חדשות

בתביעה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה טוענת האישה כי האב שולח את הבת בימים שנקבעו לו בהסדרי הראייה לבית סבתה הסיעודית או לבית אמה עד שעות אחר הצהריים, כדי לא לפגוע בעבודתו: "הסדרי הראייה אינם זכות אלא חובה הורית"

סוגיית שעות העבודה המרובות שדורש שוק העבודה והמחיר שהן גובות מהמשפחה ומהילדים, נדונה בימים אלה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, שנדרש להכריע האם לחייב את האב לקחת את בתו מבית הספר ולקטוע את ימי עבודתו מוקדם מהרגיל.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בתביעה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר נטען כי הבעל ההייטקיסט מסרב לקחת את הילדה מבית הספר בימים שבהם נקבעו לו הסדרי ראייה, ותחת זאת שולח אותה לביתה של האם או גרוע מכך – לביתה של סבתה הסיעודית, כך שלמעשה הילדה נשארת ללא השגחה בביתה. משם, נוהג האב לקחת את בתו בשעה לא קבועה, אי שם עמוק בשעות אחר הצהריים והערב.

לטענת האב, עבודתו האינטנסיבית בחברת ההייטק מפרנסת היטב את הילדה, ובשל אופיה, היא אינה יכולה להיקטע פעמיים בשבוע בשעות הצהריים, רק מפני שהאישה לא מוכנה לארח בביתה את הילדה עד סיום יום עבודתו בסביבות שש וחצי בערב. עוד טוען האב כי האם אינה מוכנה שהילדה תגיע לבית סבתה, אמו, ותחכה לו שם שיסיים את יום העבודה שלו.

האישה פנתה לפני מספר חודשים לעו"ד שירי זידמן אשר הגישה בשמה בקשה לצמצום הסדרי ראייה. בתביעתה דרשה האישה שהאב ייקח את הבת מפתח בית הספר בו היא לומדת, או ידאג להסדרים מתאימים – כך שהבת לא תיאלץ להגיע לביתה של האם בימי הסדרי הראייה של האב.

עוד טענה האישה כי השארת הבת אצל הסבתא, חולה סיעודית בת 80 שלא יוצאת מהמיטה, היא סידור מפוקפק. לדבריה, הבת מתלוננת בפניה לא פעם שהיא לא אוהבת ללכת אל הסבתא, מתאוננת על הריחות העולים מחדריה ומגופה מבלה את הזמן בחוץ, בחצר, ללא השגחה.

לדברי עו"ד זיידמן, המייצגת את האישה, ימי הסדרי הראייה אינם זכות העומדת לבחירת האב – ירצה, יראה את הילדה, לא ירצה, יוותר על התענוג – כי אם חובה הורית לכל דבר, אשר משחררת את האישה לענייניה. לטענתה, החופש שלוקח לעצמו האב לשלוח את בתו לביתה של האם בימי הסדרי הראייה, הופך את האם אסירה לגחמותיו.

לקריאה נוספת, ראו:

סנקציה חסרת תקדים על סיכול הסדרי ראייה: 10,000 שקל על כל ביטול מפגש