חברת אל על ערכה לנוסע בידוק ביטחוני שכלל חיפוש על גופו בנמל התעופה, ואף הצמידה לו מלווה שעקב אחריו לכל מקום. כשמחה באוזני חברו על ההשפלה שחווה ואמר "לעזאזל עם הטיול הזה, לעזאזל עם אל על וכל העולם", אסר עליו הקב"ט לעלות על הטיסה חזרה ארצה והוא הושאר לבדו בבולגריה
בית משפט השלום קיבל תביעה נגד חברת "אל על", וחייב אותה לפצות נוסע ב-32,500 שקל לאחר שהצמידה לו מעקב ביטחוני בשדה תעופה בבולגריה ומנעה את עלייתו למטוס. השופטת עינעאם דחלה שרקאוי דחתה את טענת החברה כי הנוסע התנהג בתוקפנות ואלימות כלפי המלווה וקצין הבטחון, וקבעה כי הצמדת הליווי נעשתה ללא סמכות ולא היה בהתבטאויותיו הלא מכובדות שנאמרו בשיחה בינו ובין חברו בלבד כדי להצדיק את הרחקתו מהטיסה ארצה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
עניינו של ההליך, בתביעת פיצויים בסך 57,800 שקל שהגיש התובע נגד חברת התעופה אל על. על פי הנטען בכתב התביעה, בשנת 2011 טס התובע יחד עם חברו לטיול בן שבוע ימים בבולגריה. בתום הטיול, משהגיעו השניים אל נמל התעופה בסופיה, ניגש התובע אל עמדת הבידוק של אל על ונשאל מספר שאלות. לאחר מכן, כשהגיע לעמדת הדרכונים שם הוטבע דרכונו בחותמת היציאה, נדרש התובע יחד עם חברו להגיע לחדר צדדי להמשך בדיקה. לטענת התובע, משנכנסו לחדר נדרשו הוא וחברו לפשוט את בגדיהם (למעט בגדיהם התחתונים), אז הועבר על גופם מכשיר בידוק ידני. לדבריו, למרות תחושת ההשפלה והעלבון שמרו הוא וחברו על איפוק ושיתפו פעולה עם הבדיקה.
בתום הבדיקה, הוצמד לתובע וחברו "מלווה" אשר הלך איתם ועקב אחריהם לאן שהלכו, דבר שהסב להם חוסר מנוחה. בהמשך, בשל ערפל כבד שעיכב את מועד הטיסה, הודיע נציג החברה לכלל הנוסעים כי עליהם לנסוע לנמל תעופה אחר בעיר פלובדיב. בדרך לשער היציאה, כשכל העת מלווים השניים על ידי איש ביטחון, התלונן התובע באזני חברו על הבדיקה וההשפלה שעברו ואמר "לעזאזל עם הטיול הזה, לעזאזל עם אל על וכל העולם". בשלב זה, הגיח אחד מקציני הבטחון של החברה והחל לצעוק על התובע בפני כולם כי לא יעלה על המטוס. עם ההגעה לנמל התעופה בפלובדיב, פנה התובע אל הקב"ט וביקש להבין מדוע נאסרת עלייתו למטוס על אף שעבר את הבדיקה הביטחונית, אולם לא קיבל כל תשובה. גם נסיונם של הנוסעים האחרים להניא את הקב"ט מהחלטתו לא צלח, והתובע הושאר לבדו בעיר פלובדיב, ורק ביום שלמחרת התקשר למשפחתו אשר רכשה עבורו כרטיס חזרה לישראל בחברה בולגרית.
העדים לאירוע לא הוזמנו לביהמ"ש
התובע ביסס את תביעתו על הוראות החוק לאיסור הפליה במוצרים, שירותים וכניסה למקומות ציבוריים, בטענה כי החברה ועובדיה הפלו אותו לרעה וביצעו בו חיפוש פולשני ולא שגרתי תוך פגיעה בפרטיותו, ללא סיבה מוצדקת. כן טען כי הצמדת "מלווה" לכל צעדיו בשטח הנמל היה צעד בלתי סביר אשר יש בו פגיעה קשה בכבודו, והוסיף כי החברה התרשלה בבידוק הבטחוני והפרה את חובת הזהירות בכל הקשור לתנאי הליווי והמעקב טרם העלייה למטוס.
עוד טען התובע כי לא הייתה לחברה סמכות למנוע את עלייתו למטוס. אל על טענה מנגד כי התובע הופנה לבידוק הנפרד לאחר סתירות שעלו בדבריו בתשאול, וכי הבידוק נעשה כשמרבית בגדיהם של הנוסעים נותר עליהם. עוד נטען כי ניתנה לשניים האופציה לבחור האם לעבור בדיקה ביטחונית נוספת לקראת העלייה למטוס או הצמדת מלווה, והם בחרו באופציה השנייה. אשר לאירועים שקרו לאחר מכן, טענה החברה כי במהלך היציאה מהנמל החל התובע לצעוק ולקלל את המלווה הביטחונית, החברה ומדינת ישראל, ובהמשך גם את קצין הביטחון שהוזעק למקום. לכן, החליט זה לאחר התייעצות עם הגורמים הרלוונטיים לא להעלות את התובע למטוס מחשש לשלומם של הנוסעים האחרים.
