פריצה למחשב בימינו היא עבירה שכיחה וטורדנית אשר אינה מיוחסת עוד לגאוני מחשבים. במקום להתרגז, לפרמט ולהתקין עוד אנטי וירוס, הילחמו בתופעה בזירה המשפטית
מים רבים עברו בנהר הסייבר מאז ימי התיכון המתוקים, לצדו של תחילת עידן האינטרנט התמים, אותם ימים בהם פריצה למחשבי סגל המורים היתה זוכה למחמאות על הפוטנציאל וכמובן לפטור מנוכחות בשיעורי מחשב כולל זיכוי בציון מקסימלי. לא כך היום. פריצה למחשב בימינו נחשבת לפשע בזוי, מציק וטורדני המתאגד עם עבירות פליליות דומות, החל בנושא החדירה לפרטיות ועד להשגת דבר במרמה, האזנות, זיוף והתחזות.
מה קרה בדרך?
שטף המידע והנגישות המהירה למידע האיצה את יכולות האיסוף והלימוד של התמחויות שונות בתקשורת בין מערכות, ללא צורך בידע מעמיק במתמטיקה ובקיברנטיקה (חקר הבקרה והתקשורת בין מערכות). בנוסף למידע, ניתן לקבל "כלי נשק קיברנטים" הנגישים לכל דורש ללא רישיון או הסמכה. כלים אלו הם תוכנות שונות ומגוונות המאפשרות לאתר נקודות חולשה ולתקוף, לצותת ולחבל במחשבי הרשת. ליתר דיוק, בימינו כבר לא מדובר רק במחשבים ורשת קווית מגושמת – המחשבים הם הסמארטפונים והטאבלטים אשר חמושים במצלמות ומיקרופון לצד טלוויזיות חכמות, ועוד גאדג'טים מופלאים הנמצאים איתנו כמעט בכל מקום ונושמים אינטרנט WIFI ללא הפסקה, המאפשר התחברות מרחוק בנוחות מקסימלית ובאבטחה מינימלית.
אז מסתבר שכבר לא צריך להיות כזה גאון. לא מדובר בעוד האקר\אנלייזר גאון ומסתורי שעל הישגיו "המזהירים" יקבל זימון להצטרף לרשות הממלכתית לאבטחת מידע. ייתכן שמדובר באדם משועמם, שספק אם הוא מבין את עוגמת הנפש שגרם לבעליו של המחשב או הסמארטפון, שכלל לא ידע כי נעשו פעולות בשמו או שמאזינים לו לשיחות.
תגובה משפטית, לא טכנולוגית
מדוע כאשר אדם מגלה שיש לו וירוס במחשב או שפרצו לו לתיבת ה-gmail או לפייסבוק הוא פשוט מפרמט את המחשב, מחליף סיסמא או נרשם למייל חדש? האם היינו מתנהגים כך אם היינו יודעים על פורץ שנכנס לבית שלנו? התפיסה השולטת היום בציבור היא להתגונן טכנולוגית בלבד – כלומר, לרכוש תוכנות הגנה בדיוק כמו שאנו רוכשים אזעקה ומצלמות במעגל סגור בכדי להגן על הבית.
כאשר הפריצה מתבצעת בבית שלנו, אנו ניגש לתחנת המשטרה הקרובה ונדווח על כך. לעומת זאת, כאשר מתבצעת פריצה למחשב, אנחנו נוטים פשוט לסדר אותו או להחליף מכשיר (כי הוא נהיה איטי מדי), וזאת בדיוק הבעיה. במדינת ישראל של 2014 (וכמובן בשאר העולם הנאור) ישנם חוקים המגנים על כל אזרח מפני חדירה לפרטיותו או מפני כל פגיעת מחשב. אין צורך להיות מומחה בתחום המשפטים בכדי להבין את חוק המחשבים, התשנ"ה-1995 או את חוק האזנת סתר תשל"ט-1979, המספקים הרתעה הולמת לעברייני מחשב, כגון תקופות מאסר של שלוש וחמש שנים.
למרות זאת, רוב הציבור מעדיף להתרגז, להתלונן ובסופו של דבר לעבור הלאה כאילו לא קרה דבר. אי ידיעת החוק המגן עלינו, כמו גם חוסר המודעות ליכולת להוכיח את זהות הפושע הנמצא אי שם מאחורי מקלדת ומסך, מקשה על האדם שנפגע לנהל את המאבק. אולם, ניתן היום להוכיח ולגלות מידע רב אודות פריצות שנעשו למחשב שלכם או למכשירים שאתם עושים בהם שימוש אינטרנטי, אם רק תזכרו שלא צריך לנקות את המחשב ולא לפרמט אותו. צריך פשוט לגשת לאיש מקצוע ולבקש לחלץ ראיות, ולהמשיך את ההליך בתביעה או בתלונה באופן רציני ואחראי. אחרת אנו תורמים להפצת התופעה ונשלם על כך מחיר שיעלה ויעלה.
דורון אמיר הוא מומחה לתחום הפשיעה הקיברנטית ומנהל תחום הכשרה במכללת רמת גן
