חדשות

ביה"ד הרבני חייב את האם לערוך ברית מילה לבנה בטענה שמדובר בסוגיה הקשורה באופן מהותי לחינוכו של הקטין ולמשמורת עליו. הרכב מורחב של שבעה שופטי בג"ץ קבע ברוב דעות כי מדובר בהחלטה מורכבת ורגישה, המערבת זכויות יסוד ושיקולים חברתיים ותרבותיים ואינה ניתנת לכריכה בתביעת גירושין

הרכב מורחב של שבעה שופטי בג"ץ הכריע בשאלת סמכותו של בית הדין הרבני לדון בשאלת עריכת ברית מילה לקטין, כאשר קיימת מחלוקת בין הוריו. ברוב דעות של שישה שופטים, בראשות המשנה לנשיא מרים נאור, הכריע בית המשפט כי סוגיית עריכת המילה אינה ניתנת לכריכה בתביעת הגירושין ולפיכך בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון בה. מנגד, ניצב השופט אליקים רובינשטיין שסבר כי המילה היא נושא כה ספציפי וייחודי עד שאין לשלול את כריכתו בסוגיית הגירושין.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

העותרת והמשיב 3 נישאו זה לזו ומנישואיהם נולדו להם שני ילדים. סמוך להולדתו של בנם השני עלו יחסיהם של בני הזוג על שרטון והם פתחו בהליכי גירושין. במהלך דיון שהתקיים בבית הדין הרבני האזורי בתביעת הגירושין שהגיש הבעל, הודיע בא כוחו כי בנם הצעיר של בני הזוג לא נימול ולכן ביקש מבית הדין להורות לערוך לו ברית מילה. מבלי להמתין לתגובת האם, הוציא בית הדין צו המורה לה לאפשר את עריכת ברית המילה, ובהמשך נעתר לבקשת האב לאכוף עליה את ההחלטה, בין באמצעות צו הבאה ובין באמצעות הטלת מאסר או קנס.

"טובת הילד להיות נימול"

בקשה שהגישה האם לביטול הצווים מחמת חוסר סמכות נדחתה על ידי בית הדין, בנימוק ששאלת עריכתה של ברית מילה היא נושא הכרוך מטיבו וטבעו בתביעת הגירושין ולכן בית הדין מוסמך לדון בה מכוח סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין). עוד הוסיף בית הדין כי ברית המילה איננה אקט כירורגי-רפואי כי אם ברית דתית חשובה שיש לה השפעה רוחנית מהותית "לבניינו הרוחני והחינוכי של כל יהודי", ומכאן שעניינה קשור באופן מהותי לחינוכו של הקטין ולמשמורת עליו. לנוכח האמור, נקבע כי סמכות השיפוט נתונה לבית הדין הרבני האזורי וכי כל ההחלטות שניתנו בעניין עריכת ברית המילה עד כה ייכנסו לתוקף בתוך שבעה ימים.

עוד נקבע כי על האם לדווח בתצהיר שנערכה ברית מילה, וכי אי הגשת התצהיר ייחשב כהודאה באי עריכת ברית, דבר שיגרור החלטות אופרטיביות ליישום גביית הקנסות שהוטלו.

האם ערערה על ההחלטה לבית הדין הרבני הגדול, אשר קבע כי נראה שרצונה של האם להכריח את בעלה להסכים לשלום בית הוא העומד בבסיס סירובה לעריכת המילה. אשר לסמכות, קבע בית הדין כי הימנעות מברית המילה עלולה לעכב את נישואיו של האדם, ולכן ברור כי שאלת עריכתה נתונה לסמכותו של בית הדין הרבני.

עוד נקבע כי אף שברית המילה במקור היא מצווה דתית, גישתו של הציבור הישראלי לכך מלמדת שעריכת ברית מילה יוצאת מגבולות ההלכה ולמעט מקרים בודדים וקיצוניים כל הציבור מלים את בניהם. משכך, ילד שלא נימול נדון להיות חריג בחברה שבה הוא חי, ומכאן שגם מהבחינה החברתית טובת הילד להיות נימול.

בית הדין ציין כי עריכת ברית מילה אינה בגדר הטלת מום ביילוד, כפי שטענה האם, אלא "מעשה תיקון והשלמת מעשה הבריאה".

לעניין סמכותו של בית הדין לדון בנושא זה, נקבע כי די בכך שהאב ביקש במפורש לכרוך את סוגיית עריכתה של ברית המילה בתביעת הגירושין, בשלב שבו תביעת הגירושין הייתה תלויה ועומדת, על מנת שבית הדין יקנה סמכות לדון בה. אשר על כן, דחה בית הדין את הערעור.

כריכה מלאכותית בהליך הגירושין

עתירת האם לבג"ץ נדונה בהרכב מורחב של שבעה שופטים – המשנה לנשיאה מרים נאור והשופטים אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן, אסתר חיות, חנן מלצר, יורם דנציגר וניל הנדל. ברוב של שישה שופטים ונגד דעתו החולקת של השופט רובינשטיין, קיבל בית המשפט את העתירה וקבע כי בית הדין הרבני אינו מוסמך להורות על עריכת ברית מילה לקטין.

