התובע, עובד אגד, התאמן בחדר הכושר שהחברה העמידה לרווחת עובדיה ונגרם לו קרע בכתף. ביהמ"ש קבע כי חדר הכושר התרשל בכך שלא דרש אישור רפואי, שהיה מגלה פגיעה קודמת ומסייג את כשירותו של התובע לבצע את התרגיל שגרם לתאונה
בית משפט השלום חייב את חברת אגד לפצות עובד שלה שנפגע בחדר הכושר שהיא מפעילה לרווחת העובדים, בסך של 248 אלף שקל. השופטת ג'ני טנוס קיבלה את טענת התובע כי הוא לא נדרש להציג אישור רפואי על כשירותו להתאמן, ולו היה עושה כן היה יודע ומיידע את מדריך חדר הכושר כי הוא מוגבל בתרגילים מסוימים לאור פגיעה קודמת בשריר הכתף, והתאונה היתה נמנעת.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע, סדרן ונהג אוטובוס אגד, התאמן בחדר הכושר שבבניין התחנה המרכזית חוף הכרמל, שאותו מפעילה אגד לרווחת עובדיה. בעת ביצועו תרגיל בשכיבה על הגב עם משקולות, ותוך כדי הרמת מוט עם משקולות במשקל של 30 ק"ג מעבר לראש ובחזרה לכיוון בית החזה, חש התובע כאב עז בכתף ימין. הוא עדכן את מדריך חדר הכושר, והלה הודיע לו כי מדובר כנראה במתיחת שריר.
משהכאבים לא חלפו, פנה התובע לקבלת טיפול רפואי שבועיים לאחר האירוע. רק לאחר עשרה חודשים, לאחר שבירור רפואי קודם לא העלה דבר, גילתה בדיקת MRI כי לתובע נגרם קרע בשריר, ונותרה לו נכות אורתופדית לצמיתות בשיעור של 10% בגין כאבים והגבלה בתנועות כתף ימין.
התובע הגיש תביעה נגד אגד, באמצעות עו"ד אלון הוברמן, ובה העלה טענות שונות לגבי הפגמים שהתגלו באופן שבו התנהלו האימונים בחדר הכושר, שהביאו בסופו של דבר לקרות התאונה. בין היתר, ציין התובע אי הקפדה על מצד המדריך על משטר חימום של המתאמנים לפני כל אימון, היעדר תוכנית עבודה לאימונים ועוד.
השופטת ג'ני טנוס דחתה את רוב הטענות והתמקדה בשתיים מהן שיש בהן כדי להשליך באופן ישיר על שאלת האחריות – היעדר אישור רפואי לכשירות המתאמן והיעדר פיקוח צמוד של המדריך.
השופטת קיבלה את טענת התובע כי הוא לא נדרש להמציא אישור רפואי מרופא מוסמך, וקבעה כי הצורך בהמצאת תעודה רפואית אינה בגדר דרישה צורנית שאין מאחוריה תכלית כלשהי, אלא היא דרישה מהותית שאילו הקפידה אגד על קיומה עם קבלת התובע לחדר הכושר שלה, יש להניח בוודאות גבוהה כי התאונה היתה נמנעת.
חוות דעת של המומחה מטעם אגד העלתה כי לתובע היתה פגיעה קודמת בכתף ימין, שהיתה משמעותית לקרע המאוחר יותר שנגרם לשריר. התובע ציין מפורשות כי אילו היה פונה אליו אדם במצבו של התובע לקבלת אישור להתאמן בחדר כושר, הוא היה מזהיר אותו ממצבו ומסייג את האישור הרפואי. לאור זאת, קבעה השופטת כי אילו היתה אגד מקפידה לקיים את חובתה על פי דין ודורשת לקבל אישור רפואי כתנאי לתחילת האימונים, קרוב לוודאי שהתובע היה מקבל תעודה רפואית מסויגת האוסרת עליו לאמן את שרירי הכתף.
השופטת קיבלה גם את הטענה כי התרגיל הספציפי שביצע התובע דרש השגחה וביקורת צמודה של המדריך, שהיה אמור להורות לתובע לבצע את התרגיל עם משקל נמוך בהרבה.
לאור האמור קבעה השופטת טנוס כי אגד התרשלה כלפי התובע, וכי התרשלות זו היא שהביאה להתרחשות התאונה ולנזק שנגרם בעטיה.
יחד עם זאת, קבעה השופטת כי גם התובע תרם בהתנהגותו לאירוע התאונה, בכך שלא הפעיל שיקול דעת ולא עצר את האימון למרות הקושי והמשקל הכבד, ולכן העמידה את אשמו התורם על 30%.
השופטת העמידה את סכום הפיצוי על סך של 248 אלף שקל, ובנוסף חייבה את אגד בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% מהסכום שנפסק.
