עו"ד שרון רוזנבלט גילתה בחיפוש אקראי כי ידיעות מהניוזלטר שכותבים ועורכים אנשי משרדה הופיעו בדף פייסבוק של עורך דין אחר כאילו הוא כתב אותם. ביהמ"ש קבע כי הפרסומים באתר האינטרנט – תקצירי פסיקה, עדכוני חקיקה ומאמרים – מהווים יצירה ספרותית, ודחה את טענת הנתבע לשימוש הוגן
בית המשפט המחוזי קיבל תביעה שהגישה עורכת דין נגד עורך דין אחר, אשר העתיק פרסומים מקצועיים שכתבה והפיצה בידיעון מטעמה ושתל אותם בדף הפייסבוק של משרדו. השופט יצחק כהן קבע כי מדובר ביצירות מקוריות החוסות תחת הגנת דיני זכויות היוצרים וחייב את עורך הדין לפצות את הכותבת בסכום של 35 אלף שקל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובעת, עו"ד שרון רוזנבלט, עוסקת בתחום משפט העבודה ומנהלת את משרד עורכי הדין רוזנבלט ושות'. לצורך פרסומה, הקימה עו"ד רוזנבלט אתר אינטרנט שבו היא מפרסמת, בין היתר, סקירות תמציתיות של פסקי דין שניתנו על ידי בית הדין לעבודה, עדכוני חקיקה שונים ומאמרים בתחום, כשאת תוכן הפרסומים כותבים ועורכים אנשי המשרד. לצד אתר האינטרנט, נוהגת עו"ד רוזנבלט להפיץ ידיעון (ניוזלטר) בדואר אלקטרוני לרשימת מנויים, במטרה לשווק את המשרד ולשמור על קשר עם לקוחותיו.
בתביעה שהגישה לפיצוי בסך של 250 אלף שקל טענה עו"ד רוזנבלט כי הנתבע, אף הוא עורך דין במקצועו, הצטרף לרשימת מקבלי הידיעון ובשישה מקרים העתיק את הידיעות שנכללו בו ופרסם אותן בדף הפייסבוק שלו תחת שמו, באופן שנחזה להיות כאילו הוא עצמו כתב את תוכנם. בכך הפר עורך הדין את זכויות היוצרים שלה ואת זכותה המוסרית בפרסומים שהועתקו.
הנתבע, מצדו, טען כי התובעת כלל לא הוכיחה שהיא בעלת זכויות היוצרים וכי הפרסומים שבמחלוקת כלל אינם יכולים להיחשב כ"יצירה", היות שהידיעון כלל מידע על פסקי דין שניתנו וחוקים שנחקקו, שאותם לא כתבה התובעת. עוד טען הנתבע כי כלל לא ביקש להצטרף כמנוי לידיעון ולמעשה אף ביקש להפסיק לקבלו, ולכן לא יתכן שהתובעת "תאנוס" אותו לקבל חומר ממשרדה ולאחר מכן תתבע אותו בטענה שהוא מפר את זכויותיה. נוסף לאמור, טען כי השימוש שעשה בפרסומים היה שימוש הוגן, וכי פתח אמנם דף פייסבוק נפרד שבו הופיעו הפרסומים מהידיעון, אולם כלל בתוכן את שמה של התובעת ופרטי משרדה, כך שלמעשה הוא אף סייע לה בהפצתו.
השופט יצחק כהן קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי הפרסומים באתר האינטרנט ובידיעון הם "יצירה ספרותית" הראויה להגנה. אמנם לתובעת אין זכויות יוצרים בפסקי הדין ובחוקים שעליהם דווח בפרסומי, אולם הדיווח עצמו הוא יצירה מקורית שניכרת בה יצירתיות והשקעה. השופט ציין את התרשמותו כי התובעת ואנשי הצוות משקיעים עבודה לא מעטה בהכנת הפרסומים, ואין ספק שלצד היצירתיות באיסוף החומר, כתיבתו ועריכתו, יש גם השקעת משאבים לא מבוטלת, הן בשעות עבודה והן בכסף.
השופט כהן דחה את טענת הנתבע כי הידיעון נשלח אליו מבלי שביקש, והעדיף את גרסת התובעת לפיה הנתבע נרשם באתר האינטרנט של משרדה כמי שמעוניין לקבלו.
עוד נקבע כי הכתבות שפורסמו בידיעון הושתלו על ידי הנתבע בדף הפייסבוק של משרדו, הנושא את שם המשרד ואת תמונתו של הנתבע. השופט כהן דחה את טענת הנתבע כי שמה של עו"ד רוזנבלט עדיין הופיע בפרסומים וקבע כי הוכח שהנתבע מחק את שמה בעת שתילת הכתבות בדף הפייסבוק, והוסיף שת שמו שלו באופן שכל מי שנכנס לדף מתרשם כאילו הוא זה שכתב את הכתבה. בכך, קבע השופט, פגע הנתבע בזכותה החומרית ובזכותה המוסרית של התובעת.
השופט כהן דחה גם את טענת השימוש הוגן שהעלה הנתבע ואת טענתו כי הפרסומים לא היו פתוחים לציבור אלא רק לחברים בדף. השופט ציין כי טענה זו נסתרת מעצם העובדה שהתובעת ביצעה חיפוש אקראי באינטרנט וכך גילתה את ההעתקה.
השופט הוסיף כי הגנת שימוש הוגן מוגבלת למטרות מסוימות בלבד – לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי וכיו"ב, ואילו במקרה זה הנתבע שתל את הכתבות בדף הפייסבוק שלו למטרות מסחריות, כדי לפרסם את עצמו ואת משרדו ולהציגו כמי שמתמחה בתחום דיני העבודה. טענת השימוש ההוגן נשללת גם מעצם העובדה שהנתבע מחק את שמה של עו"ד רוזנבלט מהפרסומים.
בהתחשב בהיקף ההפרה, משכה, חומרתה והנזק הממשי שעלול היה להיגרם לתובעת, העמיד השופט את סכום הפיצוי הכולל שישולם לה על 35 אלף שקל, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 16,600 שקל.
