ביה"ד לעבודה ציין כי אף שאין זה נדיר להיחשף במקום העבודה למייל הפרטי, למאגר הקבצים או לפייסבוק של עובד אחר שנשארו פתוחים על המחשב, הדרך הנכונה לנהוג במקרים כאלה היא לסגור מיד את התוכנה ולא לעיין במידע שנחשף או להפיצו ברבים
מעסיק שנכנס לפייסבוק הפרטי של העובדת יפצה אותה ב-20 אלף שקל על פגיעה בפרטיותה. כך פסק לאחרונה השופט דורי ספיבק מבית הדין לעבודה בתל אביב בעניינה של אנה גורליק, שהועסקה מספר חודשים כגרפיקאית במפעל לייצור תכשיטים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
גורליק טענה כי פוטרה על ידי מעסיקיה איליה ומירה אנבינדר לאחר שפגעו בפרטיותה בכך שחדרו לעמוד הפייסבוק שלה, עיינו בהתכתבות שבינה לבין עובדת אחרת והפיצו חלקים מהתכתובת, כשהיא ערוכה, באמצעות פונקציית "שתף" (share) בפייסבוק. העובדת הנוספת השאירה את עמוד הפייסבוק שלה פתוח על המחשב של העסק שהיה בשימושה, וכך נחשפו המעסיקים לתכתובת.
השופט ספיבק ציין כי "כל המשתמש במחשבים בימינו אנו יודע שאין זה נדיר שאדם מגיע אל מחשב במקום העבודה שהשתמש בו קודמו ומגלה שהמשתמש הקודם לא התנתק מתוכנת המייל, הפייסבוק, או כל תוכנה ומאגר קבצים אישי שלו, ועל כן הוא יכול ללא כל קושי לעיין במיילים, בפייסבוק, או במידע ש'שייך' למשתמש הקודם".
מה אמור לעשות מי שנמצא בסיטואציה שכזו? בפסק הדין נקבע עקרונית כי במקרים כאלה חובתו של המשתמש החדש "לסגור" מיד את התוכנה שהשאיר חברו שהשתמש קודם לו במחשב ולא לעיין במידע שאליו נחשף. ודאי שאין הוא רשאי, כפי שנעשה במקרה של גורליק, לקחת את אותו מידע פרטי ולהפיצו ברבים. אפילו אם הפרסום נעשה במטרה "חינוכית" כביכול, כפי שטענה במקרה זה המעסיקה, שרצתה לטענתה "להראות לה [לתובעת] מה זה פייסבוק".
בפסק הדין נקבע כי החלטתם הסופית של המעסיקים שלא לאפשר לגורליק להמשיך לעבוד אצלם התקבלה מיד לאחר שעיינו באותה תכתובת פייסבוק, ובית הדין לעבודה ציין זאת כפגם של אי-עריכת שימוע לפני פיטוריה של העובדת. אם כי בית הדין התחשב במקרה זה גם בנימוקים מקלים, כמו העובדה שגורליק השתמשה באופן משמעותית בפייסבוק בזמן ועל חשבון העבודה, העובדה שהיא שוחחה על העסק על גבי "קיר" הפייסבוק, תוך שימוש בביטויים פוגעניים על העסק, העובדה כי מדובר במעסיק קטן וכן תקופת ההעסקה הקצרה יחסית של פחות משנה.
פגיעה נוספת בפרטיותה של העובדת על ידי המעסיק היתה ביום האחרון לעבודתה, כשהמעסיק לקח את הטלפון הסלולרי שלה ללא רשותה והשאיר אותו ברשותו. העובדת לא טענה ואף לא הוכיחה כי המעסיק אכן השתמש בסופו של דבר במכשיר שלה או בדק את תכניו. משכך, קבע השופט כי אף שהעובדת לא הוכיחה שהמעסיק פגע בפרטיותה באמצעות חדירה אסורה לתכני מכשיר הטלפון שלה, אין בכך כדי לדחות את דרישתה לפיצוי בגין עצם תפיסת המכשיר.
השופט ספיבק פסק עקרונית כי "תפיסת" טלפון נייד של עובד על ידי מעסיק, ללא רשות וללא סמכות, היא לא רק פעולה המונעת מהעובד לעשות שימוש שוטף בטלפון ככלי תקשורת, אלא יש בה גם משום איום מיידי מצד המעסיק לחדור אל "המרחב הווירטואלי הפרטי" האישי והאינטימי של העובד, חדירה שאינה שונה במהותה מכניסה אסורה "למרחב פרטי פיזי". איסור זה חל גם בסיטואציה שבה המעסיק חושד שהעובד אגר בטלפון שלו סודות מסחריים או קניין רוחני של המעסיק. בנסיבות כאלה רשאי המעסיק לפנות לבית הדין לעבודה ולבקש צו שיפוטי מסוג אנטון פילר לחיפוש בטלפון. לכן, העובדת נמצאה זכאית לפיצוי בגין תפיסת מכשיר הטלפון שלה על ידי המעסיק והחזרתו אליה רק למחרת לאחר התערבות המשטרה.
השופט ספיבק השית על המעסיקים פיצוי בגין פיטוריה שלא כדין של העובדת בסך 21 אלף שקל ופיצוי נוסף ללא הוכחת נזק בסך של 20 אלף שקל עבור הפגיעה בפרטיותה. בנוסף לכך, המעסיק ישלם לעובדת הוצאות משפט בסך של 7,500 שקל.
לקריאה נוספת, ראו:
ביהמ"ש: חדירה לחשבונות פייסבוק של אדם אחר אינה פגיעה בפרטיות
