חברת טבע הדברים תבעה מהוט פיצוי של 20 מיליון שקל לאחר שלטענתה זו "קברה" את ערוץ הטלוויזיה שהפיקה באפיק לא אטרקטיבי, לא פרסמה את שידוריו ולא שידרה לו קדימונים בערוצים אחרים. ביהמ"ש: "הטענות מנותקות מהמציאות, הערוץ לא הצליח לעמוד בתחרות ולהניב הכנסה שתצדיק את פעילותו"
בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה של חברת "טבע הדברים" לחייב את הוט לפצותה ב-20 מיליון שקל, בטענה כי זו הכשילה באופן מכוון את ערוץ הטלוויזיה שהפיקה טבע הדברים, על ידי כך שמיקמה אותו באפיק לא אטרקטיבי, לא פרסמה את שידוריו בעיתונות ולא שידרה לו קדימונים בערוצים אחרים. השופטת ענת ברון קבעה כי הוט לא הפרה את חובותיה כלפי טבע הדברים וכי התובעת כלל לא הצליחה להוכיח את הקשר הסיבתי בין ההפרות הנטענות לנזק או אף את הנזק הנטען עצמו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
טבע הדברים היא המוציאה לאור של המגזינים "טבע הדברים" ו"ילדי טבע הדברים", והמפיקה של סרטי טבע ומסעות לטלוויזיה. בשלב מסוים, ביקשה החברה להקים ערוץ טלוויזיה שיימכר לחברות התקשורת יס או הוט. לשם כך, גייסה החברה כספים והשקיעה מיליוני דולרים בהפקת תכניות ויצירת לוח משדרים אטרקטיבי שיעורר את עניינן.
ההשקעה לא נשאה פרי ואף אחת מחברות התקשורת לא רכשה את הערוץ. בעקבות כך, פנה מנהל טבע הדברים למועצה לשידורי כבלים ולוויין וקיבל רישיון מיוחד לשידור הערוץ באופן עצמאי. כשהרישיון בידה, גייסה החברה לטענתה מאות צלמים, עורכים ומגישים, הקימה אולפן צילום ושידור וחדרי עריכה והשקיעה מיליוני שקלים בהפקת תכניות ובשידור הערוץ. לאחר מכן ניהלה התובעת משא ומתן עם חברת הוט והגיעה עמה לטיוטת הסכם לפיה הערוץ ייפתח לצפיית מנויים בתשלום תוך חלוקת הרווחים בין השתיים.
בתקופה הראשונה שודרו שידורי ניסיון של הערוץ, במהלכם היה השידור פתוח לצפייה לכלל מנויי הוט, ומאוחר יותר שודר הערוץ למנויים בלבד. עם זאת, בתוך זמן קצר התחוור למנהל החברה כי הערוץ אינו מצליח לגייס מספיק מנויים על מנת לכסות את עלויות ההפקה ולכן החליט לשנות את המודל העסקי של פעילותה: הוא הגיע להסכמה עם הוט כי הערוץ ייפתח לצפייה חופשית של כלל מנוייה, מבלי שטבע הדברים תקבל תשלום כלשהו עבור השידור ומבלי שהוט תגבה ממנה דמי שימוש ברשת הכבלים. בהיעדר הכנסה ממנויים, מימנה טבע הדברים את פעילות ההפקה והשידור באמצעות שיתופי פעולה עם גופים מסחריים ואחרים.
כשנה לאחר מכן, ניתנה החלטת שר התקשורת בנושא דמי השימוש המגיעים להוט עבור העברת שידורי הערוץ, ומכאן החלו הליכים משפטיים בין הצדדים כשהתובעת מצידה ניסתה לתקוף את החלטת השר והוט הגישה תביעות לתשלום דמי השימוש המגיעים לה. במקביל, הפסיקה הוט את שידורי הערוץ בשנת 2008 על רקע הסכסוך הכספי על דמי השימוש.
מיקום לא אטרקטיבי בלוח הערוצים
טבע הדברים הגישה תביעה נגד הוט לפיצוי בסך של 20 מיליון שקל בטענה כי זו פעלה בדרכים שונות במטרה להכשיל את הצלחתו של הערוץ ולהביא לסגירתו. זאת, בין היתר על ידי אי שידור קדימונים לתכניות, אי פרסום הערוץ בלוחות השידורים, שיבוצו באפיק 48 באופן שרירותי, אי אספקת שירות לקוחות וגיבוי טכני לערוץ והטלת קשיים על גיוס מנויים וחיוב מנויים קיימים. לטענת טבע הדברים, הדבר נבע מכך שזמן קצר לאחר עליית הערוץ לאוויר הציעה חברה אחרת להוט לשדר מספר ערוצים מעולם תוכן דומה (ערוצי הבריאות, האוכל, הטיולים, החיים הטובים, והנשים), ומתוך מחשבה כי ערוצים אלה יהיו רווחיים יותר עבורה החליטה הוט להכשיל את הערוץ של התובעת ולהחליפו.
הוט, מצדה, הגישה לצד כתב הגנתה תביעה שכנגד, לתשלום דמי שימוש ברשת הכבלים בתקופת פעילותו של הערוץ, בתקופה של כתשעה חודשים לפני הפסקת שידוריו.
השופטת ענת ברון דחתה את התביעה וקיבלה את תביעתה של הוט לתשלום דמי השימוש. השופטת קבעה כי הוט לא הפרה חובות כלשהן ביחסיה עם טבע הדברים כבעלת רישיון מיוחד. כך, למשל, שיבוצו של הערוץ באפיק 48 היה מוסכם בין הצדדים בחוזה ביניהם, ומלבד זאת כלל לא חלה על הוט חובה כלשהי למקם את הערוץ באפיק "אטרקטיבי" יותר, קרי בין עשרים הערוצים הראשונים.
השופטת הוסיפה כי אף שהערוץ לא מוקם בין הערוצים הפותחים, הרי שהוא מוקם בקרבה לערוצים יוקרתיים ואטרקטיביים בעלי תכנים מסוגו, ולא מן הנמנע כי מיקום זה דווקא הצמיח תועלת לתובעת בכך שהערוץ נחשף בפני קהל יעד המתאים למאפייניו, ולא רק בפני קהל אקראי.
עוד קבעה השופטת ברון כי לא נמצא יסוד לטענה שלפיה הוט כשלה לפרסם את שידורי הערוץ בעיתונות כפי שפרסמה וקידמה את ערוציה שלה, שכן לא נסתרה גרסתה של הוט לפיה העבירה את לוחות המשדרים של כל הערוצים המשודרים על ידה לעיתונים השונים – וכל עיתון הוא שבחר אלו לוחות משדרים לפרסם. בנוסף, למרות שאין חולק כי הוט לא שידרה קדימונים צולבים לערוץ, הרי שעל פי כללי התקשורת חובת שידור הקדימונים הצולבים חלה על הוט רק במסגרת "השידורים העצמיים" שלה.
חברה על סף קריסה כלכלית
השופטת ברון ציינה כי טבע הדברים כלל לא נתנה את הדעת בטיעוניה לשאלת הקשר הסיבתי שבין ההפרות הנטענות לבין כישלונו של הערוץ. בעניין זה, סברה השופטת כי הטענה שלפיה הסיבה לכישלון הערוץ היא האפיק שבו שובץ בממיר, אי פרסומו של לוח המשדרים בעיתון, אי שידור קדימונים והעובדה שלא ניתנו לתובעת שירותי חיוב וגבייה – היא לחלוטין מנותקת מן המציאות. עוד הוסיפה השופטת כי הרושם העולה הוא שחזונו של מנהל החברה לגבי הערוץ סימא את עיניו מהעובדה הפשוטה שהערוץ כשל מכיוון שלא הצליח לעמוד בתחרות ולגייס די מנויים שיניבו הכנסה שתצדיק את פעילותו. מעבר לכך, התעקשותו של המנהל לייחס להוט כוונה או ניסיון "לייבש" את הערוץ כלשונו ו"להחביא" אותו במחשכים היא אף חסרת היגיון כשלעצמה.
השופטת דחתה גם את שיעור הנזק הנטען על ידי טבע הדברים, אשר נתמך בחוות דעת מומחה מטעמה, וקבעה כי מדובר בחוות דעת הערוכה באופן רשלני ומגמתית באופן בולט שלא ניתן לסמוך על האמור בה, בניגוד לחוות דעת המומחית מטעם הוט. לאור האמור, קבעה השופטת כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי נפל פגם בהתנהלותה של הוט, וגם לא כי פגם כנטען הוא שהסב לה נזק כלשהו.
השופטת קיבלה את תביעתה של הוט נגד טבע הדברים לתשלום דמי שימוש וקבעה כי קיימת הצדקה ממשית להטיל גם על מנהלה של התובעת אחריות אישית לתשלום דמי השימוש, מאחר שהלה פעל ברשלנות ובחוסר תום לב בניהול עסקיה באופן שהביא לריקון קופתה. כך, נקבע שם כי למרות שמסוף שנת 2004 התובעת הייתה מצויה על סף קריסה כלכלית, המשיך זה בשידורי הערוץ ואף נקט בכל האמצעים על מנת לעכב את הפסקת שידוריו תוך שנכנס להתחייבויות נוספות. השופטת הוסיפה כי לא יכול להיות חולק שהמנהל הוא הרוח החיה מאחורי טבע הדברים, וכי הוא בלבד זה שכיוון את מעשיה ופעולותיה ומי שאחראי להתנהלותה.
לאור האמור, קבעה השופטת כי טבע הדברים ומנהלה ישלמו להוט ביחד ולחוד סך של 1.75 מיליון שקל, בצירוף 40 אלף שקל הוצאות משפט.
