שופטת בימ"ש השלום חנה לפין הראל מתחה ביקורת חריפה על חברת הביטוח הפניקס, שהמשיכה לנהל את ההליך המשפטי עד סופו למרות שלא היו לה כל ראיות למרמה מצד המבוטחת, וחייבה אותה בהוצאות של 10,000 שקל לאוצר המדינה בגין ניהול הליכי סרק
"בימים אלו התפרסם על ידי משרד האוצר דו"ח המתייחס למידת היענות חברות הביטוח לתביעות המוגשות אליהן על ידי מבוטחיהן, בענפי הביטוח השונים. תיק זה הוא אחד מאותם מקרים שלא היה צריך להגיע לבית המשפט ובוודאי לא להתנהל עד סופו". כך פתחה השופטת חנה חפין הראל מבית משפט השלום בחיפה את פסק דינה, שבו מתחה ביקורת נוקבת על התנהלותה של חברת הביטוח הפניקס וחברות הביטוח בכלל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
מכוניתה של התובעת עלתה באש ונשרפה כליל בעת שחנתה בחצר בית הוריה. השריפה גרמה לנזק גם לבית, אולם חברת הביטוח הפניקס סירבה לשלם את תגמולי הביטוח בטענה כי מדובר בתביעת תרמית.
במהלך ניהול המשפט הסכימה הפניקס לשלם לתובעת את כל תביעתה, אך דחתה את הבקשה לתשלום ריבית מיוחדת או הוצאות עונשיות ופיצוי בגין עוגמת הנפש. לטענת החברה, חשדותיה היו סבירים לאור התנהלותו הבלתי מקצועית של סוכן הביטוח, שהזמין שמאי פרטי ולא שמאי מטעם החברה ולא דיווח בזמן אמת על האירוע.
פרקטיקה של התשת מבוטחים
השופטת חנה לפין הראל קיבלה את התביעה וחייבה את הפניקס לשלם לתובעת ריבית מיוחדת, פי שלושה מהריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק, על תגמולי הביטוח שהיתה צריכה לשלם. בנוסף, חויבה החברה לשלם לתובעת פיצוי בסך של 6,000 שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, והוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 10,000 שקל.
"חוק חוזה הביטוח הוא חוק אשר נועד להגן על המבוטחים. חברות הביטוח חייבות לנהוג בתום לב ולא להתיש את מבוטחיהן", כתבה השופטת בפסק הדין. "עשרות ואולי מאות פסקי דין מוכיחים את חברות הביטוח על התשת מבוטחים, על התנהלת שלא בתום לב, משיכתם לבית המשפט כדי 'שיאלצם' להתפשר וכו', אך 'הכלבים נובחים והשיירה עוברת' וכאילו כלום".
השופטת ציינה כי מדובר אכן בהליך סרק שלא היה צריך להתנהל, בוודאי לאחר שהוכח כי סוכן הביטוח הודיע לחברה על האירוע יום לאחר מכן. לשיטתה, התנהלותה של חברת הביטוח היתה בתום לב עד אשר קיבלה את דו"ח החוקר. הזמנת השמאי הפרטי יכולה לעורר חשד והעובדה שלא יכלה לבדוק בעצמה את המכונית או שרידיה יכולה להגביר חשד והיתה הצדקה לא לשלם מיד ולשלוח לחוקר. אולם, החוקר נשלח רק כחודשיים לאחר מכן והדו"ח שהגיש היה חלקי, חסר ולא מקצועי, ומכאן שהיה עליה להשלים את החקירה או לשלם את תגמולי הביטוח ולייתר את הצורך בתביעה.
"ניתן לומר כי מלכתחילה, התנהלות הסוכן אשר לו ולתובעת היתה טבעית ואנושית, בנסיבות אירוע טראומטי של שריפת מכונית בחצר הבית, נראית לנתבעת היושבת הרחק מהמקום מחשידה וזאת ניתן לקבל", כתבה השופטת. "ניתן בדוחק רב לומר כי עדיין לא חצתה את הגבול שבין אטימות ואדישות לחוסר תום לב כאשר החלו ההליכים והוגשה התביעה. אך מאז שקיבלה את כתב התביעה על כל המסמכים לעומת חוסר כל ראיות למרמה, והנתבעת המשיכה בהליכים, נחצה הקו. ה'מלחמה' המשפטית אותה ניהלה הנתבעת 1, כאשר בידיעתה כבר כי אין לה כל ראיות למרמה היא ניצול הליכי המשפט לרעה, ובהתנהלות בחוסר תום לב גם כלפי בית המשפט".
"רבו הרמאים והנוכלים והציבור סובל"
השופטת לפין הראל הדגישה כי התנהלותה המתישה של חברת הביטוח גרמה לתובעת לנזקים כספים ולעוגמת נפש, בכך שרק עכשיו, כשנתיים לאחר האירוע, היא זוכה לקבל את תגמולי הביטוח המגיעים לה כדין.
דבריה הקשים של השופטת לא הופנו רק כלפי הפניקס, אלא כלפי כל חברות הביטוח, המערימות קשיים על מבוטחיהן בדרך לקבלת פיצוי. "אדם מבטח את רכושו על מנת שבעת צרה תהיה לו עזרה ותרופה, אך נדמה כי חברות הביטוח רואות במבוטחיהן 'אויב' שיש להילחם בו בכל האמצעים ולא כמי שהן אמורות להתייצב לצידו בעת צרה", כתבה השופטת. "אני ערה לכך כי רבו הרמאים והנוכלים המנסים להונות את חברות הביטוח ולהוציא מהן כספים שאינם מגיעים להם וכי בגללם סובל ציבור שלם והגון אשר שם יהבו ומבטחו בחברות הביטוח, ופעם אחר פעם נכזב (אלמלא כן לא היו בתי המשפט מוצפים בתביעות רבות כל כך כנגד חברות הביטוח)".
השופטת הדגישה כי יש הצדקה מלאה לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש לתובעת, אשר על לא עוול בכפה, עד היום, לא זו בלבד שניזוקה כספית, גם הושפלה וכבודה נרמס בשל הטחת אשמת מרמה ללא בסיס.
באשר לסוכן הביטוח, קבעה השופטת לפין הראל כי זה פעל כדין ואף למעלה מכך, באנושיות ובמקצועיות כלפי התובעת, וכי אין כל פסול בהזמנת השמאי הפרטי.
