חדשות

ערעור על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות נדון בביהמ"ש העליון בגלגול שלישי. השופט אליקים רובינשטיין דחה את הדרישה לפעול להסרה מרשימת התפוצה כתנאי לקבלת פיצוי מלא וקבע כנקודת מוצא את סכום התקרה הקבוע ב"חוק הספאם" – 1,000 שקל לכל הודעה – על מנת לעודד אכיפה פרטית אפקטיבית של החוק

במסגרת בקשות רשות ערעור "בגלגול שלישי", הגדיל בית המשפט העליון באופן משמעותי את סכום הפיצוי שנפסק לשני נמענים שקיבלו כל אחד עשרות הודעות "ספאם" בדואר האלקטרוני. השופט אליקים רובינשטיין קבע כי נוכח תכליתו של הפיצוי להרתיע ולהלחם בתופעה המטרידה, יש לקבוע כנקודת מוצא את סכום התקרה שנקבע בחוק (1,000 שקל לכל הודעה), וממנו ניתן יהיה להפחית בנסיבות המתאימות. כמו כן, נקבע כי לא חלה במקרה זה על הנמען חובת הקטנת הנזק, אולם ניתן יהיה לשקול במסגרת פסיקת הפיצוי את העובדה שיכול היה בקלות יחסית ללחוץ על כפתור "הסרה מרשימת התפוצה".

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המבקשים הגישו (בנפרד) תביעות נגד המשיבים לבית המשפט לתביעות קטנות, בטענה להפרת סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), הידוע גם כ"חוק הספאם". זאת, לאחר שלטענתם, הם קיבלו מהמשיבים עשרות הודעות דואר "זבל" אלקטרוני, כל אחד, אשר הכילו תכנים פרסומיים מבלי שנתנו לכך את הסכמתם.

בית המשפט לתביעות קטנות פסק לטובת המבקשים פיצוי בסך כמה אלפי שקלים. במקרה של המבקש ברע"א 2904/14, פסק לו בית המשפט פיצוי של 8,250 שקל עבור 20 הודעות שקיבל, תוך שהביא בחשבון את העובדה שמדובר בהודעות דואר אלקטרוני וכי המבקש הוא עורך דין במקצועו. במקרה של המבקש ברע"א 3545/14 פסק לו בית המשפט פיצוי של 5,000 שקל עבור 40 הודעות שקיבל, תוך שנתן דעתו לחוסר תום ליבו של המבקש בכך שלא פעל על מנת להקטין את נזקו על ידי לחיצה על כפתור "הסרה מרשימת התפוצה" שנכלל בהודעות עצמן.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשות רשות הערעור שהגישו המבקשים, ואלה פנו בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, הנוגעת לשאלת היקף הפיצויים שנפסקו להם.

מטרד ציבורי כלל עולמי

השופט אליקים רובינשטיין קיבל את הערעורים וקבע כי יש להגדיל את סכומי הפיצוי שנפסקו לטובת המבקשים. השופט הדגיש כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק במקרים המעוררים שאלה כללית החורגת מד' אמותיהם של הצדדים, בפרט בכל הנוגע להליכים שהתנהלו בבית המשפט לתביעות קטנות, שבו גם הערעור הראשון לבית המשפט המחוזי הוא ברשות. עם זאת, לדעת השופט רובינשטיין, בערעורים שהוגשו קיימת חשיבות ציבורית הנוגעת לסוגית אכיפתו של סעיף 30א לחוק התקשורת ובסוגית פסיקתם של פיצויים לדוגמה לפיו, המצדיקה דיון בגלגול שיפוטי שלישי.

לגופו של עניין, הזכיר השופט רובינשטיין כי המודל שנבחר בסעיף 30א האמור הוא "Opt in" הנהוג גם באיחוד האירופי, לפיו נדרשת הסכמתו המפורשת של הנמען לצורך שיגור דבר פרסומת לתיבתו. לכן, העובדה שהמבקש לא ביקש מהמפרסם להסירו מרשימת התפוצה אינה מעלה או מורידה לעניין עצם החבות, וזאת בניגוד למודל האמריקאי של "Opt out" המאפשר לשלוח הודעות פרסומת אלא אם הודיע הנמען כי הוא מסרב לקבלן.

