חדשות

סלאח התפרע כששוטרים ביקשו לערוך בידוק ביטחוני לרעייתו במעבר הגבול אלנבי. לטענת הפרקליטות, יש ללמוד מהמקרה של פעילת הימין דניאלה וייס, שסירבה לציית לשוטרים ולצאת מבית המריבה בחברון, ולהחמיר בעונשו של סאלח לאור האינטרס הציבורי של הרתעת הרבים

בכל אירוע שבו אזרח מכשיל שוטר במסגרת עבודתו הוא פועל מתוך סערת רגשות. כך טוענת פרקליטות המדינה בערעור שהגישה היום (ד', 2.7) לבית המשפט המחוזי בירושלים על קולת עונשו של השייח ראאד סאלח בגין הרשעתו בביצוע עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. בפרקליטת חוששים מפני השלכות הרוחב של קביעת בית משפט השלום בירושלים, כך שהתוצאה של השארת קביעה זו על כנה היא כי אלמנטים אלו תמיד יפחיתו ממידת האשם של נאשמים פוטנציאלים עד כדי שיצאו פטורים בלא עונש, כפי שיצא סאלח.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

כפי שדווח לאחרונה בפורטל חדשות תקדין, השופט ד"ר אוהד גורדון הרשיע את סאלח על הפרעתו לשוטר וקבע כי אף שסלאח הבין בטעות שאשתו עומדת לעבור בידוק ביטחוני פולשני במעבר הגבול אלנבי, ולכן מחה בפני השוטרים, מדובר בהתרסה כלפי העוסקים באכיפת החוק באצטלה דתית. סאלח נידון לקנס בסך 9,000 שקל או 45 ימי מאסר תמורתו, וכן הוארכה תקופת התנאי של עונש המאסר המותנה שנגזר עליו בתיק פלילי אחר.

בערעור, שהוגש באמצעות עו"ד אורי קורב, מבקשת הפרקליטות מבית המשפט המחוזי להחמיר בעונשו של סאלח ולהטיל עליו עונש מאסר בפועל בגין תיק זה וכן להפעיל את עונש המאסר המותנה במצטבר. לטענת הפרקליטות, העבירה בה הורשע סאלח – הפרעה לשוטר בנסיבות שבהן נעברה על ידו – אינה מאפשרת הימנעות מענישה ממשית והסתפקות בהטלת קנס. "מעשיו נמשכו על פני פרק זמן ואין מדובר בהתפרצות רגעית, דוגמת דחיפת שוטר בשל סערת נפש רגעית... סאלח (אף) הסלים את התנהגותו מול השוטרים. האינטרס הציבורי ושיקולי ההרתעה מחייבים הוקעתן של עבירות המופנות כלפי עובדי ציבור ונציגי שלטון החוק, על מנת לאפשר להם לבצע את תפקידם הציבורי בשמירה על הסדר ללא מורא, בפרט כלפי מי שמבצען באופן סדרתי כדוגמת המשיב".

השופט גורדון קבע כי סאלח לא טען כי סבר, ולו בשגגה, שהשוטרים פועלים בחריגה מסמכויותיהם ואין אף סיבה להניח זאת. גם אם סבר סאלח בטעות שרעייתו נדרשת לחיפוש הכולל הסרת בגדים, הוא לא סבר כי דרישה שכזו היא בלתי חוקית או מהווה פעולה בחוסר סמכות. לכן טוענת הפרקליטות בערעור כי אף אם דימה סאלח בכנות את שדימה, אין בכך כדי להצדיק את התנהגותו או להוות בכך נסיבה להקל בעונשו, ובוודאי לא כזו המצדיקה את העונש שהוטל עליו, שהוא עונש קל מעונש המינימום הקבוע לעבירה של הפרעה לשוטר.

על פי הכרעת הדין, האירוע שבו הורשע סאלח לא היה אקט בודד או זניח של הפרעה, אלא התנגדות מתמשכת. מעשיו כללו תחילה ויכוחים, התנגדות "פסיבית" שבחציצה בין השוטרים לבין רעייתו, והוראה לרעייתו להתנגד לחיפוש. בהמשך הסלימו מעשיו לכדי הפעלת כוח, עת בעט בדלת כששוטרים אוחזים בו ובהמשך בניסיון לדחוק את השוטרים לאחור ובשימוש בלשון בוטה ומתריסה כלפיהם, לרבות הפעלה של כוח מצדו. סאלח אף הצליח לשבש את פעולת השוטרים גם אם לא הצליח לסכלה, קבע השופט גורדון. כעת טוענת הפרקליטות בערעור כי "פעולות מסוג זה מהוות הפרעה לשוטר ברף הגבוה, הן מבחינת משך ההפרעה והן באופי ההפרעה, ה'מלחכת' את שוליה של עבירת תקיפת שוטר ממש".

בכתב הערעור מבקשת הפרקליטות ללמוד מהמקרה של דניאלה וייס, פעילת ימין, שבזמנו הפרה את הצו כשהישוב היהודי בחברון הוכרז כשטח צבאי סגור, ושהתה בבית המריבה בישוב. כאשר התבקשה על ידי השוטרים לצאת, היא נשכבה על הארץ וסירבה לצאת עמם. בית המשפט המחוזי קבע בעניינה, כשקיבל את ערעור הפרקליטות על קולת עונשה, כי "לאור אופי העבירה ומעמדה של וייס בקרב הציבור שנכח בבית באותה עת, מבוגרים וצעירים שנכחו במקום ואשר יכולים ללמוד מכך ולחקותה בעתיד, גובר האינטרס הציבורי של הרתעתה היא והרתעת הרבים".

לקריאה נוספת, ראו:

הרשעה: השיח' ראאד סלאח הפריע לשוטר במילוי תפקידו ממניע דתי

הכרעת הדין של ראאד סלאח – הרשעה שהיא זיכוי

עפ"ג 2928-07-14