה בטיחותית, ולכן לא אישרה את עריכתה במקום. לכן, ולמרות שדובר בימים אחדים בלבד לפני המועד המתוכנן של האירוע, החליט עוזר לוותר על העצרת אליה גויסו אמנים רבים, ולהסתפק בקיום המצעד בלבד.
לימים הגיש עוה"ד עוזר תביעה נגד העירייה, המשטרה ורשגד, לפיצוי בסך כ-70 אלף שקל. התנהלות העירייה והמשטרה הייתה נגועה בהפליה, טען עוזר, שמקורה בעוינות כלפי המבקשים להפגין בעד הלגליזציה של סמים קלים והיא עומדת בניגוד להוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. עוד טען עוזר כלפי רשגד כי התרשלה בתפקידה כיועצת הבטיחות.
מניעת הזכות להפגין לא מניבה פיצויים מכוח חוק איסור הפליה
השופט אריאל צימרמן דחה כאמור את התביעה, הן בשל כשלים דיוניים והן לגופו של עניין. בפתח הדברים ציין בית המשפט את התנהלותו של עוה"ד עוזר בניהול ההליך, ובעיקר היקפם העצום של הסיכומים בכתב שהגיש, שכללו בין היתר השתלחויות רבות בנציגי הנתבעות ובאי כוחן, אשר לדעת בית המשפט גלשו לעתים לדברי בלע של ממש.
מכל מקום, ציין השופט צימרמן כי במהלך המשפט התגלה שעוזר הסתיר מכתב ששלח לרשגד בסמוך לאחר מועד קיומה המיועד של העצרת, בו דרש פיצוי כספי בטענה לרשלנות וחובבנות מצד החברה. הודגש כי באותו מכתב ייחס עוזר את האחריות לאי-קיום האירוע לרשגד בלבד, ולכן מהווה הדבר הודאת בעל דין מצידו לפיה אין יסוד לתביעה נגד העירייה והמשטרה, באופן המונע ממנו להעלות טענות כלפי אחריותן בדיעבד.
עוד ציין בית המשפט כי עוזר העלה טענות עובדתיות סותרות, שכן לא ניתן לטעון מחד שהדרישות של העירייה והמשטרה היו בלתי סבירות עד "הזויות", ולטעון במקביל שעל רשגד היה לצפות לדרישות הללו ולהתמודד עמן.
זאת ועוד, חרף אורכם של כתבי הטענות שהגיש עוזר, הוא לא הציג עובדות, מסמכים או ראיות לתמיכה בטענותיו, ולכן לא ניתן להבין מה היה טיב המגעים שהתנהלו בין הצדדים, מה לוח הזמנים שהוביל לבסוף לביטול העצרת, מה עשה עוזר, מה נמנע מלעשות, ומדוע, וגם אין כל ראיה ברורה אשר לטיבה של ההפליה הנטענת.
עוד הבהיר השופט צימרמן כי גם בהתעלם מהכשל בהוכחת העובדות הנטענות, הרי שעוזר לא הצליח להתוות בבירור אף אחד מן הנתיבים המשפטיים בהם בחר. כך לדוגמה, למרות שאין חולק שהפרה של חובות מינהליות יכולה להיות מתורגמת לתביעה מכוח עוולות נזיקיות, כמו הפרת חובה חקוקה ורשלנות, הרי שנכון להיום עמדת בית המשפט העליון היא שלא ניתן להכיר בפיצוי מכוח עוולה חוקתית.
בנוסף, עוה"ד עוזר לא הציג דוגמה כלשהי למקרה בו חויבה המשטרה או רשות מקומית בפיצויים מכוח איסור הפליה, וכן לא הציג מקרה בו מניעת הזכות להפגין הניבה פיצויים מכוח חוק איסור הפליה. כמו כן, עוזר ביצע "זינוק" אוטומטי בין הכשל לו טען בהפעלת שיקול הדעת של הרשויות לקיומה של רשלנות מצידן, אולם במקום זאת היה עליו להוכיח אותו פגם ולהצביע כיצד הוא מתורגם לרשלנות בנסיבות המקרה הקונקרטי. לפיכך, גם נתיב התביעה הנזיקית נגד העירייה והמשטרה אינו פתוח לפניו.
עד היום לא ברור מדוע העצרת בוטלה
לכל האמור, הוסיף בית המשפט גם טעמים לדחיית התביעה לגופה. נקבע כי בכל הנוגע לטענות נגד חברת רשגד, הרי שכפי שנקבע לעיל אלו עומדות בסתירה חזיתית לניסיונו של עוה"ד עוזר להסתמך על החברה בניסיונו לנגח את העירייה והמשטרה. בנוסף, ממילא כל שעלה בידי עוזר להראות הוא שבין רשגד לבין המשטרה היו חילוקי דעות מקצועיים, אך אין בכך כדי להצביע על רשלנות בהכרח, בפרט כשעוזר כשל בהוכחה.
אשר לעירייה, עוזר לא הוכיח את דחייתו ב"לך ושוב" במשך חודשיים כפי שטען, וקל וחומר שאין ראייה שהעירייה התכוונה להפלותו. כמו כן, אין ראיה לכך שהעירייה סירבה לאשר את קיום האירוע בכל רחבי תל אביב, למעט בחלק בלתי מתאים בפארק צ'רלס קלור, שכן זו אישרה מגוון מקומות שבהם חפץ עוזר כגון רחבת הסינמטק ופארק הירקון, והוא זה שסבר כי הם אינם מתאימים.
בנוסף, הטענה כי ההפליה גלומה בעצם הדרישה לרישיון העסק אינה יכולה להתברר במסגרת תביעה כספית, אלא במסגרת עתירה מינהלית, וממילא לא הייתה בה כל הפליה או רשלנות וגם ניסיונו של עוזר להשוות לאירועי "המחאה החברתית" לא היה מבוסס.
גם בכל הנוגע לטענות עוזר נגד דרישת המשטרה להצבת גדרות של שני מטר ומימון מאבטחים, סבר השופט צימרמן כי אין בהן דבר. נקבע כי קיים קושי לבחון טענות אלה נוכח אי-הצגת אירועים אחרים שאליהם ניתן יהיה להשוות את התנהלות המשטרה באירוע הזה, ובכל מקרה עוזר לא הוכיח חוסר סבירות.
עוד הוסיף השופט צימרמן כי תנאי רישיון ההפגנה שהציבה המשטרה לא כללו גדרות או מאבטחים, וככל הנראה מדובר בדרישות שעלו בעל-פה בלבד בקשר עם הליכי רישיון העסק, שממילא לא הגיעו לכלל סיום. לבסוף, הוסיף בית המשפט כי לעוה"ד עוזר אין זכות לפיצוי בגין הנזקים שהוסבו לו בהיעדר ראיה לרשלנות. מה גם שאין קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לביטול העצרת ועד היום כלל לא ברור מדוע היא בוטלה.
עם דחיית התביעה, עוה"ד עוזר חויב לשאת בשכר טרחת עורכי הדין של הנתבעות, בסך כולל של 40 אלף שקל.
תא"מ 22656-02-13
לקריאה נוספת, ראו:
המדינה הראשונה בעולם: אורוגוואי תאפשר למכור ולצרוך מריחואנה
המפגינים ניצחו את עיריית תל אביב: לא תגבה יותר כסף על הפגנות בכיכר רבין
