גד ורקשטל, נכה בשיעור של 100%, טורטר במשך שבע שנים בבתי משפט כשהוא מנסה לבטל דו"חות חניה שפקחי העירייה המשיכו בעקביות להצמיד לרכבו. ביהמ"ש פסק לו פיצוי של 1,800 שקל על כל זיכוי וקבע: כשיש ספק אם החניה מותרת, הודעת תשלום קנס היא התרשלות
במשך קרוב לשבע שנים ארוכות התעמרו פקחי עיריית תל אביב בנכה המתגורר בעיר בכך שהדביקו כלאחר יד על שמשת רכבו מאות דו"חות וקנסות חניה – על אף שלשמשת הרכב הוצמד תו נכה בו הוא מחזיק. בסופו של דבר, הצליח גד ורקשטל, נכה בשיעור 100%, לנצח בבית המשפט לאחר שלא התייאש מלהילחם בגלדיאטור בדמותה של עיריית תל אביב.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בתביעה שהגיש ורקשטל לבית המשפט לתביעות קטנות, נטען כי כתוצאה ממתן דו"חות החניה שלא כדין, פעם אחר פעם, גרמה לו עיריית תל אביב לנזקים רבים: עוגמת נפש, מתח, טרטורים, טרחה, בזבוז זמן, צורך תכוף להגיע לבתי המשפט, השכם והערב, באמצעות מונית או ברכב פרטי, זמן המתנה רב בבתי המשפט וכן עלויות דלק משמעותיות. ורקשטל הסביר כי הוא נדרש לפעול לביטול כל דו"ח חניה שקיבל, ופעם אחר פעם נענה בשלילה גורפת מצד העירייה. לכן נאלץ להגיש בקשות רבות להישפט בבית המשפט לעניינים מקומיים. בסופו של דבר, הוא זוכה מן ההאשמות שיוחסו לו, בין בבית המשפט לעניינים מקומיים, ובין בבית המשפט המחוזי כערכאת ערעור.
"הצדק חייב להיראות ולא רק להיעשות"
בתביעה שהגיש כאמור לבית המשפט לתביעות קטנות, ביקש ורקשטל לפצות אותו על כל הנזקים וההוצאות שנגרמו לו על ידי עיריית תל אביב, ואף ביקש לחייבה בהוצאות מרתיעות, משום ש"הצדק חייב להיראות ולא רק להיעשות".
עיריית תל אביב טענה להגנתה כי ורקשטל עשה לו תחביב לחנות במקומות חניה אסורים, לקבל דו"חות בגינם ולהתנהל ארוכות בבתי המשפט נגדה.
כעת, עם מתן פסק הדין בתביעתו, הנכה המטורטר על ידי העירייה יוכל אולי כבר לנשום לרווחה: עיריית תל אביב חויבה לפצות את ורקשטל בסכום המקסימלי של למעלה מ-25 אלף שקל (1,800 שקל בגין כל זיכוי), ואף חויבה לשאת בהוצאות המשפט שנגרמו לו בסך של 750 שקלים נוספים.
הרשמת הבכירה נעמה פרס, מבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, קבעה בפסק הדין כי "קיימת לאזרח שיצא זכאי בדינו הזכות לתבוע את הרשות אם זו התרשלה בתביעה נגדו. אולם ברור כי לא מדובר בכל טעות, אלא במקרים שלא היה מקום לכך. העירייה בשל מעמדה הייחודי כמחוקקת, תובעת, אוכפת ונהנית מהקנס, מן הראוי לה שתיזהר אף יותר מרשות תובעת רגילה. לא ייתכן מצב שבו יכולה היא לתבוע ברשלנות ולא ליתן את הדין על כך. בכל מקרה בו יש ספק אם מותרת החנייה אם אין – על העירייה לתמרר בצורה שלאזרח הגון יהיה ברור מה מותר לו ומה אסור. לא עשתה כן העירייה, הרי הגשת הודעת תשלום קנס מהווה התרשלות".
הרשמת פרס קבעה כי "ניתוח נסיבות התביעה שבפניי, מעלה כי פקחי העירייה נהגו, ביד קלה ובאופן עקבי, במשך כשבע שנים, לרשום לתובע דו"חות חניה רבים, על אף שעל שמשת רכבו הוצמד תו נכה כדין. אכן, לרכב נכה אין זכות מוחלטת להחנות בכל מקום בו יחפוץ ברחבי העיר תל אביב. ברם, עת מדובר ברכב של נכה, החונה במקום אסור, יש להחיל מבחנים ספציפיים, הקבועים בחוק החניה לנכים".
רישום אוטומטי, ללא שיקול דעת
הרשמת פרס התרשמה מקריאת פסקי הדין שצורפו לתביעתו של הנכה כי פקחי עיריית תל אביב "פעלו באופן אוטומטי, וללא הפעלת שיקול דעת קונקרטי בכל מקרה ומקרה, ברישום דו"חות חניה לרכב התובע. ודוק: התובע מציין בתביעתו, כי עד היום הוא זוכה מ-30 אישומים שיוחסו לו בגין חניה במקום אסור. כמות הזיכויים, כשלעצמה, עשויה אף היא לחזק את המסקנה לפיה העירייה התרשלה בהנחיית הפקחים מטעמה, בכל הנוגע לאמות המידה המתחייבות על פי חוק לרישום דו"חות חניה לרכבים של נכים, החונים במקומות אסורים ברחבי העיר תל אביב. ברי כי אם הייתה נוקטת עיריית תל אביב במשנה זהירות, ונותנת הנחיות מתאימות לפקחיה, היו נרשמים דו"חות חניה רק במקרים שאינם מקיימים אחר דרישות חוק החניה לנכים".
עוד הוסיף בית המשפט והזכיר לעיריית תל אביב נשכחות כי היא "רשות ציבורית רבת דרג", אשר מצופה ממנה כי "תקפיד על כיבוד זכותם של אנשים בעלי מוגבלות לכבוד ולשוויון. חלק בלתי נפרד מזכותו של בעל המוגבלות לכבוד ולשוויון היא הזכות לנגישות".
לקריאה נוספת, ראו:
ביקורת על קנסות החנייה של עיריית ת"א: הנחיות מעורפלות ואכיפה סלקטיבית
בית המשפט חייב את עיריית תל אביב לפרסם מדיניות אכיפת חוקי החניה
מהפך: עו"ד שנקנס ב-9,000 שקל בשל חניית רכבו על מדרכה זוכה במחוזי
