ביהמ"ש קיבל את טענתם של התובעים כי הם ביקשו להפסיק את העישון אך נענו באדישות על ידי עובדי המקום, שחלקם גם עישן באין מפריע, וקבע כי העישון הותר באופן מודע ולא נעשה דבר למנעו. הנתבע חויב בהוצאות משפט לאחר שהציג שלטים שהוצבו רק לאחר מכן כאילו היו במועד האירוע
בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתם של מתרחצים ב"בריכת יער ירושלים", ופסק להם פיצוי של 3,000 שקל לאחר שביקשו להביא להפסקת העישון במקום אך נענו באדישות על ידי עובדי הבריכה, שחלקם עישן באין מפריע. הרשמת הבכירה מאיה אב-גנים ויינשטיין קבעה כי העישון במקום הותר באופן מודע ולא נעשה דבר על מנת למנעו, לרבות על ידי הצבת שלטים. הנתבע חויב בהוצאות משפט בסך של 1,000 שקל לאחר שהציג שלטים שהוצבו במקום מאוחר יותר, כאילו היו קיימים במועד האירוע.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
ביוני 2013 הוזמנו התובעים לחגיגת יום הולדת בבריכת יער ירושלים, הנמצאת במתחם מגודר. לדבריהם, המקום היה עמוס במתרחצים, בהם מעשנים רבים שעישנו סיגריות ונרגילות באין מפריע, ואף המאבטח והכרטיסן שעמדו בכניסה לבריכה עישנו. התובעים טענו כי במקום לא הוצבו שלטים האוסרים על העישון, בניגוד לחוק, וכי האחראית במקום העירה בעקבות לבקשתם למעשנים כי אמנם על פי חוק העישון אסור, אך מבחינתה הם יכולים להמשיך לעשן.
עוד טענו התובעים כי בירור טלפוני שנערך עם מזכירות הבריכה העלה כי ההנחיות במקום הן שהעישון בשטח הבריכה מותר. לטענתם, הם הזמינו למקום ניידת משטרה, אולם השוטרים הסכימו להתערב רק ככל שעובדי הבריכה יבקשו את עזרתם להפסקת העישון, מה שלא נעשה.
בסופו של דבר נאלצו התובעים לעזוב את המקום מבלי שהשתתפו בחגיגת יום ההולדת שאליה הוזמנו. בעקבות כך, הגישו נגד בעלי הבריכה תביעה בעילות של תקיפה, רשלנות והפרת חובה חקוקה הקבועה בחוק למניעת עישון במקומות ציבוריים ובתקנות המחייבות הצבת שלטים.
הנתבע לא הכחיש את עצם העישון על ידי המתרחצים, הבקר והמאבטח, אך לטענתו, העובדים עשו כן מחוץ לגדר התוחמת את גבולות הבריכה. בנוסף, דחה את הטענה להיעדר שילוט האוסר על עישון וציין כי "האחראית" אליה פנו התובעים לא היתה אלא המזכירה במקום שאין זה מתפקידה לאסוף את איסור העישון בשטח הבריכה, אולם היא סייעה להם בכל זאת.
הרשמת הבכירה מאיה אב-גנים וינשטיין קיבלה את התביעה ופסקה לתובעים פיצוי של 1,500 שקל לכל אחד. הרשמת קבעה כי לא רק שהמקום לא מנע את העישון ולא עשה דבר על מנת למנעו, אלא שהתיר באופן מודע את העישון, כפי שנובע גם מהעבודה שעובדי הבריכה קיבלו את פני הרוחצים עם סיגריה.
הרשמת הבהירה כי הנתבע, כמי שמנהל ומחזיק מקום ציבורי, חייב ליישם ולאכוף את הדין באופן אקטיבי ומלא, תוך שליחת מסר חד וברור שאינו משתמע לשתי פנים לבאי המקום, לפיו העישון אסור.
עוד נקבע כי הנתבע אף לא הציב בשטח הבריכה שלטים המורים על איסור עישון, בניגוד לחוק. חמור מכך – לכתב ההגנה צורפו תמונות שלטים שצולמו לאחר האירוע, תוך הצגתם כשלטים שהיו קיימים קודם לכן. הרשמת אב-גנים ויינשטיין הדגישה כי יש לראות בחומרה ניסיון להציג ראיות בידיעה שהן הותאמו בדיעבד לצרכי התביעה, וחייבה את הנתבע בהוצאות משפט בסך של 1,000 שקל נוכח חוסר תום הלב בניהול הגנתו והנטל הנוסף שהוטל על התובעים להפריך את הראיות הנ"ל.
לקריאה נוספת, ראו:
האיסור על עישון במקומות ציבוריים – גם בפטיו הלא מקורה של בית המשפט
מועדון בתל אביב חויב בפיצוי של יותר ממיליון שקל בשל אי מניעת עישון
מנהל בר בנמל ת"א זוכה מעבירה על החוק למניעת עישון – נקט אמצעים סבירים
