ביהמ"ש דחה את תביעתו של בעלי "O-fun" שטען כי מאז שהפכה העירייה לעסק מתחרה, היא קונסת אותו על הצבת זוגות האופניים על המדרכה, ומונעת ממנו תנאים שווים לאלו של פרויקט השכרת האופניים "תל אופן". ביהמ"ש: עסק פרטי אינו שווה במעמדו לפרויקט לרווחת הציבור
בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את תביעתו של משכיר אופניים בתל אביב בשם "O-fun" נגד עיריית תל אביב בטענה כי מאז החל הפרויקט להשכרת אופניים "תל אופן", היא מתנכלת לו וקונסת אותו על העמדת אופניו על המדרכה. השופטת צילה צפת דחתה את התביעה ואף חייבה את התובע בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 15 אלף שקל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע, מיכאל קסרזון, טען כי מאז פתחה עיריית תל אביב בעסק מתחרה להשכרת אופניים, בשם "תל אופן", היא מתנכלת לו וקונסת אותו על העמדת אופניו על המדרכה. בכך היא פוגעת בחופש העיסוק שלו, ומפלה בין שווים בכך שמונעת ממנו תנאים שווים לאלו של העירייה המעמידה את אופניה המיועדים להשכרה על המדרכה. לכן הגיש עתירה מנהלית נגד העירייה שדחתה את בקשתו לקבל היתר להצבת אופניים מחוץ ובצמוד לחנות למכירת, תיקון והשכרת אופניים שבבעלותו הנמצאת ברחוב בן יהודה 197 בתל אביב.
מאז פתיחתו של העסק לפני כ-12 שנה מציב קסרזון את האופניים המיועדים להשכרה מחוץ לחנות, תוך שימוש בשטח של שישה מטרים רבועים משטח המדרכה. לטענתו, החל משנת 2011, לאחר תחילת פרויקט השכרת האופניים התל אביבי מטעם העירייה "תל אופן", החלה העירייה לשלוח פקחיה לקנוס אותו על הצבת זוגות האופניים על המדרכה. העירייה שינתה כלפיו את מדיניותה, ומאז הפך ליריבה העסקי.
אחת הטענות הנוספות של שהעלה קסרזון היתה כי לא התגבשו יסודות העבירה הקבועים בסעיף 49 לחוק העזר, העוסק בשמירת ניקיון המדרכה הגובלת בעסק. לטענתו, האופנייפ שהוא מציב מחוץ לחנות אינם "אשפה" או "פסולת" כלשון החוק, שכן אם כך, כיצד האופניים שמציבה העירייה אינם מהווים אשפה?
עיריית תל אביב טענה להגנתה כי הפרויקט שהקימה הוא מיזם עירוני בעל מטרות ציבוריות שלא למטרות רווח. עם הקמת הפרויקט, הקצתה לו העירייה שטחים מסוימים במדרכה הציבורית, דומה הדבר לקידום מטרות ציבוריות שונות להן היא מקצה קרקעות ציבוריות, כמו: הצבת תמרורים, הקמת תחנות אוטובוס, נטיעת עצים וכדומה. סמכות ייחודית זו מסורה לרשות המקומית, בעוד שאדם פרטי או בעל עסק אינם רשאים להקיש ממנה לצרכיהם האישיים.
העירייה הוסיפה כי גם אין ממש בטענת "הרדיפה", משאין מדובר בשינוי מדיניות פתאומי מצידה, אלא במדיניות הנהוגה שנים רבות. העירייה איננה מונעת מהעותר מלעסוק בהשכרת אופניים, כל שנדרש ממנו הוא להתאים את המבנה בו הוא מנהל את עסקו לצרכיו.
השופטת צפת דחתה כאמור את העתירה ופסקה כי לא נמצאו היעדר סבירות באכיפת חוק העזר על החנות של קסרזון ולא נמצא כי האכיפה מפלה אותו לעומת בעלי עסקים אחרים. "התנהלותו של קסרזון, במשך 12 שנים(!) היא הפרה ישירה וברורה של הוראות חוק העזר", קבעה השופטת צפת. "טענתו לפגיעה בזכות לחופש העיסוק אינה יכולה לעמוד כאשר הזכות אותה הוא מבקש מעולם לא הייתה נתונה לו והיא כפופה בראש ובראשונה לחובת הציות לחוק ולפעולה במסגרת הוראותיו".
כך, נפסק כי גם אין ממש בטענת העותר כי עסקו מתחרה בפרויקט "תל אופן" או שהוא שווה לו במעמדו. עסקו של פרויקט תל אופן רחב היקף, נועד לטענת העירייה להפחית את עומסי התנועה בעיר ולצורך כך הוכנה תשתית, נסללו שבילי אופניים והושקעו כספים רבים מצידה, כך שלמעשה, מדובר בפרויקט לרווחת הציבור ולא בעסק פרטי למטרות רווח. לא ניתן לגזור גזירה שווה בין הוצאת האופניים מחוץ ובצמוד לחנות על ידי העותר, לצורך קידום מטרותיו כלכליות לבין הצבת אופניים בתחנות העגינה שנבנו במיוחד עבור הפרויקט ולרווחת הציבור.
השופטת צפת דחתה גם את טענתו של קסרזון על "רדיפתו" על ידי פקחי העירייה החל משנת 2011 עת הפעילה העירייה את פרויקט התל אופן, שכן הוא הודה כי גם לפני שנת 2011 קיבל דו"חות על הצבת אופניו מחוץ לחנותו. "אין לפרש את מדיניותה הסובלנית של העירייה כקיבוע מדיניות שאין לשנותה", קבעה השופטת צפת. "אדרבא, מדיניות מאפשרת לכל דכפין להסיג את גבול הציבור ולהטרידו ככל שיעלה בדעתו, היא ודווקא היא, מדיניות שאינה סבירה".
לקריאה נוספת, ראו:
אושרה יצוגית נגד 'תל אופן' על תקלות חוזרות ונשנות המונעות שימוש תקין
