ביהמ"ש העליון קבע כי המרכז למימוש זכויות רפואיות לא יהיה רשאי לאבחן את זכויותיהם של לקוחותיו ולייעץ להם כיצד לפעול, שכן הדבר דורש הכרעה בשאלות משפטיות באופיין. השירות היחיד שיתאפשר הוא סיוע טכני במהותו במילוי טפסים, לאדם שאינו מתמצא בדקויות השפה או סובל מליקוי או מגבלה כלשהי
בית המשפט העליון קיבל בחלקו את הערעור שהגיש המרכז למימוש זכויות רפואיות ביחס לפעולות שהוא מוסמך לבצע מבלי להסיג את גבול מקצוע עריכת הדין, וקבע אמות מידה לפעולה המיוחדת לעורכי דין בלבד. בין אלו, מנה בית המשפט את היקף שיקול הדעת הכרוך בביצוע הפעולה, פוטנציאל הנזק לציבור עקב שירות לקוי וקיומה של חלופה בשוק עורכי הדין. לאור האמור, ציינו שופטי ההרכב כי המרכז בראשות לבנת פורן יוכל לסייע במילוי טפסים וניסוח מכתבים, בתנאי שמדובר בעניין טכני ובאדם המתקשה מסיבה כלשהי בביצוע פעולות אלה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המרכז למימוש זכויות רפואיות מסייע ללקוחותיו לממש את ההטבות והזכויות המגיעות להם על פי חוק בשל מצבם הרפואי, תמורת תשלום. לשכת עורכי הדין ועו"ד אלדד ארגוב, העוסק בין היתר בתחום הנזיקין, הגישו תביעה נגד המרכז לבית המשפט המחוזי, בטענה כי זה מסיג את גבולו של מקצוע עריכת הדין בניגוד לחוק, ובכך מסב נזק לעורכי הדין ולציבור הנזקק לשירותיהם. לבנת פורן טענה מנגד כי היא פועלת במתווה המותר על פי החוק והפסיקה וכי השירותים שמעניק המרכז ללקוחותיו אינם עולים כדי ייצוג או ייעוץ משפטי.
בית המשפט המחוזי דחה את תביעת לשכת עורכי הדין לסעדים כספיים לגבי העבר, אולם קיבל את התביעה בכל הנוגע למניעה מהמרכז להוסיף ולפעול בעתיד במתכונת שבה פעל עד לאותו מועד. פסק הדין קבע כי פרשנותו של סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, הקובע את תחום הייחוד של מקצוע עריכת הדין, ראוי שתיעשה תוך פגיעה מינימאלית באוטונומיה של האדם לבחור את מייצגו ובחופש העיסוק של אלה המעוניינים לספק שירותים "הנושקים" לתחומי המקצוע.
המחוזי דחה את ההבחנה שהציעה לבנת פורן בין זכויות רפואיות לזכויות משפטיות, וקבע כי החוקים השונים אמנם מעניקים לציבור זכויות מסוגים שונים אך כולן זכויות משפטיות במהותן. עוד נקבע כי העובדה שהמחוקק העמיד לעזרת הציבור את לשכות הסיוע המשפטי שבהן עובדים עורכי דין, מלמדת כי ההתמודדות עם חוק הביטוח הלאומי מצריכה שירות משפטי של עורכי דין.
לאור האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי הסיוע שמעניק המרכז למימוש זכויות רפואיות במילוי טפסים ובירור זכויות מהווה משום ייעוץ משפטי אסור שכן הוא מצריך הכרעה בשאלות משפטיות באופיין. על המרכז נאסר בין היתר לייצג או לטעון בשם לקוחותיו לפני כל גוף בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית (לרבות ועדות ערר), לערוך מסמכים בעלי אופי משפטי, לפעול למתן ייעוץ או חוות דעת משפטית, לפנות בדרישה לתשלום פיצויים או להכרה בנזק לגופים שונים ועוד.
לבנת פורן ערערה לבית המשפט העליון. לערעור הצטרפו כידידי בית המשפט ארגונים חברתיים שונים, כדוגמת האגודה לזכויות האזרח, ויצ"ו, קו לעובד ועמותת רופאים לזכויות אדם.
חשש מתלות מוחלטת בעורכי הדין
בית המשפט העליון קיבל את הערעור בחלקו וקבע כי נקודת המוצא הפרשנית ביחס לסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, הקובע את תחום הייחוד של המקצוע, צריכה להתחשב במורכבות הטמונה בו, הנובעת מחד מתכליתו להבטיח הגנה על הציבור מפני מתן שירות משפטי בלתי נאות, ומאידך מהפגיעה שתכלית זו עלולה לחולל בחופש העיסוק ובנגישות למערכת המשפט.