השופטת נאור ציינה כי קיימים בדין מקורות סמכות שמכוחם רשאי בית המשפט להורות על עריכת ברית מילה לקטין גם אם אחד מהוריו מתנגד לכך, בהם הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ובפרט סעיף 68 הקובע כי בית המשפט רשאי בנסיבות מסוימות לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת "ענייניו" של קטין. כמו כן, סעיפים 25-24 לחוק מעגנים את התפיסה שלפיה גם לאחר פרידתם של ההורים נשארים ענייני האפוטרופסות בידי שניהם, ובהיעדר הסכמה בהחלטות עקרוניות הנוגעות לאורח חייו של הקטין, רשאי כל אחד מהם לפנות לבית המשפט.

עוד ציינה השופטת כי בית המשפט שלו נתונה הסמכות המקורית לדון בסכסוך מכוח סעיף 68 או סעיף 25 לחוק הוא בית המשפט לענייני משפחה, אולם סעיף 79 מלמד כי בנסיבות מסוימות עשוי גם בית דין דתי לרכוש סמכות בעניינים הקשורים באפוטרופסות.

השופטת נאור הבהירה כי לפי הפסיקה, לא כל עניין השנוי במחלוקת בין בני זוג ניתן לכרוך בתביעת הגירושין, אלא נדרשת זיקה מסוימת להליך שאינה מלאכותית ורופפת. אשר לשאלה האם ברית מילה היא ממין הסוגיות הניתנות לכריכה בתביעת הגירושין, ציינה השופטת נאור כי זו טרם הוכרעה בפסיקה אולם לשיטתה אין הצדקה עניינית לכריכה זו. זאת, שכן ברית מילה אינה סוגיה המצריכה הכרעה עקב הפקעת הנישואין לשם חיסול יעיל של יחסי בני הזוג, היא אינה חייבת להתלוות לאקט הגירושין ואף אין מדובר בעניין שבדרך כלל קשור בהליכי הגירושין, להבדיל מעניינים "ברי כריכה" שהוכרו בפסיקה כגון משמורת פיזית על הילדים, קביעת נטל הוצאות המחייה שלהם, חלוקת רכוש משותף בין בני הזוג וכד'.

הכרעה המעצבת את זהות הילד

השופטת הוסיפה כי ההחלטה בעניין ברית מילה היא החלטה מורכבת ורגישה, המערבת, פרט לאקט פיזי בלתי הפיך בגופו של הילד, שאלות הקשורות בטובת הילד וכן בזכויות יסוד כגון חופש דת (או חופש מדת) וכן שיקולים חברתיים ותרבותיים. לפיכך, לדעת נאור, במחלוקת בין ההורים בסוגיה כזו לא רצוי להכריע אגב הליכי הגירושין, קל וחומר מקום בו הדבר מצריך פרוצדורה רפואית. כפועל יוצא, נדחתה עמדתו של היועץ המשפטי לשיפוט הרבני, לפיה שיקולי יעילות תומכים בריכוז כל המחלוקות שבין ההורים בידי ערכאה אחת, שכן פרשנות זו נותנת משקל מכריע לעיקרון היעילות מבלי להתחשב בשיקולים נוספים העומדים על הפרק.

לדעתה של השופטת נאור הצטרפו חמישה שופטים נוספים – חנן מלצר, אסתר חיות, סלים ג'ובראן, יורם דנציגר וניל הנדל. השופט דנציגר הדגיש כי פסק הדין דנן עוסק אך ורק בשאלת הסמכות לדון בשאלת עריכת ברית המילה ולא בשאלה האם אכן יש לערכה ומהם המבחנים שראוי ליישם. השופט הנדל הוסיף כי לשיטתו, העמדה לפיה ברית מילה איננה קשורה להליך הגירושין היא בעלת יתרונות מבחינת מדיניות משפטית, אולם כללי הסמכות אינם שוללים את האפשרות האחרת במקרה המתאים, ובמידת הצורך ניתן לנקוט צעדים מסוימים על מנת לוודא שההכרעה בסוגיה כזו בבית הדין הרבני תהיה על פי טובת הילד במובן הרחב.

מנגד, ניצב השופט רובינשטיין בדעת מיעוט לפיה לא היה מקום לקבל את העתירה. לשיטתו, מהותה וייחודיותה של המילה מצדיקות התבוננות אחרת על סוגיית הכריכה ולא ניתן להלום שבני זוג ילכו לדרכם מבלי שתוכרע סוגיית עריכת ברית מילה לילדם, הכרעה המעצבת במידה רבה את זהותו של הילד. עוד התייחס השופט לקושי שעלול להתעורר נוכח העובדה שההכרעה בבתי הדין הרבניים "ידועה מראש", שכן הדין הדתי אינו מאפשר להם להכריע שלא לערוך ברית מילה. בעניין זה, ציין רובינשטיין כי היועץ המשפטי לשיפוט הרבני ציין בין השאר כי יתכן שבמקרים מסוימים עשוי בית הדין "להיסוג אחור" בנימוק שאין מדובר בכריכה כנה, ובכל מקרה יפסוק בעקבות חוות דעת מומחה. זאת ועוד, מקום בו ייטען כי ההכרעה אינה עולה בקנה אחד עם עיקרון טובת הילד, יוכל הדבר להתברר בבית המשפט העליון.

לקריאה נוספת, ראו:

וינשטיין לבג"ץ: הדיינים חרגו מסמכותם כשהורו לערוך ברית מילה לתינוק