האגודה לזכויות האזרח ועמותת קו לעובד מבקשות מביה"ד הארצי לעבודה להצטרף כידידי ביהמ"ש לערעור נגד פסק הדין שאישר התקנת שעון נוכחות ביומטרי במקום העבודה: "פסק הדין התיר למעסיק, בלא הנד עפעף, לחצות את קו הגבול שקיים בינו לבין גוף העובדת"
האגודה לזכויות האזרח ועמותת קו לעובד מבקשות להצטרף כ"ידיד בית המשפט" לדיון בערעור נגד פסק הדין של בית הדין לעבודה המתיר התקנת שעון נוכחות ביומטרי במקום העבודה. בבקשת ההצטרפות שהוגשה לבית הדין הארצי טענו שני הארגונים כי "פסק הדין הוא חסר תקדים במובן זה שהוא מתיר למעסיק, בלא הנד עפעף, לחצות את קו הגבול שקיים בינו לבין גוף העובדת. אבל מעבר לכך, פסק הדין עלול להתפרש כהכשר וכעידוד לפרקטיקות פסולות, שבהן מפעילים מעסיקים טכנולוגיות מעקב חדשות וכופים אותן בניגוד לדין.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
עיריית קלנסווה החליטה להשתמש בגוף האנושי כאמצעי לרישום נוכחות בעבודה והודיעה על הנהגת שעון נוכחות ביומטרי. העובדות וההסתדרות פנו לבית הדין האזורי לעבודה, אך זה דחה את התביעה וקבע כי "אין בשימוש בשעון המבוסס על טביעות אצבע של העובדים משום פגיעה בעובדים, בפרטיותם ובכבודם". השופטת אריאלה גילצר-כץ פסקה כי למרות שנטילת טביעות אצבעותיו של אדם שלא בהסכמתו אכן מהווה פגיעה בזכותו לפרטיות, הרי שמדובר בהליך אלקטרוני שאינו דומה לנטילת אמצעי זיהוי על פי חוק סדר הדין הפלילי והדבר מצוי במתחם הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק (ס"ק 49718-11-12).
ההסתדרות ערערה על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה, ושופטיו צפויים להכריע בסוגיית שעון הנוכחות הביומטרי. לדברי המבקשים להצטרף להליך, מדובר בפעם הראשונה שניתנה הכרעה שיפוטית בסוגיה החדשה. אמנם, לפני מספר שנים נדרש השופט יצחק לובוצקי מבית הדין בתל אביב למקרה דומה ושאל: "למה להיכנס לשדה מוקשים ולנסות להוכיח שצריך זיהוי ביומטרי, במקום שאינו על גבול איראן ואינו עוסק בסודות מדינה?", אבל במהלך הדיון הסכים המעסיק לבחון את העניין מחדש והתיק הסתיים בהסכמה וללא הכרעה שיפוטית.
בבקשת ההצטרפות טוען עו"ד אבנר פינצ'וק כי "ניסיון החיים מלמד שהתשוקה לפקח ולשלוט מולידה מדי יום חידושים ו'פטנטים', שרק אתמול לא העלנו אותם על הדעת, ולא כל שכן את האפשרות שיהפכו לחלק מהפררוגטיבה הניהולית. וכל אימת שטכנולוגיה חדשה מוכנסת לשימוש במקומות העבודה, הדבר נעשה בדרך של 'הנחתה' ותוך התעלמות ממושכלות יסוד ומעקרונות הגנת הפרטיות במקום העבודה".
בית הדין לעבודה ציין אמנם ש"העובדים, שהנם ברובם נשים בדרגות שכר נמוכות, רואים בכך מעשה של השפלה, ביזיון וחוסר אמון", אולם הוסיף כי "נראה כי תחושה סובייקטיבית זו של עובדים בודדים אינה נחלת הכלל – הראיה כי עובדים רבים במשק... חותמים מדי בוקר וערב באמצעות טביעת אצבע".
לדברי עו"ד פינצ'וק, "עלינו לנקוט בזהירות מופלגת ולהיזהר מיצירת נורמה משפטית, הנסמכת על פרקטיקות לא חוקיות של מעסיקים. בית הדין לעבודה ראה בתלונות אלו עדות ל'"תחושה סובייקטיבית' חסרות נפקות נורמטיבית. בכך ניתנה עדיפות לפרקטיקות דכאניות של המעסיקים על פני עדות העובדות על אודות הפגיעה שנגרמת להן".
עו"ד פינצ'וק העיר כי "מרבית התלונות שהמבקשות קיבלו לאורך השנים בהקשר של פרטיות במקום העבודה ובפרט בהקשר הנדון, היו של נשים – נשים שביטאו חוסר אונים ותחושת השפלה הן בשל החשיפה והמעקב, והן בשל האופן שבו המעסיק כפה עליהן 'להסכים' להם. עובדה זו, ביחד עם השפה והביטויים שמשמשים נשים כדי לתאר את תחושת הפגיעה … ראויים לכל הפחות להתייחסות ומצווים עלינו לנהוג בהם בכובד ראש. לא לבטלם כפי שעשה, למשל, מנהל במקום עבודה: 'העובדת העלתה כל מיני טענות מגוחכות. היא אמרה שהיא לא רוצה שאני אפלוש לגופה'. לאור המציאות המצערת שבה שיעור הנשים הולך ופוחת ככל שמטפסים במעלה המדרג הארגוני – יוצא שבדרך כלל נשים הן אלו שמבטאות 'תחושות סובייקטיביות' ו'מגוחכות' בעיני המעסיק, וגברים הם אלה שקובעים את 'העובדות בשטח'".
לקריאה נוספת, ראו:
ביה"ד לעבודה: מעסיק רשאי לדרוש מעובדיו לרשום נוכחות בחתימה ביומטרית
עיריית שדרות: עובד שלא יחתום על שעון נוכחות ביומטרי לא יקבל שכר