השופטת (בדימוס) עדנה ארבל קבעה כי פרשנות מרחיבה של הסעיף הקוראת לתוכו "כל פעולה" ללא כל הבחנה, עלולה להוביל לתלות כמעט מוחלטת בעורכי דין, ועל כן יש לקבל את הגישה הפרשנית הדוגלת בגידור תחומי הייחוד שבסעיף 20 אך למקרים שבהם דרוש הייחוד להגנה על האינטרס הציבורי. מסקנה זו מתחייבת, לדעת השופטת ארבל, גם מלשונו הרחבה והעמומה למדי של הסעיף, שאינה מגדירה או תוחמת את המונחים "ייעוץ וחיווי דעת משפטיים" או "מסמך בעל אופי משפטי".
לשיטתה של ארבל, ראוי ליצוק למונחים "ייצוג", "אופי משפטי" וכו' תוכן אד-הוק, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. יחד עם זאת, הציעה ארבל רשימה בלתי סגורה של "אבני בוחן" שיסייעו בקביעה האם שירות או פעולה מסוימים נכללים בתחום הייחוד של המקצוע. בין היתר יש לבחון אם השירות או הפעולה כרוכים בהפעלת שיקול דעת רחב או שמא מדובר בפעולה טכנית בעיקרה שאינה מצריכה בחירה בין דרכי פעולה רבות. עוד יש לבחון את פוטנציאל הנזק שעלול להיגרם ללקוח עקב קבלת שירות לקוי, והאם עומדת בפני הלקוח חלופה כלשהי לקבלת סיוע מעורך דין או שמא לא יוכל למצות את זכויותיו כלל.
מצוידת באבני בוחן אלו, פנתה השופטת ארבל לבחון את הפעולות השנויות במחלוקת שמבצע המרכז למימוש זכויות רפואיות. השופטת שוכנעה כי הסיוע שנותנים עובדי המרכז ללקוחות במילוי טפסים אינו מתמצה בעזרה טכנית גרידא, שכן לשיטתה קיימות שלל ראיות לכך שהקהל הנכנס בשערי המרכז אינו יודע מהן הזכויות המגיעות לו, למי לפנות לשם מימושן ובאיזו דרך לעשות זאת. לפיכך, נקבע כי אין מקום לאפשר לעובדי המרכז לאבחן את זכויותיהם של הלקוחות ולייעץ להם באשר למסלולים שבהם רצוי לתעל את תביעותיהם, שכן בפעולות אלה טמון שיקול דעת ממשי ובעל מורכבות אשר הפעלתו בצורה לקויה עלולה לחשוף את הציבור לנזקים. עם זאת, הבהירה השופטת כי אין לראות בכך איסור על העמדת מידע "יבש" לרשות הציבור.
סיוע טכני בלבד בפניה לחברות הביטוח
אשר לסיוע המוענק במילוי טפסים וניסוח מכתבים, קבעה השופטת ארבל כי זה יתאפשר, לרבות בטפסים הכוללים "מלל חופשי", רק כל אימת שמדובר בעניין טכני ובאדם המתקשה מסיבה כלשהי בביצוע פעולות אלה – אינו מתמצא בדקויות השפה או סובל מליקוי או מגבלה כלשהי. זאת, בעניינים שאינם כרוכים בעיבוד של העובדות, בהפעלת שיקול דעת או בהסתמכות על הדין. השופטת הבהירה כי אין בכך כדי לספק פרצה או אצטלה למתן ייעוץ והכוונה משפטיים סמויים. עוד הדגישה השופטת כי קו הגבול בין השניים עשוי להיות "דק אם לא דקיק", אולם חרף בעייתיות זו והחשש מניצולה לרעה, ההנחיות האמורות תאפשרנה על פי רוב לברור את המותר מהאסור.
בנוגע לסיוע בניסוח והגשת כתבי ערעור וערר וחוות-דעת רפואיות, סברה השופטת ארבל כי יש ממש בטענת המרכז לפיה התכנים שבהם עוסקות הוועדות הרפואיות וועדות הערר הם רפואיים-מקצועיים בעיקרם. לפיכך, קבעה, אף שאין חולק כי קביעת מצבו הרפואי של המבוטח נעשית על סמך מבחנים הקבועים בחוק ובתקנות, אין בכך בהכרח כדי "לצבוע" מלאכה זו בצבעים משפטיים. עיון בחוות הדעת הרפואיות שנערכו על ידי רופאי המרכז מלמד, לדעת ארבל, כי אין בהן דבר זולת שמות של מחלות ותסמינים הקשורים במצבו הרפואי של הלקוח והערכה של אחוזי הנכות המגיעים לו, ולכן אין לקבל את קביעת המחוזי כי מדובר ב"מסמכים בעלי אופי משפטי".
