ביהמ"ש קיבל את התביעה שהגיש אחיה של הזמרת נגד אמרגנה לשעבר בצלאל אלוני, בגין הספר והמחזה שכתב על חייה ובהם הוצג האח באור שלילי ומערכת היחסים שלו עם אחותו תוארה כעכורה. הוצאת הספרים ותיאטרון חיפה יישאו גם הם בפיצוי בסך 175 אלף שקל על עוגמת הנפש והפגיעה בפרטיות
בית משפט השלום בתל אביב קיבל את התביעה שהגיש אחיה של הזמרת עופרה חזה ז"ל נגד אמרגנה לשעבר בצלאל אלוני, ופסק לו פיצוי בסך של 175 אלף שקל בגין ספר ומחזה שכתב אלוני שבהם תואר האח כדמות שלילית. השופטת ריבה ניב קבעה כי פרסום הספר, מכירת הזכויות במחזה והעלאתו נעשו לצורך מסחרי ורווח כלכלי העולה כדי פגיעה בפרטיות האח, וכי נגרמה לו עוגמת נפש רבה שלוותה בדיכאון, גם אם זה לא עלה כדי נכות קלינית. במרבית סכום הפיצוי ישאו אלוני והוצאת הספרים, ואילו ביתר ישא בנוסף אליהם גם תיאטרון חיפה, שבו הועלה המחזה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הנתבע, בצלאל אלוני, היה מי שגילה את כשרונה של חזה, שימש כמנהלה המוזיקלי והיה ידוע כי שסייע לבניית הקריירה הבינלאומית שלה. לאחר מותה, כתב אלוני את הספר "מכתבים לעפרה" שיצא בהוצאת דן אל, ובו תיאר את הזמרת, את חייה, משפחתה והיחסים ביניהם. התובע, יאיר חזה, הוצג בספר באור שלילי ומערכת היחסים שלו עם אחותו תוארה כעכורה.
בנוסף, כתב אלוני על פי הספר את המחזה "עפרה – סיפור חייה", שהועלה בתיאטרון חיפה. בשנת 2009 הגישו האב, מנהל עיזבונה של חזה ובני משפחה נוספים תביעה למניעת העלאתו של המחזה. במסגרת ההליכים הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה תמונה על ידי המשפחה ומנהל העיזבון אישיות בתחום המחזות והתיאטרון אשר תהיה רשאית לערוך במחזה שינויים על פי שיקול דעתה הבלעדי, על מנת למנוע פגיעה בזכר הזמרת או במשפחתה. לאחר שבני המשפחה פנו לבית המשפט בטענה כי הסכמות אלו הופרו, ערכה נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז דאז, השופטת הילה גרסטל, שינויים במחזה לפי שיקול דעתה.
בתביעה שהגיש טען יאיר חזה כי הספר והמחזה פגעו בפרטיותו ובקניינו הרוחני, הוציאו את דיבתו ואף הפרו את פסק הדין שניתן בהסכמה. הדיון פוצל להכרעה בשאלות האחריות והנזק, כשבכל הנוגע לאחריות נקבע בסופו של יום שהנתבעים אחראים לפרסום לפי חוק איסור לשון הרע. בין לבין, ירדה ההצגה מהבמות, ואלוני הפסיק את הפצת הספר שנמכר ב-513 עותקים בלבד.
לעניין הנזק טען חזה כי נגרמו לו נזקים נפשיים, אשר נתמכו בחוות דעת פסיכיאטרית מטעמו. עוד טען לפגיעה במוניטין, פגיעה ביכולת ההשתכרות, פגיעה בפרטיות, הוצאות משפטיות אליהן נגרר, ופגיעה בזכויות הקניין הרוחני שלו. כל אלו נעשו, לשיטתו, על ידי הנתבעים – אלוני, הוצאת הספרים ותיאטרון חיפה – בזדון, ללא קבלת רשות ולצורך עשיית רווחים.
השופטת ריבה ניב קיבלה את התביעה בחלקה ופסקה לחזה פיצוי של 175 אלף שקל בגין נזקיו. השופטת דחתה את טענותיו של חזה לנכות נפשית שנגרמה עקב הפרסום, וציינה כי הספר והמחזה כבר מזמן אינם מוצגים בציבור, וכי מצבו של התובע הוחמר עקב הכתבות הנרחבות שהוא עצמו יזם.
עם זאת, השופטת קיבלה את התביעה בכל הנוגע לפגיעה בפרטיות, וקבעה כי פרסום הספר, מכירת הזכויות במחזה והעלאתו נעשו לצורך מסחרי ורווח כלכלי לנתבע ולתיאטרון. ככל שהיה אינטרס ציבורי בפרסום הספר או העלאת המחזה, לא היתה חשיבות ואף לא צורך בתיאור התובע בהם. לפיכך, פסקה השופטת לתובע את מלוא הסכום הקבוע בחוק לפיצוי ללא הוכחת נזק, שישולם על ידי שלושת הנתבעים, ביחד ולחוד.
עוד קבעה השופטת כי חזה הוכיח שהושפע קשות מהפרסום ושנגרמה לו עוגמת נפש רבה שלוותה בדיכאון, גם אם זה לא הוכר כנכות קלינית ולא היה פרופורציונלי לפרסום. השופטת ניב חייבה את אלוני ואת הוצאת הספרים לפצות של חזה בגין העילה הנזיקית בסכום של 125 אלף שקל, לאחר שקיבלה את טענת התיאטרון כי הרישיון שהעניק לו אלוני להעלאת המחזה שלל את זכותו לערוך בו שינויים וקבע כי אלה יעשו על ידי הכותב בלבד.
השופטת הוסיפה כי בדיקת נוסח המחזה על ידי בית המשפט העניקה גושפנקא להעלאתו בנוסח שאושר על ידו, ולא הוכח כי הייתה סטיה מנוסח זה.