עוד צוין כי הסעיף נוסף לחוק על רקע תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות רשתות תקשורת שהפכה בשנים האחרונות למטרד ציבורי כלל עולמי, והמעוררת בעיות במישורים שונים כגון אבטחת מידע, פגיעה בפרטיות, הטרדה ועוד. ההסדרים שקבע המחוקק להתמודדות עם התופעה הם במישור הפלילי וגם האזרחי, כאשר במישור האזרחי נקבע כי ניתן לפסוק פיצויים לדוגמה ללא הוכחת נזק (סעיף 30א(י)). לדעת רובינשטיין, פיצוי זה נועד לעודד אכיפה פרטית, הנתפסת בעיני המחוקק ככלי האפקטיבי ביותר ליישום החוק ואכיפתו, והוא אף עולה בקנה אחד עם העובדה ש"דבר הפרסומת" המשוגר לנמענים נועד לגרום למפרסם להתעשרות שלא כדין.

השופט רובינשטיין ציין עוד כי החוק קובע תקרת פיצוי של 1,000 שקל בעד כל הפרה. לשיטתו,

אין צורך לקבוע הנחיה גורפת באשר להיקף הפיצוי, אולם במסגרת זו יש לתת ביטוי חזק ומוחשי לכך שהמחוקק ראה בו כלי אכיפה מרכזי ואמצעי אפקטיבי להרתעת הרבים, ולכן הדברים אינם יכולים להשאר ברמה ההצהרתית. לפיכך, על בתי המשפט לראות ברף העליון האמור של 1,000 שקלח נקודת מוצא, שממנה ניתן יהיה להפחית במקרים המתאימים.

הפיצוי יתועל לטובת הציבור

השופט רובינשטיין דחה את קביעת בית המשפט לתביעות קטנות כי יש להפחית את סכום הפיצוי עקב אי עמידה בחובת הקטנת הנזק, וקבע כי היות שמדובר בפיצויים שאינם נגזרים ישירות ממידת הנזק הקונקרטי, אין על הנפגע חובה שבדין להקטין את נזקו. לא זו אף זו, הדברים נכונים פי כמה מקום שבו מדובר בפיצויים "לדוגמה", אשר מטרתם להרתיע את הרבים מפני הפרת החוק. לצד זאת, ציין השופט, לא מן הנמנע שבמסגרת קביעת גובה הפיצויים ישקלו בתי המשפט בין היתר גם את העובדה שהמפרסם איפשר להסיר את שמו של הניזוק מרשימת התפוצה בקלות יחסית, והדגיש כי חובת הקטנת הנזק כשלעצמה אינה קיימת בדין.

בשולי הדברים הוסיף רובינשטיין כי יש אשר אולי יראו בתביעות אלו מקור הכנסה נאה בטרחה מועטה, ולכן ראוי היה לו המחוקק נתן לכך דעתו ואיפשר לבתי המשפט במקרים המתאימים לפסוק חלק מהסכומים לטובת מטרות ציבוריות כגון עמותות ששמו להן למטרה להילחם בתופעת הספאם באופן קונקרטי, או למען הגנת הפרטיות. זאת, בדומה להסדר הקבוע בתחום התובענות היצוגיות המאפשר במקרים מסוימים פסיקת "סעד לטובת הציבור". עם זאת, כל עוד מנגנון זה אינו בנמצא יש לשלם את הפיצוי לנפגע הקונקרטי, אולם גם במקרה זה ניתן לשקול במסגרת קביעת גובה הפיצוי את העובדה שתובע פלוני מייצר תביעות חדשות לבקרים באופן המעלה חשד לתאוות רווח אישי. אין גם מניעה להציע לצדדים על דרך הפשרה תרומה חלקית למטרה ציבורית.

מן הכלל אל הפרט, סבר השופט רובינשטיין כי בעניינו של המבקש ברע"א 2904/14 לא היה מקום לזקוף לזכות המשיבים את העובדה שמדובר בהודעות דוא"ל או שהמבקש הוא עורך דין. זאת, שכן סעיף 30א אינו מבחין בין אמצעי המדיה השונים, והיותו של המבקש עורך דין אינה מעלה או מורידה לעניין היקף הפיצוי. לפיכך, הגיע למסקנה כי הפיצוי שנפסק לו היה על הצד הנמוך ולכן יש מקום להתערב ולהגדילו לכדי 17,500 שקל. אשר למבקש ברע"א 3545/14, סבר רובינשטיין כי העובדה שהמשיבים אפשרו בקלות יחסית את הסרת שמו של המבקש מרשימת התפוצה מצדיקה להפחית במידת מה מסכום הפיצוי שלו, אולם לא במידה כה רבה כפי שנעשה. לפיכך, נפסקו לו  500 שקל לכל הודעה, ובסך הכל 20 אלף שקל עבור כל 40 ההודעות שקיבל.

רע"א 2904/14

לקריאה נוספת, ראו:

גולשת שקיבלה עשרות הודעות פרסומיות בדואר האלקטרוני תפוצה ב-10,000 שקל 

הפיצוי בייצוגית בעניין "חוק הספאם": עוד דיוור ישיר של קמפיינים לכלל הציבור