ביהמ"ש דחה את גרסתו המופרכת של התובע, לפיה נכנס לשטח לרעות גמלים כשנפגע לפתע מפגז שנורה לעברו מטנק, וקבע כי התובע הסתכן מרצון כשהגיע למקום דווקא בעת ביצוע תרגיל הירי, במטרה לגנוב את נפלי הקליעים העשויים ממתכות יקרות
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את תביעתו של תושב הכפר ביר הדאג' שבנגב לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו מפגז טנק שנורה לעברו בשטח אש בסמוך לצאלים. השופטת דליה גנות דחתה את גרסתו של התובע לאירוע וקבעה כי הנזק לא נגרם מרשלנות כלשהי של המדינה וכי מדובר בגנבי מתכות שהגיעו לשטח על מנת לגנוב את נפלי הקליעים והסתכנו מרצונם.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע טען כי התאונה אירעה עקב רשלנותה של המדינה, שנמנעה מסימון השטח כשטח אש המשמש את צה"ל באימונים. גרסתו באשר לנסיבות הימצאותו בשטח אש צה"לי בעת ביצעו האימונים עלתה לראשונה רק בחקירתו בבית המשפט, מבלי שהופיעה קודם לכן בכתב התביעה או בתצהיר, ולפיה ביום האירוע יצא התובע עם בן דודו לרעות את הגמלים שלהם, כשלפתע נורה לעברם פגז טנק.
השופטת גנות דחתה את גרסתו של התובע וקבעה כי זו לא הוכחה, והיא אף אינה הגיונית ומלאת סתירות עד כי לא ניתן לתת בה אמון. כך, למשל, טענו התובע ובן דודו כי רעו כ-15 גמלים, אך לא סיפקו הסבר כלשהו באשר לגורלם לאחר נפילת הפגז שהוביל לפציעתו של התובע, ולא הצליחו להסביר מדוע רעו את הגמלים דווקא בשטח מדברי צחיח אשר אינו יכול לשמש כמרעה.
עוד ציינה השופטת כי התובע ובן דודו התחמקו בעקביות ממתן תשובות ברורות שיהיה בהן כדי לבסס את טענות התביעה, לרבות המיקום המדויק שבו שהו בעת האירוע. "נוצר הרושם כי התובע וקאיד סברו שאם ירבו במתן תשובות שעניינן 'לא יודע' או 'לא זוכר', ייקל על התובע להוכיח את תביעתו, ולא היא כמובן", כתבה השופטת גנות.
מכלול הראיות והעדויות הובילו את השופטת גנות למסקנה כי השניים הם גנבי מתכות, שהגיעו למקום דווקא בעת ביצוע תרגיל הירי על מנת לגנוב את נפלי הקליעים, העשויים ממתכות יקרות. השופטת ציינה כי עדי ההגנה הרחיבו בתיאור תופעת גניבת המתכות משטחי אש צה"ליים המבוצעת על ידי תושבי הפזורה הבדואית המתגוררים בסמוך לשטחי האש, עד כי צה"ל החל להתקין שלטי אזהרה מעץ ולא ממתכת.
השופטת גנות הדגישה כי אמנם אין ספק בקיומה של חובת זהירות של המדינה כלפי האזרחים הפוקדים את המקרקעין שהיא תופסת, אולם במקרה זה חובה זו לא הופרה. השופטת ציינה כי אינה נותנת אמון בעדות התובע כי לא הבחין בטנקים או בחיילים ולא שמע יריות במקום ולא ידע כי נכנס לשטח אש מסוכן. "מדובר בהצהרה שאיננה אמת, וזאת הן על סמך העובדות שהוכחו, והן על סמך חוסר אמינותם של התובע והעד היחיד מטעמו – קאיד – שלא הצטיינו באמינות ובאמירת אמת, וזאת על דרך ההמעטה, הכחישו עובדות שהוצהרו קודם לכן על ידם, סתרו עצמם שוב ושוב ועשו כל שלעיל ידם להותיר את פרטי האירוע ומיקומו בערפל, בניסיון ברור לעמעם את הפרטים הרלבנטיים כדי ליצור רושם של עוברי אורח תמימים שנפגעו על לא כל עוול בכפם, והכל על מנת לזכות בפיצוי כספי, מקום שאינם זכאים לו", כתבה השופטת בפסק הדין.
נוכח האמור, קבעה השופטת כי המדינה לא התרשלה בניהול התרגיל, ודינה של התביעה נגדה להידחות. למעלה מהצורך, הוסיפה השופטת וקבעה כי התובע הסתכן מרצון כשנכנס לשטח אף שידע בבירור כי מדובר בשטח אש, ולכן אין לחייב את המדינה בתוצאות הסיכון שהתממש וגרם לנזק.
עוד נקבע כי גם אילו היה נקבע כי המדינה התרשלה, הרי שלתובע יש אשם תורם מכריע שגרם לפציעתו, שכן בכניסתו לשטח האש הוא לא נהג כאדם סביר, אלא בחר לפעול בניגוד לכל הגיון ותוך מודעות לסיכון הכרוך בכך.
השופטת גנות הוסיפה כי בית המשפט לא היה מעניק סעד לתובע גם אם היה נקבע כי המדינה התרשלה, לאור הדוקטרינה לפיה מי שחטא אינו יכול ליהנות מפירות חטאו. במקרה זה, כניסתו של התובע לשטח היתה לצורך ביצוע עבירה פלילית, והתביעה שהגיש התבססה על מארג עובדתי שקרי.
התובע חויב בשכ"ט עו"ד בסך של 35 אלף שקל, בתוספת הוצאות המשפט.