גם הודעת הערר שעובדי המרכז מסייעים ללקוחותיהם ביצירתה אינה בבחינת מסמך בעל אופי משפטי אלא הודעה טכנית "יבשה" ונטולת נימוקים שאינה מצריכה מיומנות משפטית. לצד זאת, הודגש כי סיוע במלל חופשי לא יתאפשר בהקשר זה, ככל שהוא חורג מעצם ההודעה על הרצון לערער על ההחלטה הנדונה. לבסוף, קבעה השופטת ארבל כי לא שוכנעה שהשירות שמציע המרכז בהגשת מסמכי ערר עולה בגדר פניה אסורה לגופים מעין-שיפוטיים.
השופטת קבעה כי גם בפניה לחברות הביטוח, המהוות גופים פרטיים ולא שיפוטיים, יש להחיל את הכלל בדבר סיוע טכני במילוי טפסים וניסוח מכתבים, אשר אינו כרוך בהפעלת שיקול דעת או בהסתמכות על הדין.
הביטוח הלאומי מתרחק מהאזרח הקטן
בשולי הדברים הוסיפה השופטת ארבל כי באופן עקרוני, בהחלט ייתכן ששירותים משפטיים מסוימים יסופקו לציבור גם על ידי מי שאינו עורך דין, אולם במצב הנוכחי של היעדר הסדרה ופיקוח פתיחת שוק השירותים המשפטיים לגורמים אחרים אינה יכולה להיעשות. לכך, הוסיפה גם את המגמה הניכרת במדינות העולם שעליה הצביעו הארגונים, לצמצם את המונופול המוקנה לעורכי דין, אולם ציינה כי גם זו מלוּוה לדבריהם בדרך כלל בהסדרה ובפיקוח על עבודתם של גורמים אלה באמצעות רגולציה מדינתית.
לתוצאה זו הצטרפו יתר שופטי ההרכב, יצחק עמית ואורי שהם. עם זאת, השופט עמית ביקש להעיר מספר הערות בהתייחס לעמדתם של "ידידי בית המשפט". לדבריו, מתעוררת השאלה האם צמצום המונופול של עורכי הדין מיטיב בסופו של יום עם האזרח הקטן וקשה היום, בהתחשב בין היתר בכך שיתכן מצב שבו יאלץ לשכור הן את שירותיו של עורך דין והן את שירותיו של המרכז. שאלה נוספת היא האם אכן יש להתייחס לעורכי הדין כאל "גילדה" או "מונופול", בהתחשב בכך שבישראל של היום ישנם עשרות אלפי עורכי דין פעילים, אך מספר הגופים הפועלים במתכונתה של המערערת מצומצם בהרבה, ולא מן הנמנע כי היא עצמה שחקן מונופוליסטי. כמו כן, בעוד לבנת פורן מפרסמת את שירותיה באמצעי התקשורת, הרי שעורך דין מן השורה מנוע מכך נוכח כללי האתיקה והן בשל עלות הפרסום הגבוהה.
לבסוף, שאל השופט עמית האם המרכז למימוש זכויות רפואיות וגופים דומים לו מסייעים להנגשת הביטוח הלאומי, שכן יכולה להישמע טענה כי הפרסומת האגרסיבית של לבנת פורן עשויה ליצור אצל האזרח הקטן את הרושם כי הוא נדרש לליווי צמוד בפעולות בירוקרטיות פשוטות, שלמעשה הוא מסוגל לעשות בכוחות עצמו מול הביטוח הלאומי. כך, במקום להנגיש את מערכת הביטוח הלאומי למבוטחיה, מונגשת הדרך לכיסו של הלקוח ולחלק מכספי הגמלאות והקצבאות המיועדים לנזקקים אך מוצאים דרכם בסופו של יום לגופים עסקיים דוגמת המרכז למימוש זכויות רפואיות. לדעת עמית, שאלות אלה נותרו ללא מענה מצד ידידי בית המשפט, וראוי היה לבחון אותן על מנת להציב את התמונה המלאה.
בלשכת עורכי הדין בירכו על ההישג. ראש הלשכה, עו"ד דורון ברזילי, אמר כי "פסק הדין מהווה אבן דרך חשובה בתופעה המתגברת של הסגת גבול מקצוע עריכת הדין. בית המשפט הבהיר למעשה את המצב המשפטי והציב גבולות ברורים בכל הנוגע למתן שירותים משפטיים מתוך ראיית טובת הציבור, שיהיה זכאי לקבלת שירותים רק מאלו שהוסמכו והוכשרו לכך. הלשכה מעמידה את המאבק במסגי גבול המקצוע בראש סדר העדיפויות ותפעל ללא לאות למניעת פעילותם הבעייתית".
