ביה"ד לעבודה קבע כי העובד שהועסק בתפקיד בכיר נהג לבצע פעילות עסקית לטובתו האישית על חשבון שעות העבודה, דיווח על ימי מחלה וטיפולים רפואיים בזמן שנסע לחו"ל ומסר סודות מסחריים לחברה המתחרה
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת חייב מנהל מכירת אזורי לשעבר לפצות את החברה שבה עבד בסך של 150 אלף שקל, לאחר שנמצא כי במהלך עבודתו הוא נהג לבצע פעילות עסקית לטובתו האישית ואף התקשר עם חברה מתחרה ומסר לה סודות מסחריים. מנגד, נדחתה תביעת העובד לתשלום זכויות שונות, לרבות הפרשי שכר ופדיון דמי מחלה, שאותם ניצל בכזב על מנת לקדם את ענייניו האישיים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע הועסק במשך ארבע שנים כמנהל מכירות אזורי בחברת סולקון תעשיות, המייצרת ומשווקת ציוד אוטומציה המשולב בלוחות חשמל תעשייתיים. עם תחילת עבודתו, חתם התובע לצד הסכם העבודה, על התחייבות לשמירת סודיות. לדבריו, לאחר שדרישותיו לשיפור תנאי העסקתו נדחו, הודיע לממונה עליו כי הוא מתחיל לחפש עבודה אחרת. במסגרת מאמציו, ניהל התובע משא ומתן עם חברה מניו זילנד ומאוחר יותר הודיע למעסיקיו על התפטרותו, תוך שנעתר לבקשה להאריך את תקופת ההודעה המוקדמת שלו.
כחודש לאחר מכן, ניצל התובע מספר ימי מחלה ונסע נסיעה פרטית לחו"ל. עם שובו, התבקש על ידי המנכ"ל להגיע למשרדי החברה לצורך התחשבנות עקב סיום העבודה. כשהגיע התובע, הוא נדרש למסור את הטלפון הסלולארי והמחשב הנייד שניתנו לו לצרכי העבודה, אולם למרות שביקש למחוק תכנים פרטיים מהמכשירים בקשתו נדחתה והוא התבקש לעזוב את המקום.
לאור האמור, הגיש התובע תביעה ובקשה למתן צו מניעה זמני, להורות לחברה להימנע מפתיחת הקבצים והספריות שבמכשירים אלו ולאפשר לו להורידם מהם. עוד עתר התובע במסגרת תביעתו לסעדים נוספים, ובכללם שכר שלא שולם לו, עמלה עבור עסקאות שנחתמו על ידי החברה בזכותו, פדיון חופשה, דמי הבראה, ימי מחלה שלא נוצלו ועוד.
הצהרות כוזבות על טיפולים רפואיים
לצד כתב ההגנה הגישה החברה תביעה שכנגד, שבה טענה כי במהלך "חופשת המחלה" של התובע התגלה לה לראשונה שהוא כבר מצוי בקשר עסקי עם החברה המתחרה ואף הציע ללקוח פוטנציאלי של הנתבעת לרכוש מוצרים מהמתחרה. בעקבות האמור, זומן התובע לשיחה אצל המנכ"ל, שבה המשיך לעמוד על גרסתו השקרית לגבי טיפולים רפואיים והכחיש קשרי עבודה עם המתחרה.
עוד טענה החברה, כי התובע נדרש לסיים עבודתו באותו יום ולהחזיר את המחשב הנייד והטלפון הסלולארי שהיו בשימושו לצורכי העבודה. כך, גילתה החברה קבצים, שיחות ודואר אלקטרוני המצביעים על פעילות עסקית רחבה של התובע בתחומים שונים, הכוללים שיווק של חומר ביטחוני והתקשרות עם המתחרה. לטענתה, ההתקשרות בין התובע למתחרה החלה תקופת זמן לא קצרה לפני סיום עבודתו, כשהוא פועל בשמה של החברה המתחרה ועבורה, ומעביר לה עסקה של הלקוח החשוב ביותר של הנתבעת וכן סודות מסחריים רגישים ביותר. נוסף לאמור, ניצל התובע שעות עבודה כדי לקדם פעילות פרטית ענפה תוך שימוש אסור בכל האמצעים שהעמידה לרשותו לצורך ביצוע עבודתו.
החברה עתרה לחייב את התובע בנזקים שנגרמו לה עקב ההפרה הגסה של חובת הסודיות בה התחייב כלפיה בכתב, חובות האמון, ההגינות ותום הלב.