השופטת אינעאם דחלה שרקאוי קיבלה את התביעה וקבעה כי הבידוק שנערך לתובע ולחברו בחדר הצדדי נערך כדין אולם לא נמצא עיגון בחוק או בנוהל כתוב של החברה להחלטה להצמיד לשניים "ליווי" לאחר מכן. זאת, על אף טענתו של הקב"ט לפיה מדובר בעניין מקובל בכל מקרה של נוסע העובר בדיקה נוספת. זאת ועוד, טענתו של הקב"ט לפיה ניתנה לשני הנוסעים אופציה לוותר על הליווי בתנאי שיעברו בדיקה ביטחונית בשער העלייה למטוס, נסתרה בעדותם של השניים. משכך, נקבע כי לא הייתה כל הצדקה חוקית או עניינית לליווי שהצמידה החברה לתובע.
השופטת דחלה שרקאוי קיבלה את גרסתו של תובע כי הוא התלונן בפני חברו על הטרטור ודחתה את טענת אל על כי האו פעל באלימות ובתוקפנות כלפי המלווה וקצין הביטחון. השופטת ציינה כי תשובותיו של התובע עשו רושם אמין ומהימן וקיבלו חיזוק מעדותו של חברו. לא זו אף זו, החברה נמנעה מלזמן לעדות את המלווה הבטחונית שליוותה את התובע ליציאה מהנמל, למרות היותה עדה ישירה להתנהגותו הנטענת של התובע, או את הנוסעים האחרים שנכחו באירוע.
עוד צוין כי החברה לא צירפה נהלים לתצהירו של הקב"ט שמהם ניתן היה לעמוד על סמכותו למנוע מנוסע עליה למטוס, ולא הציגה את האישור אותו קיבל לכאורה הקב"ט לדבריו מהממונים עליו שלא להעלות את התובע לטיסה. בהמשך חקירתו אף טען הקב"ט כי הוא אינו צריך אישור כזה, והחליט לעשות כן מתוקף סמכותו כקצין ביטחון, מבלי שנתן הסבר מניח את הדעת לסתירה זו.
התבטאות לא מכובדת, לא אלימות מילולית
השופטת ציינה עוד כי אף שהתובע הודה שהתבטא מילולית בצורה לא מכובדת וקילל את הטיול ואת אל-על, הרי שגם הוא וגם חברו אישרו שהדברים נאמרו בשיחה ביניהם ולא הופנו אל נציגי החברה. מלבד זאת, בפסיקה נקבע כי אלימות מילולית גרידא אין בה כדי להצדיק הורדת נוסע ממטוס. לאור האמור, קבעה השופטת כי התנהגותו של התובע לא עלתה כדי התנהגות אלימה או מסוכנת שהיה בה כדי להצדיק מניעתו מעלייה למטוס, וניתן אף להבין את התנהגותו כמי שחש ורואה כי מתייחסים אליו ונוקטים כלפיו אמצעים מחמירים למשך שעות ארוכות ואף נענש בסוף על לא עוול בכפו ומשיקולים שאין לו שליטה עליהם.
השופטת דחלה שרקאוי התייחסה לטענת החסינות שהעלתה אל על, בהסתמך על סעיף 19 לחוק הטיס המעניק לה ולנציגיה, לטענתה, חסינות מפני כל טענה לנזק שנגרם כתוצאה מהפעלת סמכויותיה, והעירה כי החברה כלל אינה מוזכרת בסעיף זה כאחד הגורמים שלהם מוענקת החסינות. במקרה זה, קבעה השופטת, הפעולות שביצעה אל על, שכללו ליווי ומעקב ללא סמכות או הצדקה ומניעת העלאתו של התובע למטוס ללא שהתגלתה מצדו כל אלימות פיזית – אינן מהוות רק שיקול דעת מוטעה אלא חרגו אף מגדר הסמכויות שניתנו לה ונעשו שלא כדין וללא כל זכות. די בכך על מנת שאותה חסינות לא תחול לגבי החברה.
עוד נקבע כי חזקה על אל על שפעלה בניגוד לחוק איסור האפליה במוצרים ובשירותים משהוכח שהתייחסה אל התובע בשונה מיתר הנוסעים בהיעדר כל הסבר. השופטת הזכירה כי אל על חבה כלפי נוסעיה חובת זהירות מושגית ומוטלת עליה חובת צפיית נזק פוטנציאלי אשר יכול להיגרם לנוסע כתוצאה מהצמדת שני מלווים למשך שעות ארוכות טרם העלייה למטוס, ומאי העלאתו לטיסה על אף שבידו כרטיס נסיעה. לפיכך, הפרה החברה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפי התובע.
בשולי הדברים העירה השופטת כי בית המשפט אינו מתעלם מהמצב הביטחוני השורר בארץ, המאלץ את החברה לפעול במשנה זהירות לצורך שמירה על שלום הנוסעים, אולם היא לא הניחה את הדעת ולא הסבירה מהם שיקולי הביטחון אשר הביאו אותה להצמיד לתובע שני מלווים למשך שעות ארוכות, ולמנוע ממנו בסופו של יום עליה למטוס וחזרה לארץ.
