חדשות

הנאשמת שנקלעה לחובות כבדים וחשבונה הוגבל גנבה את זהותן של נשים שונות והוציאה על שמן תעודת זהות, דרכון וכרטיסי אשראי. בנוסף התחזתה לפסיכולוגית המאבחנת בעיות קשב אצל ילדים ולרופאה המטפלת בסוכרת "באופן טבעי", וכמעט הביאה למותה של אחת המטופלות

בית המשפט המחוזי גזר למעלה מ-9 שנות מאסר על נאשמת שהורשעה בפרשה רחבה של זיוף, מרמה והתחזות. בין היתר, גנבה הנאשמת את זהויותיהן של שלוש נשים וביצעה באמצעותן פעולות שונות, ואף התחזתה לרופאה המטפלת במחלת הסוכרת והעניקה "טיפול" לעשרות מטופלים, שהביא כמעט למותה של אחת מהם. נוסף על עונש המאסר, חויבה הנאשמת לפצות את הנפגעים במאות אלפי שקלים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

הנאשמת הורשעה ב-13 אישומים, שייחסו לה עבירות זיוף, מרמה והתחזות. על פי הכרעת הדין, במחצית שנות האלפיים נקלעה הנאשמת לחובות כבדים, שבגינם נפתחו נגדה תיקי הוצאה לפועל בסכום של קרוב למיליון שקל. במסגרת תיקים אלו, הוטלו על הנאשמת הגבלות שונות שבעטיין לא היתה רשאית לצאת מהארץ, לנהוג ברכב ולקבל כרטיס אשראי, והיא אף חוותה קשיים של ממש בניהול כל חשבון בנק.

על מנת להתגבר על מגבלות אלה, נטלה הנאשמת את זהויותיהן של נשים אחרות ופעלה להוצאת תעודות זהות ומסמכים רשמיים אחרים הנושאים את שמן ופרטיהן לצד תמונתה שלה. כך, על פי ששת האישומים הראשונים, שכנעה הנאשמת אישה מסוימת למסור לידה את תעודת הזהות שלה לצורך ביצוע "טיפול רוחני מרחוק" והוציאה באמצעותה דרכון על שמה של אותה אישה ואף יצאה באמצעותו מהארץ. כמו כן, הוציאה הנאשמת כספים במרמה מהאישה, שכרה רכב ודירה תוך שימוש בפרטיה, פתחה חשבונות בנק על שמה לרבות הנפקת כרטיס אשראי ועוד.

הבטחה לריפוי טבעי

על פי האישום השביעי, נטלה לעצמה הנאשמת זהות נוספת לאחר ששכנעה אישה אחרת למסור לה את תעודת הזהות שלה, תוך הבטחה כי זו תימסר לרב מקובל לצורך מתן ברכה. בדרך זו, זייפה הנאשמת כרטיס סטודנט וכרטיס תחבורה ציבורית (רב-קו) על שמה של האישה, וביצעה התקשרויות עסקיות שונות עד שזו גילתה כי הנאשמת עושה שימוש בזהותה ופנתה למשרד הפנים. מעשים דומים יוחסו לנאשמת גם באישום השמיני, ביחס לזהותה של אישה נוספת.

קבוצת אישומים נוספת, עסקה בהתחזותה של הנאשמת לרופאה ומטפלת בתחומים שונים. על פי האישום החמור ביותר, התחזתה הנאשמת לרופאה המתמחה בטיפול בחולי סוכרת ואף הקימה קליניקה בדירה ששכרה בירושלים. הנאשמת אף פרסמה מודעות בעיתונים הנפוצים במגזר החרדי ובהן התחייבות לריפוי המחלה "תוך עשרה טיפולים באופן טבעי". במסגרת זו, העניקה הנאשמת לדירה חזות של קליניקה לרפואה (בין היתר על ידי תליית תעודות הסמכה מזויפות והנחת גליונות עיתון רפואי בחדר ההמתנה), והעניקה "טיפול" לעשרות מטופלים, ובכלל זה מתן תרופות שחלקן הכילו רכיבים לא מזוהים או רכיבים שנאסרו על ידי משרד הבריאות. בנוסף, עשתה הנאשמת שימוש במכשיר חשמלי שטיבו אינו ידוע והורתה לחלק מה"מטופלים" להפסיק או להפחית את הטיפול התרופתי הקונבנציונאלי שקיבלו. כתוצאה מהדברים, סבלו חלק מהמטופלים ממכאובים שונים ואחת אף הובהלה לבית החולים במצב קשה ביותר לאחר שהפסיקה כמעט לחלוטין את השימוש באינסולין.

על פי אישום אחר, בזמן המוקדם ליתר האישומים התחזתה הנאשמת בכזב לדוקטור לפסיכולוגיה, פרסמה מודעות בעיתונות המציעות "טיפול ללא תרופות" והעניקה טיפולים לאנשים הסובלים מבעיות נפשיות קשות. כן עסקה הנאשמת באבחון בעיות קשב וריכוז אצל ילדים, כשהיא ממליצה בחלק מהמקרים על הפסקת השימוש בריטלין. אישומים אחרים, ייחסו לנאשמת עבירות מס שבוצעו אגב ניהול עסקי ה"רפואה" שלה.

פגיעה באמון הציבור

השופט רם וינוגרד גזר על הנאשמת 9 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של שנה וחצי וקנס בגובה 5,000 שקל. בנוסף, חויבה הנאשמת את נפגעי העבירות בסכומים הנעים בין אלפי שקלים ל-30 אלף שקל.

בפתח הדברים התייחס השופט להיקפו הבלתי שגרתי של כתב האישום והעיר כי קביעת מתחם ענישה נפרד לכל סעיף חיקוק היא יפה שעה שמדובר בכתב אישום "סטנדרטי". מנגד, מקום בו מדובר בכתב אישום המגולל סיפור מעשה ארוך ומורכב המתפרש על פני שנים ארוכות – בחינת כל עבירה ועבירה אינה הולמת את דרך גזירת הדין הרצויה ובמקרים מעין אלו יש לייחס משקל רב יותר לתמונה בכללותה.

השופט וינוגרד ציין את הפגיעה בפרטיותו של אדם עת ניטל ממנו "קניינו" היקר ביותר – זהותו העצמית, פגיעה מסוימת בחופש הפעולה שלו, וכן חתירה תחת סמכויות השלטון ופגיעה בשלום הציבור, רכושו וביטחונו בעצם השימוש בזהות המזויפת.

עוד הדגיש השופט וינוגרד כי הנאשמת ניצלה את מצוקתם של חולי הסוכרת שערגו לכל פתרון לסבלם ופרטה על נימי נפשם על מנת שימסרו לידיה סכומי כסף ניכרים. כל זאת, על אף שהיא נעדרת הכשרה רפואית מתאימה ותוך שהיא גורמת להם נזקי גוף של ממש, שבאחד המקרים כאמור אף הגיעו כמעט עד מוות.

לכך הוסיף השופט את הפגיעה באמון הציבור בכלל ובאמון המטופלים בפרט בעוסקים במקצועות הרפואה, וכן את הפגיעה הקשה בפרטיותם של המטופלים, שחשפו בפני הנאשמת את מצבם הרפואי על כל פרטיו. גם במקרה זה, הגיע בית המשפט למסקנה כי פסקי הדין שהובאו על ידי הפרקליטות אינם מאפשרים לקבוע את רף הענישה הנוהג במקרה זה, היות שמדובר בפרשה שלא ניתן למצוא לה "אח ורע" בפסיקה.

ת"פ 33300-04-13