השופטת עידית איצקוביץ קיבלה את תביעת החברה נגד העובד וקבעה כי מוטב היה אילו התובע לא היה עומד על המשך תביעתו, בהתחשב בכך שהצהיר הצהרת שקר לפחות פעמיים כאשר טען ל"טיפולים רפואיים", וניצל ימי מחלה בזמן שנסע לחו"ל למען עסקיו הפרטיים או לצורך התקשרות עם החברה המתחרה. השופטת ציינה עוד כי חוק דמי מחלה אינו מקנה זכות לפדיון ימים לאחר סיום יחסי העבודה.
אשר לדרישת התובע לקבלת עמלות, ציינה השופטת כי הפרשנות המתבקשת של הסכם העבודה בין הצדדים היא כי העובד יקבל עמלות בגין עסקאות שנכרתו ואף שולמו בתקופת העבודה, ולא תהיה זכאות "עתידית" בגין מעורבותו בעסקאות שטרם יצאו לפועל. בהתאם לכך, לא הרים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח זכאות לעמלות הנדרשות.
עיסוקים פרטיים בשעות העבודה
השופטת איצקוביץ הדגישה כי הן בפסיקה והן בספרות המקצועית הוכר ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך המושתת על יחסי אמון בין הצדדים, וממנו נובעות חובות נאמנות, תום לב והגינות שהן התשתית ליחסי עבודה הוגנים. בפסיקה נקבעו מספר מבחנים לצורך הקביעה כי מידע מסוים הוא סוד מסחרי, ובכלל זאת הקניית יתרון מסחרי לבעליו של המידע, היותו של המידע סודי ולא נגיש לציבור או שיצירתו וגיבושו כרוכים בהשקעה של זמן, ממון ומאמץ ועוד. עם זאת, ידע, ניסיון וכישורים של אדם אינם נופלים לגדר "סוד מסחרי". במקרה זה, הובאו ראיות רבות המעידות שהתובע הקדיש זמן רב לעיסוקים פרטיים במהלך תקופת עבודתו, בזמן שהיה אמור להיות זמן עבודה עבור הנתבעת, ולכן אין לקבל את טענתו כי דובר ב"עיסוק לשעות הפנאי".
השופטת קבעה כי כמי שהועסק במשרה מלאה בתפקיד בכיר, מחובתו של התובע היה לבקש אישור ל"עיסוק הנוסף". אולם, לא רק שלא התבקש אישור, התובע לא גילה על אותן פעילויות, משום שידע שאלה מתנגשות עם עבודתו, ואף דיווח באופן כוזב על שעות העבודה – הן כאשר דיווח על זמן עבודה וקיבל שכר בהתאם, והן כאשר דיווח באופן שקרי על קבלת טיפולים רפואיים בזמן שקידם את ענייניו האישיים.
עוד נמצא בהתאם לכלל הראיות, כי התובע התחיל בקשר עסקי עבור החברה המתחרה לפני סיום עבודתו אצל הנתבעת, באופן העולה כדי תחרות בלתי הוגנת והפרת חובת תום הלב הנדרשת ביחסי עובד-מעביד. בנוסף, במכתב לחברה המתחרה שבו הציע התקשרות איתה, כלל התובע בין היתר מחירון מוצרים של הנתבעת, נתוני מכירות ותקציב שנתיים וסקירת שווקים של הנתבעת באזורים עליהם היה התובע אחראי. נתונים אלו, לדעת השופטת, הם ללא ספק "סוד מסחרי" מוגן, שכן אלו לא היו מיועדים לגילוי לאף גורם ובוודאי לא לחברה מתחרה. עוד נמצא כי התובע הכין מסמכים נוספים שהיו בהם סודות מסחריים של הנתבעת, ובכלל זאת תוכנית עסקית שכוללת מידע סודי וחסוי של החברה, לרבות שמות הלקוחות הגדולים שלה באזור ברית המועצות לשעבר ורוסיה.
לאור האמור, קבעה השופטת כי עיון בקבצי התיקיות הפרטיות שבמחשב התובע, בשילוב העדויות שנשמעו בדיון, מוכיחים את הפעילות העסקית רחבת ההיקף שנקט בתחומים שונים, אשר ללא ספק גזלה מזמן העבודה ופגעה באינטרסים של הנתבעת. השופטת חייבה את התובע לשלם לחברה סכום של 100 אלף שקל בגין הפרת חוק עוולות מסחריות, ו-50 אלף שקל בגין נזק לא ממוני ונזק למוניטין עקב הפרת הסכם העבודה. זאת, בצירוף 20 אלף שקל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
לקריאה נוספת, ראו:
