האישה מסרבת מזה שנים להתגרש כדי לא לאבד את חלקה בפנסיה של בעלה. ביהמ"ש נעתר לתביעת הבעל והגדיל את שיעור הפיצוי שיקבל מאשתו בשל שינוי נסיבות – הוא נפרד מבת זוגו בעשרים השנים האחרונות וגילה כעת כי הוא מתקשה להכיר נשים בשל מצבו האישי
בית המשפט לענייני משפחה הגדיל את שיעור הפיצויים שעל סרבנית גט לשלם לבעלה בגין כל חודש שבו תעמוד בסירובה להתגרש, מ-350 שקל לחודש ל-3,000 שקל בחודש. הגדלת הפיצוי נדרשה עקב שינוי הנסיבות – הבעל שנפרד מבת זוגו בעשרים השנים האחרונות חזר לשוק הפנויים פנויות, וגילה שהעובדה שהוא עדיין נשוי מונעת מנשים ליצור איתו קשר.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בני הזוג נישאו בשנת 1971 ונפרדו בשנת 1994. כשלוש שנים לאחר מכן חויבה האישה בגט על ידי בית הדין הרבני הגדול. כעבור שנתיים נוספות הגיעו השניים להסכם שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו הם יתגרשו לאחר שבית המשפט לענייני משפחה יכריע בתביעה הרכושית ביניהם. הכרעה זו ניתנה ב-2005, אולם האישה סירבה לקבל את הגט.
בשנת 2008 קיבל הבעל היתר לשאת אישה נוספת על ידי בית הדין הרבני הגדול. משהאישה התמידה בסירובה לקבל גט, הגיש הבעל נגדה תביעת נזיקין בסך של 300 אלף שקל.
גיבנת שמרתיעה נשים
בית המשפט קיבל את התביעה בחלקה ופסק לבעל פיצוי בסכום מצומצם. בפסק הדין נקבע כי מאחר שבית הדין הרבני אסר על הבעל לשאת את בת זוגו הנוכחית לאישה, היות שהוא חי עמה חיי אישות בעת שהיתה נשואה לאחר, הרי שהמניעה שלו להינשא לה לא נובעת מסירובה של אשתו להתגרש. לפיכך, קבע בית המשפט, הפגיעה בו מסרבנות הגט של אשתו היא מצומצמת. בהתאם לכך, חויבה האישה בפיצוי של 15 אלף שקל בלבד, וכן בפיצוי של 350 שקל לחודש בגין כל חודש שבו תעמוד בסירובה להתגרש.
ביולי 2013 נפרד הבעל מבת זוגו והתברר לו שכעת, העובדה שהוא עדיין נשוי מפריעה לו להכיר נשים אחרות, הנרתעות מיצירת קשר עמו. הבעל פנה לבית המשפט ודרש להגדיל את סכום הפיצוי שבו תחויב האישה עד שתקבל את הגט. "נגרם לי נזק בכך שהיום כשאני יוצא לשוק החופשי אני צריך לספר סיפורים לבחורות שאיתן אני יוצר קשר. יש מאחורי גיבנת", טען הבעל בעדותו בבית המשפט. לטענתו, מאז הפרידה הוא נפגש עם עשרים נשים לפחות, אך לאחר שהוא מספר להן שלמעשה הוא עדיין נשוי, "זה משפיע לרעה".
האישה נימקה את סירובה בכך שהיא תיפגע כלכלית מהגירושין. זאת, מאחר שהיא מקבלת מחצית מגמלת הפנסיה שלו ממשרד הביטחון, ואם הבעל ילך לעולמו לפניה והיא תהיה גרושה, היא לא תהיה זכאית יותר לקבל את חלקה בפנסיה שלו.
סגן הנשיאה, השופט נפתלי שילה, קיבל את התביעה וחייב את האישה לשלם פיצוי בסך של 3,000 שקל מידי חודש.
גברים מקבלים פחות
השופט ציין כי על פי הפסיקה, כאשר הגבר סרבן גט, הפיצוי הממוצע הוא כמעט פי שלושה מסכום הפיצוי שנפסק כאשר האישה היא סרבנית. הפיצוי לגבר שאשתו מסרבת לקבל את גיטה, עומד על סכום ממוצע של 25 אלף שקל לשנה ורק במקרים חריגים נפסקים פיצויים מוגברים.
עוד ציין השופט כי ההיתר שניתן לבעל לשאת אישה שניה אינו מוחק או מרפא את הנזקים שגרמה סרבנות הגט, כגון הפגיעה בחופש הבחירה והזכות להשתחרר מקשר כפוי. בנוסף, כפי שקבעה הפסיקה, גם מערכת משפחתית אלטרנטיבית לנישואין אינה מניחה את הדעת, שכן יש ערך במסורת, בדת וברגש להתקשרות בנישואין דווקא.
במקרה זה, קבע השופט, יש לקחת בחשבון כי סרבנות האישה משתרעת על פני שנים רבות. "מדובר בעוגמת נפש מרובה והנתבעת צריכה לפצות את התובע עקב הנזק שהיא גורמת לו", כתב השופט. "מאידך, טענתו של התובע בסיכומיו כי קיים גם נזק נוסף מאחר ש'על כל אישה שהוא פוגש הוא צריך להוציא הוצאות אירוח' לא הוכחה כלל".
השופט דחה את נימוקי האישה לעיגון הבעל בכך שאם תתגרש לא תוכל לקבל את פנסיית השאירים של הבעל, וקבע כי לא ניתן לחייב אדם לשלם תשלומים גם לאחר מותו בכדי לקנות את חירותו בגט. "התובע לא יכול לשנות את כללי הפנסיה התקציבית. התובע מעביר לנתבעת את חלקה בפנסיה שלו, וככל שעל פי דין לאחר הגירושין לא תהיה הנתבעת זכאית יותר לקבלת פנסיה, הרי שהדבר לא נובע ממחדלו אלא מהוראות הדין", קבע השופט שילה.
