ביהמ"ש המחוזי קבע כי העירייה לא קיימה הבטחה מנהלית שנתנה בתביעה קודמת לחדול ממתן דו"חות ברחבת חנייה ולהשיב את הכספים שנגבו. בא-כוח העיריה: "לא החזרנו לו כסף כי הוא לא חזר אלינו. אני מסכים שזה נשמע נורא ואיום"
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את בקשת עיריית חולון לסילוק על הסף של תובענה ייצוגית, מן הטעם כי זו לא קיימה הבטחה מנהלית בתובענה קודמת לחדול ממתן דו"חות חניה ברחבת החנייה ולהשיב את הכספים שנגבו. השופטת ד"ר דפנה אבניאלי ציינה בהחלטתה כי "מדובר בהתנהלות מקוממת של רשות מקומית, שהעדיפה להשלים עם הזיכוי בבית המשפט לעניינים מקומיים, הודיעה כי לאור הזיכוי האמור היא מסכימה להחזיר לכל מי שחנו במקום את הקנסות לתקופה של שבע שנים, ואינה מהססת עתה לטעון את ההיפך ואף להגיש בקשה לסילוק על הסף, שכל תכליתה היא ניסיון לסגת מהבטחה מינהלית שניתנה על ידה בבית המשפט. מדובר בהתנהלות שאינה עומדת בסטנדרטים המצופים מרשות מקומית, ולבטח אינה מהווה 'צידוק חוקי' לניסיונה של המבקשת לסגת מהבטחה מינהלית מפורשת שניתנה על ידה".
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
את התובענה הייצוגית נגד עיריית חולון הגיש אברהם שטרנג, באמצעות עו"ד צבי הלפגוט, ובה טען כי העירייה מטילה באופן שיטתי קנסות בגין חניית רכב על המדרכה שלא כדין, בסמוך לבית עסקו ברחוב המרכבה 19 בחולון, למרות שמדובר ברחבת חניה ולא במדרכה.
לטענתו, בהליך קודם שהגיש נגד העירייה, הצהירה העירייה כי תחדל ממתן דו"חות חניה ברחבת החנייה ומהליכי גבייה, ותשיב את הכספים שנגבו לתקופה של שבע שנים שקדמו להגשת התובענה לכל מי ששילמו את קנסות החניה. אולם, בפועל לא פעלה בהתאם להסכמות ולהתחייבויותיה השלטוניות, לא השיבה את הכספים וממשיכה בחלוקת דו"חות ובהליכי גבייה נגדו ונגד חברי הקבוצה. שטרנג טען בתובענה השנייה שנאלץ להגיש ובבקשה לאישורה לדיון כייצוגית, כי הפרת התחייבותה של העירייה מהווה עילה מספקת לתובענה חדשה ולהכרה בה כייצוגית.
עו"ד ניר כהן מהשירות המשפטי בעיריית חולון, טען מנגד כי לא ניתן לחייב אותה בהשבה לגבי תקופה העולה על שנתיים שקדמו להגשת הבקשה לאישור. לכן ביקש לסלק את התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית. עוד טענה העירייה כי הסכמתה בתובענה הקודמת להשבת קנסות שנגבו במהלך שבע שנים ניתנה לפנים משורת הדין, מתוך תחשיב כלכלי הנובע מהערכת מספר הדו"חות שניתנו. אולם, העירייה שינתה את מצבה לרעה לאור ההסכמה הקודמת, שכן פנתה למקבלי הדו"חות והודיעה כי תסכים להשבה, ואף השקיעה מאמץ באיתור ובזיהוי הדו"חות שניתנו, המסתכמים ב-135 דו"חות. העירייה ציינה כי אמנם התהליך נמשך זמן רב, אך היא התכוונה ופעלה בהתאם להסכמה שאליה הגיעה בתובענה הקודמת, ולכן התובענה הנוכחית הפכה לאקדמית בלבד.
בדיון שנערך בבית המשפט אישר עוה"ד כהן מטעם העירייה כי לא צירף לבקשת הסילוק על הסף את הרשימה של משלמי הדו"חות שאליהם פנתה העירייה, ואף אישר כי לא נשלחה כל הודעה לשטרנג עצמו, ואף "לא החזרנו לו כסף כי הוא לא חזר אלינו. אני מסכים שזה נשמע נורא ואיום".
השופטת אבניאלי דחתה כאמור את בקשת סילוק התביעה על הסף, ותמהה: "אם אכן סברה המבקשת (העירייה) כי מדובר בהבטחה הנוגדת את לשון החוק, מה טעם הסכימה, באמצעות באי-כוחה, להשיב את הכספים לתקופה העולה על 24 חודשים? ומדוע פנתה למקבלי הדו"חות, ואף איתרה לטענתה 135 משלמי קנסות, אם סברו באי-כוחה המלומדים כי מדובר בהבטחה הנוגדת את לשון החוק? מעבר לתהיות אלה, שהמבקשת לא נתנה להן מענה, לא טענה המבקשת כי קיים 'צידוק חוקי' לאי-קיום ההבטחה, ולבטח לא עלה בידה לשכנעני, כי יש בטענותיה כדי להצדיק סילוקה של בקשת האישור על הסף. מכל מקום, אין בטענות המבקשת כדי להבהיר, מדוע לא פנתה למשיב עצמו, ולא הציעה להחזיר לו את הקנסות ששולמו ולו לתקופה של 24 חודשים בלבד. מדובר בהתנהלות חסרת תום לב מצד המבקשת וכאשר נשאל ב"כ המבקשת על כך השיב 'אני מסכים שזה נשמע נורא ואיום'".
בשלב זה, חויבה עיריית חולון לשלם את הוצאות הבקשה ושכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.
